56. חברי, השופט י' עמית, ראה לנכון להימנע מדיון בתזה החוקתית שבבסיס פסק דיני – תזה, שליבתה הכרזת העצמאות – מאחר שלדבריו בעלי הדין לא טענו בעניינה. אודה ולא ואכחד כי עמדה זו אינה מובנת לי. שתי עותרות ציבוריות אשר טענו לפנינו – התנועה למען איכות השלטון בישראל, והתנועה לטוהר המידות – הסתמכו בטיעוניהן על "עיקרון השוויון", על "צדק" ועל "עקרונות היסוד של השיטה" (ראו: פסקאות 91, 92, 98, 134, 139 ו152-151 לעתירתה של התנועה למען איכות השלטון, וכן פסקאות 43, 45, 59, 64 ו-128 לעתירתה של התנועה לטוהר המידות). העותרות מן הסתם לא המציאו את המושגים "שוויון" ו"צדק": מושגים אלה מופיעים בהכרזת העצמאות. הביטוי "עקרונות היסוד של השיטה" נגזר מהיותה של מדינת ישראל מדינת יהודית ודמוקרטית: תיאור שמקובל לראותו כמסכם את עקרונותיה של הכרזת העצמאות. זאת ועוד: בפסקה 59 לעתירתה, הפנתה אותנו התנועה לטוהר המידות לעיקרון השוויון אשר מעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – עיגון שנעשה בדרך של הפניה להכרזת העצמאות בסעיף 1 לחוק היסוד.
57. העותרות לא טענו אמנם למעמדה הפורמלי של הכרזת העצמאות כ"כלל ההכרה" וכמסד משפטנו, אך מסקנה משפטית זו אנו מוסמכים להסיק גם ללא עזרתן ומבלי שנשמעו טענות המשיבים. זאת, מאחר שבית המשפט לעולם "רשאי לדון מיוזמתו במשמעות המשפטית הנגזרת מהמסכת העובדתית אשר נפרשה לפניו" (ראו, מיני רבים: ע"א 11771/04 לשכת עורכי הדין בישראל נ' הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים, פסקה 20 (22.1.2007)). הנשיא המנוח י' זוסמן הטיב לתאר כלל זה בספרו על פרוצדורה אזרחית:
"טענה משפטית טהורה שאין כל ממצא עובדתי כרוך בה, רשאי הנתבע לטעון בשעת בירור המשפט גם אם לא הזכיר אותה בכתב הגנתו. גדולה מזו: אפילו נמנע הנתבע מלטעון את הטענה גם במהלך המשפט, בית המשפט יכול לדון בה מיזמתו הוא, ויש אשר יפסוק בית המשפט, בעיקר מטעמים של טובת הציבור, ביזמתו, בין אם נטענה לפניו טענה פלונית שבה פסק ובין אם לאו, ובלבד שניתנה לבעלי הדין הזדמנות להגיב עליה (ראו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 333 (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995); הדגשה הוספה – א.ש.).
כמו כן, אצטט את דברי המשנה לנשיא מ' בן פורת, אשר נאמרו בבג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441, 509 (1988):
"חרף כל ההבדלים בין משפט רגיל בבתי המשפט האחרים לבין טיבה של עתירה לבג"ץ, רצוי לזכור, שאפילו אין נתבע מסתמך על טענת אי חוקיות, יוזם בית המשפט את הדיון בשאלה זו, בתנאי שברור בעליל או הוכח מעל לכל ספק, שהפעולה העומדת במרכז הדיון (כגון, חוזה שנכרת) אכן לוקה באי חוקיות [...]. ואם בעניין פרטי כך, בעניין ציבורי הנוגע לפעילותה של רשות לא כל שכן!" (ההדגשה במקור – א.ש.).