בשנת 2008 מצאו לחוקק את תקופת הצינון. מה בעצם יוצרת תקופת צינון? כשאני ממנה יושב ראש ועדה ממנה או ועדה קרואה, הוא מתמנה, הוא לא עובר את כל התהליך של בחירות, של ללכת לדבר עם האזרחים, לקבל את האמון שלהם, להבטיח להם הבטחות ולקיים את ההבטחות האלו. הוא משתמש במנגנון כיו"ר ועדה ממונה, לא כראש עיר. עולה ריח מאוד מאוד רע מהצעת חוק שמוגשת כדי להקל פרסונאלית על מועמד. כחברת ליכוד אני לא מוכנה לקבל שבמשמרת שלנו תוגש הצעת חוק שכזאת. חשבתי לתומי שאחרי כל מה שאני אומרת בכל מקום, שאחרי הביקורת הנוקבת שקבוצת הליכוד מקבלת על הצעת החוק המאוד מאוד משונה הזאת אתם תיקחו צעד אחורה, אבל במקום זה אתם מקצרים את ההליכים, מביאים לוועדת הכנסת פטור מחובת הנחה כדי לעזור לבן אדם אחד. יש כללים בחקיקה שנועדו בראש וראשונה ליצור שוויון בין אזרחי מדינת ישראל. עם כל הכבוד לליכוד, עם כל הכבוד לחברי לסיעה ולקואליציה, אני לא עומדת מנגד. אני לא מצביעה פה בוועדה, לכן אני קוראת לחברי הליכוד להתעשת ולזכור שאף אחד אסור שיהיה נגוע בפגיעה קשה בניקיון כפיים. אני אומרת בכל לשון של בקשה, אל תצביעו על החוק הזה. לא סתם לא הצביעו על החוק הזה בוועדת שרים. אני יודעת שאני משלמת מחירים אישיים על כך שאני אומרת את הדברים נכוחה, אבל החוק הזה לא מתאים, החוק הזה לא ראוי." (ראו: פרוטוקול ועדת הכנסת מיום 5.6.2023, עמ' 11-10; ההדגשה הוספה – א.ש.).
53. סוף דבר: תחולתו של החוק המתקן על הבחירות הקרובות והמניע העיקרי שמאחוריו הופכים את החוק לחוק פרסונלי שהכנסת אינה מוסמכת לחוקק. מטעם זה, ועל-מנת לצמצם את התערבותנו במעשה חקיקה של הכנסת, סבורני – כפי שסבור חברי, ממלא-מקום הנשיא, כי טוב נעשה אם נדחה את תחולתו של החוק המתקן ליום שיפתח את תקופת הבחירות לרשויות המקומיות אשר תבואנה אחרי הבחירות הקרובות. דין העתירות להתקבל אפוא, כאמור בפסק דינו של חברי, ממלא-מקום הנשיא.
אחרית-דבר
54. בעקבות הדברים שנכתבו על ידי חבריי, ברצוני להוסיף מספר הבהרות לפסק דיני.
55. ראשית, אחזור ואציין את מחויבותי לכלל Ashwander (Ashwander v. TVA, 297 U.S. 288, 346 (1936)), אשר אומץ בפסיקתנו (ראו: דברי הנשיא מ' שמגר בעניין בנק המזרחי, בעמ' 350), ואשר מצווה לנו שלא להיזקק למשפט החוקתי "כאשר הפתרון למחלוקת המונחת לפתחנו מצוי בחיקו של דין רגיל" (ראו: בג"ץ 8948/22 שיינפלד נ' הכנסת, פסקה 16 לפסק דיני (18.1.2023)). נוכח הכלל האמור, אילו יכולתי לצרף את דעתי לנימוקי חברי, ממלא-מקום הנשיא, הייתי עושה זאת בחפץ לב. נימוקי חברי עולים בקנה אחד עם כללי פרשנות ידועים ומקובלים, אך אלו אינם מקובלים עלי כל אימת שהם מורים לנו לפרש חוקים לפי גישה שזכתה לשם "התכלית האובייקטיבית". לא כאן המקום לפרט בסוגיה זו ובמחלוקת שהיא מעוררת. על כן אציין בקצרה כי גישת "התכלית האובייקטיבית" אינה מקובלת עלי מאחר שאינה באה לגלות את כוונתו האותנטית של המחוקק ומאפשרת לשופט לכפות את דעתו ואת תפישותיו הערכיות על מילותיו של החוק שאותו הוא נדרש לפרש (ראו, בהרחבה: Alex Stein, Probabilism in Legal Interpretation, 107 IOWA L. REV. 1389 (2022)). במקרה שלפנינו: נוכח האמור בסעיף 10(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, אשר קובע כי חוק הכנסת מקבל תוקף ביום פרסומו ברשומות, זולת אם נקבע בו כי יקבל תוקף בתאריך מוקדם או מאוחר מיום הפרסום; ונוכח כוונתו הברורה של המחוקק להחיל את החוק המתקן באופן מיידי – כך שהחוק יחול כבר בבחירות הקרובות – איני רואה כיצד ניתן לסווג כ"פרשנות" החלטה שיפוטית אשר דוחה את תחולתו של החוק למועד מאוחר יותר, על אפו ועל חמתו של המחוקק. לטעמי, התערבות שיפוטית מעין זו בחקיקה ראשית מתאפשרת רק מטעמים חוקתיים כדוגמת זה שעליו מבוסס פסק דיני. המושג המשפטי "פרשנות" אינו יכול לשאת התערבות כאמור.