--- סוף עמוד 14 ---
תגובה זה של התובעת ללא מענה. יחד עם זאת, בסופו של יום לא נפגע שכרה של התובעת בתקופה המוגנת ולא שונה מודל תשלום הבונוס החודשי כפי ששולם לה קודם לכן[53]. לא ראינו בטענתה במכתב אי הסכמה לוויתור אלא חזרה ממנו. ונסביר.
66. מדובר בתנאי שנקבע בין הצדדים בהסכם ההעסקה אולם מעולם לא יצא מהכוח אל הפועל. התובעת החלה לעבוד בחודש יולי 2017 ורק בחודש פברואר 2019 פנתה לנתבעת רשמית ביחס לכך, לאחר שבמשך תקופה של למעלה משנה וחצי הבונוס החודשי אינו משולם לה. התנהגותה זו של התובעת מחזקת את המסקנה כי התובעת הסכימה לביטול תנאי זה שכן מעולם, כאמור לא שולם לה.
67. חיזוק נוסף לכך מצאנו בגרסתה של התובעת עצמה. התובעת טענה כי פנתה לנתבעת ביחס לתשלום הבונוס הרבעוני בדרך אגב ולא באופן רשמי, מספר פעמים קודם לפברואר 2019. התשובות שקיבלה גרמו לה להבין שאם תעמוד על דרישתה זו, היא עשויה לאבד את מקום עבודתה. טענתה היתה כי הדבר נעשה במרומז אולם כך היא הבינה זאת ועל כן רק כשהיתה מוגנת מפני פיטורים בהיותה בהריון – אזרה אומץ לעמוד על זכותה זו. מדוע אין בידנו לקבל גרסה זו? שכן, היא אינה מתיישבת עם טענת התובעת כי הנתבעת לא הבהירה לה באופן חד משמעי עד לאותו המועד כי לא ישולם לה הבונוס הרבעוני. מעצם טענת התובעת כי חששה לעמוד על זכותה זו בשל תגובות מנהלי הנתבעת, ברור כי הובהר לה שמדובר בתשלום שהנתבעת לא מעוניינת לשלם. כלומר מדובר בתנאי שהנתבעת משנה בהסכם בין הצדדים. דברים אלו מתיישבים עם טענת עדי הנתבעת כי הובהר לתובעת שעמידתה על תשלום זה יביא לשינוי בתנאי ההעסקה כך שיוגדר אירוע באופן שונה.
68. התובעת שידרה לנתבעת בהתנהגותה כי היא אינה עומדת על תשלום הבונוס הרבעוני שכן המשיכה לעבוד ללא הבעת מחאה כלשהי והמשיכה לקבל שכר כפי שקיבלה קודם לכן לפי חישוב בונוס חודשי בלבד. כך הנתבעת לא פעלה לשנות את תנאי ההעסקה והותירה אותם כפי שהיו מתוך הבנה כי הצדדים הגיעו להסכמות חדשות. התנהגות התובעת הצביעה על כך מפורשות. כך שאף אם נרשם בהסכם ההעסקה כי יש לבצע שינויים בכתב אחרת אינם תקפים, הרי שאין מניעה כי שני הצדדים יסכימו לביצוע שינוי בהתנהגות. התנהגות הצדדים ביחס ליישום הסכם ההעסקה אף היא קובעת. ככל שהתובעת היתה עומדת על זכותה או מבהירה כי מדובר בתנאי שאינה מוכנה לשנות – הנתבעת היתה פועלת לבצע את השינוי בהתאם לדין, כפי שניתן לראות שקרה אחרי הבהרת התובעת בפברואר 2019. אולם כאמור – התובעת הסכימה בהתנהגותה לשינוי האמור.
69. לאחר שהיתה מוגנת מפיטורים בתקופת ההיריון, עמדה על זכותה לקבלת הבונוס הרבעוני ובעדותה טענה כי מעולם לא ויתרה עליו, מה שלא מתיישב כאמור עם התנהגותה בזמן אמת. בהתאם, הנתבעת זימנה אותה לשימוע לצורך בחינת תנאי העסקתה. בהבינה כי בתקופה המוגנת לא ניתן יהיה לשנות את תנאי העסקתה של התובעת אלא באישור הממונה על חוק עבודת נשים, זנחה הנתבעת את הרצון לבצע שינוי בשלב זה לאור מועד לידתה הקרוב של התובעת. ממילא לאחר תום התקופה המוגנת עם שובה לעבודה ניתן היה לבצע שינויים בהתאם לדין. התובעת בחרה שלא לבחון האם הנתבעת תפעל כך ומימשה את זכותה להתפטר לצורך גידול בתה.