21. לכך יש רציונל ברור וידוע, שלא נתקשה להבינו אם נעמיד לנגד עינינו חברה עסקית נטולת איסורים על קיפוח המיעוט. בחברה זו, הרוב האריתמטי יכול להשתלט בכל עת על מוקדי קבלת ההחלטות, לנהל את החברה לפי מאווייו מבלי להתחשב באינטרסים של המיעוט, ולבסוף, לנכס לעצמו את הכספים והמשאבים שהמיעוט השקיע בחברה ולהשאיר את המיעוט בלא כלום. חברה כזאת, מטבע הדברים, לא תוכל לגייס השקעות מכל אלו שיחששו להפוך למיעוט אריתמטי; אלה שכבר השקיעו בחברה ימהרו למשוך חזרה את השקעותיהם ויבריחו ממנה את משאביהם ואת רגליהם, בטרם יהפכו למיעוט נרדף ומנוצל עד היסוד; והמיעוט האריתמטי שיישאר בחברה (אם בכלל) ינוצל באופן תמידי וללא רחמים על ידי הרוב. תרחיש אימים זה הוא נחלתה של כל דמוקרטיה אריתמטית נטולת רסנים, הגבלות ואיזונים; ואידך זיל גמור (ראו: Daron Acemoglu et al., Institutions as a Fundamental Cause of Long-run Growth, in HANDBOOK OF ECONOMIC GROWTH 1, 385-472 (2005); Douglass C. North et al., Constitutions and Commitment: The Evolution of Institutions Governing Public Choice in Seventeenth-Century England, 49 J. ECON. HIS. 803 (1989)).
22. אפשרות התממשותו של תרחיש אימים זה מסבירה את קיומה של הדעה הרווחת אשר רואה בכללים חוקתיים – ובראשם כלל ההכרה הבסיסי עליו עומד המשפט כולו – אמצעי בלימה למניעת התרחיש. האוחזים בדעה זו – דמוקרטיה מאוזנת, לא אריתמטית – מפרידים את עצמם מהדמוקרט הדוגמטי שגוזר את כללי המשפט מספירת ראשים ושאינו נכון להכיר בשום מגבלות להכרעת הרוב בחברה.
הכלכלן הנודע, פרידריך האייק, הציג דעה זו באופן קצר וקולע:
"The crucial conception of the doctrinaire democrat is that of popular sovereignty. This means to him that majority rule is unlimited and unlimitable. The ideal of democracy, originally intended to prevent all arbitrary power, thus becomes a justification for a new arbitrary power. Yet the authority of democratic decision rests on its being made by the majority of a community which is held together by certain beliefs common to most members; and it is necessary that the majority submit to these common principles even when it may be in its immediate interest to violate them. […] The essential point remains: it is the acceptance of such common principles that makes a collection of people a community. And this common acceptance is the indispensable condition for a free society. A group of men normally become a society not by giving themselves laws but by obeying the same rules of conduct. This means that the power of the majority is limited by those commonly held principles and that there is no legitimate power beyond them".