58. הרשאתו של בית המשפט להעלות בפסק דינו נימוקי הכרעה מיוזמתו-שלו, כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק, מצאה את מקומה גם בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) ובתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות). תקנה 415 סיפא לתקנות הישנות ותקנה 146 לתקנות החדשות קובעות במפורש כי בית המשפט שלערעור רשאי להכריע בערעור שלא על-פי הטענות שנטענו לפניו (ראו: רע"א 9138/20 פיסטול נ' שמעון, פסקאות 15-14 (7.2.2021) (להלן: עניין פיסטול)).
59. בענייננו-שלנו: כל משיב בעתירה אשר מבקשת את פסילתו של דבר חקיקה ראשית על סמך הכללים והעקרונות החוקתיים שמעליה יודע – או, למצער, חייב לדעת – שלהכרזת העצמאות עשויה להיות השפעה על החלטת בית המשפט בדבר פסילתו או אי-פסילתו של החוק מושא המחלוקת. עניינה של הכרזת העצמאות כיסוד-מוסד של הדין הישראלי כולו עלה בפסקי הדין המכוננים של הנשיאים שמגר וברק בעניין בנק המזרחי (ראו שם: פסקאות 31 ו-50 לפסק דינו של הנשיא שמגר, וכן פסקה 10 לפסק דינו של הנשיא ברק; בעניינה של הכרזת העצמאות כביטוי משפטי לנורמה בסיסית כאמור, ראו גם: אהרן ברק, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק – כרך א': תורת הזכויות החוקתיות 448-447 (2023)).
60. שופט חייב לפסוק דין אמת לאמיתו בכל מקרה שמובא לפניו. כפי שקבע השופט נ' סולברג, "מקום שבו רואה בית המשפט, בדרכו לחקר האמת, ובחתירתו לתוצאה נכונה, כי נדרש הוא להעלות טענה מסוימת מיזמתו, מוטל עליו לעשות כן, כדי לקדם הליך ראוי והוגן" (ראו: עניין פיסטול, פסקה 15; ההדגשה הוספה – א.ש.). דברים אלה נאמרו בהליך אזרחי. במקרים כדוגמת זה שלפנינו – בו מדובר בעתירות ציבוריות שעניינן סוגיה חוקתית רוחבית רבת-חשיבות – הם נכונים ביתר שאת.
61. זאת ועוד. אילו הייתי חייב להימנע מלדון בתקפותו של החוק המתקן בעמדו מול הכרזת העצמאות, אזי – בהינתן אי-הסכמתי העקרונית עם הגישה הפרשנית ששמה "תכלית אובייקטיבית" – חייב הייתי לדחות את העתירות שלפנינו ביודעי כי דינן להתקבל. פשיטא הוא, כי תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת.
62. כאן המקום להתייחס בקצרה לאיסור על "שינוי כללי משחק תוך כדי המשחק" אשר על חל בחירות. למיטב ידיעתי, איסור זה הוחל עד כה על החלטות מינהל ועל חקיקת-משנה (כאמור בפסק הדין שניתן בבג"ץ 7181/08 לוינטל נ' שר הפנים (10.11.2008), אליו מפנה חברתי, השופטת י' וילנר) – להבדיל אלף הבדלות מחקיקה ראשית. חשבו על חוק היפותטי אשר נחקק בתקופת הבחירות לתחולה מיידית, ואשר מחייב כל מועמדת ומועמד לרשות העיר לפרסם רשימה של ניגודי אינטרסים בין תפקידה או תפקידו המיוחל כראש העיר לבין ענייניו או ענייניה האישיים. בחוק היפותטי זה אין כל רע למרות שהוא משנה את כללי המשחק הפוליטי אחרי שהמשחק כבר החל. חוק זה חל באופן שוויוני על כל מועמד ומועמדת לראשות העיר ואינו מרע את מצבו של איש לעומת מתחרהו. איני רואה אפוא כיצד ניתן לבטל חוק זה, או להורות על דחיית תחולתו לבחירות הבאות, על ידי החלטה שיפוטית. זאת, בשונה מחוק כדוגמת זה שלפנינו אשר פוגע בזכות חוקתית לשוויון. החוק שלפנינו מתיימר לפגוע בזכות על-חוקית, דבר שהכנסת אינה מוסמכת לעשות. במצב דברים זה, שומה עלינו לראות בחוק זה – בניגוד לשם "חוק מתקן" שהוצמד אליו – חוק מקלקל; ואחרי שידענו שבפנינו חוק מקלקל ושניתן להימנע מביטולו, שומה עלינו לתקנו, כפי שהצעתי בחוות דעתי.