ערים אנו לכך שרק משנת עבודתו השנייה של התובע ואילך החזיק התובע בידיו את מפתחות המחסן וכי עובדים נוספים החזיקו במפתח זה, כך שהתובע לא היה הגורם היחיד שפתח את המחסן (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 29-31; עמוד 9 לפרוטוקול שורות 1-3), עם זאת נוכח עקביות גרסתו ומשזו נתמכת גם בעדותו של עד הנתבעת, מר רונן טולדנו , שעבד בעבר בנתבעת (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 7-11) (ראו גם עדותו של מר ראובן קפרי שהעיד מטעם הנתבעת, בעמוד 21 לפרוטוקול שורות 1-7) מצאנו שיש לקבלה.
הדברים מקבלים משנה תוקף משהנתבעת לא הציגה גרסה נגדית באשר לשעות העבודה שביצע התובע בפועל, מה גם שלא ניהלה רישומי נוכחות כנדרש ממנה על פי דין (ראו תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958-ס"ח 2162, ג' בתמוז התשס"ח, 6.7.08 ; ע"ע(ארצי) עע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אפרים, 12.11.08; ע"ע(ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי 1992 ע.נ. בע"מ – פודולסקי, 25.1.15). בכל מקרה, תביעת התובע (שעתר לגמול בגין 53 שעות נוספות חודשיות) נכנסת בגדר 60 שעות העבודה הנוספות להן זכאי עובד במקרה בו השתמט המעביד מחובתו החוקית לנהל רישומי נוכחות כמפורט בסעיף 26 ב'(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. תביעה זו הינה פחותה ממה שהתובע הראה כי עבד מ 7:00 עד 17:00 שהן 12 שעות ביום ולפחות שלוש שעות נוספות כל יום.
27. הנתבעת טענה כי התובע ניצל שעת הפסקה במהלך יום עבודה, עתרה לקזזה מכל סכום שיפסק כנגדו ובמסגרת התביעה שכנגד, ואף עתרה להחזר התמורה ששולמה לתובע בגין זמן ההפסקה (סעיף 140 לתצהיר רוזנפלד). התובע הכחיש כי ניצל זמן הפסקה, בעדותו אישר כי לעיתים ניצל זמן הפסקה לצורך אכילה אולם מדובר בפרק זמן קצר יחסית – של כעשרים דקות:
"לא נחת (צ"ל- נחתי- א.ס.), אוכל בין לבין, לא הייתי מעשן בתקופה זאת. בין לבין הייתי אוכל סנדוויץ או ארוחה חמה שהיינו מזמינים לכולם. מגיע
--- סוף עמוד 13 ---
משלוח ואנשים יושבים לאכול, היו כאלה שאוכלים אחר כך וכאלה שלפני. היו ימים שהייתי אוכל, אולי 20 דקות או רבע שעה. לפעמים הייתי אוכל בגט במשרד ועובד. (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 5-8) התובע הוסיף כי ביום שאינו עמוס היה מנצל חמש דקות נוספות להפסקה (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 17-18).
גם אם התובע ניצל בין 20-25 דקות להפסקה הרי שלא הוכח כי באותו פרק זמן רשאי היה לעזוב את מקום העבודה ובנסיבות אלו לא מצאנו כי יש לנכות את זמן ההפסקה כטענת הנתבעת (ראו ע"ע (ארצי) 131/07 גולדברג - אורטל שירותי כח אדם בע"מ, 13.5.09) .
28. באשר לטענת הנתבעת לפיה רכיב הבונוס שולם לתובע על חשבון גמול בגין עבודה בשעות נוספות, כבר ציינו כי טענה זו אינה מתיישבת עם יתר טענותיה העובדתיות של הנתבעת שכן ככל שהתובע לא הורשה לעבוד בשעות נוספות וקיים פעילות אישית במקום העבודה, ברי כי הנתבעת לא היתה משלמת לו גמול מתאים. כמו כן, תלושי שכר מהווים ראייה לכאורה לאמיתות תוכנם לרבות מהות רכיבי השכר ששולמו לעובד ועל הנתבעת הטוענת אחרת, להוכיח טענתה (ראו ע"ע(ארצי) 42463-09-11 גולן- נגריית שירן בע"מ, פסקה 50 לפסק הדין, 18.3.13). בנסיבות שלפנינו, להוציא טענה כללית שאינה מתיישבת עם יתר טענותיה העובדתיות של הנתבעת בנושא, הנתבעת לא הוכיחה כי רכיב
ה"בונוס" שולם לתובע על חשבון שעות נוספות.
נציין כי במסגרת עדותו השלים מר רוזנפלד, את גרסתו וטען לראשונה כי מדובר בטעות הקלדה בהנהלת החשבונות (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 26-29), טענה חדשה שלא בא זכרה קודם וככל שהיה בה ממש, מצופה היה כי נציג הנהלת החשבונות יזומן להעיד בפנינו.
נציין כי רכיב הבונוס ששולם לתובע השתנה מעת לעת, עניין שאינו מתיישב עם כך ששעות עבודתו לא השתנו לאורך תקופת עבודתו ובשים לב לגרסתו של מנכ"ל הנתבעת, לפיה הבונוס היווה גמול "שעות נוספות גלובלי" (ר' סעיף 91 לתצהיר רוזנפלד) ולכך לא ניתן כל הסבר מצד הנתבעת.
--- סוף עמוד 14 ---
לסיכום, התובע הוכיח את מתכונת עבודתו והראה כי לא שולם לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות. בנסיבות אלו ומשלא נסתרו חישובי התובע, אנו מקבלים תביעתו במלואה ופוסקים
לזכותו סך של 124,497 ש"ח.
הפרת התחייבות
29. התובע טוען כי הנתבעת התחייבה להעניק לו מספר הטבות- רכב צמוד, מימון לימודים אקדמיים ופתיחת קרן השתלמות, אולם לא עמדה בהתחייבויותיה ומשכך עתר לפיצוי כדלקמן- בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות פיצוי בשווי 7.5% משכרו, לימודים אקדמיים- עלות תואר ראשון- 45,000 ש"ח ושווי רכב- 15,000 ש"ח (סעיף 8 לתצהיר התובע). נציין כי התובע טען כי עם קבלתו לעבודה הובטח לו כי לאחר שנת עבודתו הראשונה יקבל העלאה בשכרו וזה יעמוד על 8,500 ש"ח, אולם לא עתר לסעד כלשהוא מכוח טענה זו.
30. הנתבעת הכחישה כי הבטיחה לתובע הטבות אלו (ראו סעיפים 197-206 לתצהיר רוזנפלד). נציין כי בשיחת הפיטורים אישר מר רוזנפלד כי הבטיח לתובע רכב ומימון לימודים אלא שלטענתו מר סלטי, שהוא מבעלי הנתבעת, לא אישר זאת (עמוד 12 לתמליל שורות 24-28, עמוד 13 שורות 1-13). רוזנפלד העיד כי דבריו נאמרו על מנת "למזער נזקים" וכי בפועל, לא הבטיח לתובע הטבות אלו, אף שהתובע שב וביקש לקבלן:
"ש. אמרת לו בשיחה שהבטחת לו קרן השתלמות ולימודים אקדמיים, נכון?
ת. נכון שאמרתי אך זה לא הובטח לפני כן. כל מה שעשיתי באותו רגע זה למזער נזקים שהוא עלול לעשות.
ש. שיקרת לו בשיחה?
ת. לא, ניסיתי עוד פעם למזער נזקים. מבחינתי ידעתי שהוא רוצה את כל הדברים שהוא אומר.
ש. אמרת לו 'הבטחתי לך קרן השתלמות לא קיבלת'.
ת. ידעתי שהוא מבקש ולא מקבל. לא תכננתי לתת לו והוא לא קיבל. אני מנסה באותו רגע מצמצם את הנזקים. לתת לו מה שמגיע בדין.
ש. הבטחת לו כל מיני דברים בשיחה לימודים רכב וכל זה לא נכון.
ת. זה לא נכון." (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 19-28)
--- סוף עמוד 15 ---
בראות עינינו, התנהלותו של מר רוזנפלד בהקשר זה אינה מקובלת, ורצונו לסיים את יחסים בין הצדדים בצורה "אלגנטית" אינה מצדיקה אמירת דברים שאינם אמת. מצופה ממנהל כי ימסור לעבוד גם דברים שאינם נוחים לו ובמידת הצורך יתעמת עימו. חרף זאת, לא מצאנו כי התובע הוכיח שאכן הובטחו לו הטבות אלו, להבדיל מדרישות שהעלה במהלך עבודתו, אשר נשקלו ולא נענו.
31. ראשית נציין טענת התובע בעניין התחייבות למימון לימודים היתה בלתי עקבית. כך במסגרת תצהירו טען כי מר חיים סלטי, מבעלי הנתבעת, הוא שהבטיח לו הטבה זו כשבהמשך טען כי מר רוזנפלד הוא שמסר לו ההתחייבות הנדונה (ראו סעיפים 8, 17 לתצהיר התובע).
מעבר לכך, להוציא טענה כללית בדבר התחייבות נטענת, אין בפי התובע ראיה כלשהיא לתמיכה בטענה זו ויודגש, מדובר בהטבות בשווי כספי גבוה.
כמו כן, ככל שאכן הובטחו לתובע הטבות אלו ולא קוימו, סביר היה כי יפנה לנתבעת ויקבול על כך באופן רשמי וברור, ואין כל אינדיקציה לכך בענייננו.
כמו כן, העובדה שהתובע המשיך לעבוד במשך שנתיים על אף "הפרת ההתחייבות" הנטענת מצביעה על כך שלא ראה בכך התחייבות מחייבת ולכל הפחות השלים עימה (ראו דב"ע נד/ 3-86 גולן – אי אל די בע"מ, פד"ע כז 270, 276 (1994) וע"ע (ארצי) 498/09 אקי"ם ישראל (ע"ר) – טלקר, 29.12.11).
32. גם לגופו של עניין, יש לדחות טענות התובע.
כעולה מעדות התובע, אף לא אחד ממנהלי החברה קיבל רכב צמוד, להבדיל משימוש ברכבים מסחריים שהיו זמינים לצרכי עבודה, גם לאחר שעות העבודה (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 11-14).
"ש. אתה אומר שהבטיחו לך רכב צמוד, ואני רוצה לשאול אותך האם אתה יודע על איזה רכב נסע המנכ"ל, האם על רכב המשלוחים?
ת. על רכב מסחרי, לא משלוחים, כאשר היה המון סחורה היינו משתמשים גם ברכב המסחרי. הסגן מנהל שלו נסע בפורד." (ראו סעיף 200 לתצהיר מר רוזנפלד).
--- סוף עמוד 16 ---