גמול בגין עבודה בשעות נוספות
--- סוף עמוד 11 ---
24. התובע טען כי עבד שעות נוספות מבלי ששולם לו תגמול מתאים. לטענת התובע הוא עבד בימים א'-ה' בשעות 7:00-17:00 ובימי שישי בשעות 7:30-12:30 (סעיף 8 לתצהיר התובע).
הנתבעת מצידה טענה כי התובע לא הורשה ולא התבקש לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות. עוד נטען כי בפועל שהה במחסן עקב קשר אישי שניהל עם אחת העובדות ולא עבד במחסן בפועל לאורך כל שהותו במקום. כמו כן נטען כי שולם לידיו "בונוס" כנגד גמול עבודה בשעות נוספות.
25. בנקודה זו טענות הנתבעת אינן מתיישבות זו עם זו. ככל שלא הותר לתובע לעבוד בשעות נוספות וכן ככל שנכונה הטענה בדבר עיסוקיו האישיים במקום העבודה, הרי שלא היה מקום לשלם לו גמול בגין שעות עבודה אלו.
כמו כן טענות הנתבעת בדבר פעילות אישית בה עסק התובע במהלך עבודתו שהן מכפישות, נטענו ללא שהוכחו ונסמכות על טענת מר רוזנפלד לפיה הוא "יודע באופן וודאי" אף שהבהיר כי לא היה עד למעשים הנטענים. לזאת יש להוסיף כי אף לא אחד מהמצהירים מטעם הנתבעת, להוציא מר רוזנפלד, טען דבר בנושא, הגם שלגרסת רוזנפלד "גם אחרים ידעו את זה. הרבה" (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 10-19, בשורה 19). התנהלות הנתבעת בנדון ראויה לגינוי
וטענות אלו מוטב שלא היו מועלות במסגרת ההליך.
נוסיף כי במסגרת עדותו טען מנכ"ל הנתבעת, מר רוזנפלד, טענה חדשה שזכרה לא בא קודם לכן, כי העבודה במחסן, השוכן בעיר אילת, היא עונתית וכי היקף העבודה בימות החורף הוא מצומצם ונופל מזה הנוהג בקיץ (בימי החורף נסגר המחסן בשעה 15:30) (ראו עמוד 16 לפרוטוקול שורות 22-24). מדובר בטענה חדשה שלא בא זכרה קודם, רוזנפלד לא הבהיר מדוע נטענה לראשונה בעדותו
ובנסיבות אלו מצאנו לדחותה.
26. כאמור, התובע שב באופן עקבי על גרסתו וכפי שהעיד:
"לא, כולם הולכים בשעה 17:00, ברוב המקרים. אני הייתי נשאר עם שמוליק המון. לשאלת בית הדין האם ברוב המקרים הייתי הולך ב17:00 אני משיב שאני הייתי מתחיל ב 07:00, נדיר אם הייתי הולך ב 16:00. הייתי הולך לא לפני 17:00 ב- 90 אחוז מהמקרים. לא היה דבר כזה. לשאלת בית
--- סוף עמוד 12 ---
הדין אם הייתי מגיע לאחר השעה 07:00 אני משיב שזה נדיר שהייתי מגיע אחרי השעה7 כי המפתח של המחסן היה אצלי. (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 24-28, ראו גם עדותו בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 1-3; ראו גם עדותו בעניין העבודה שביצע בעמוד 8 לפרוטוקול שורות 8-22)