--- סוף עמוד 17 ---
ערכה את הטבלה האמורה על בסיס מיילים ולא צירפה אותם. ומשכך, הנתבעת טענה כי הימנעות מהבאת ראיות ו/או אי הבאת עד רלוונטי, אמורה לפעול לחובת מי שנמנע מהבאתו[61].
הכרעה
82. כבר נציין, כי לא מצאנו שהתובעת הוכיחה את זכאותה להשלמת הבונוס החודשי. אכן, הצדק עם התובעת, לנתבעת יש את כל הנתונים הרלוונטיים ביחס למודל תשלום הבונוס והיקף האירועים. עם זאת, הנטל במקרה דנן, כמקובל במשפט האזרחי מוטל על התובעת. התובעת לא צירפה את המסמכים אשר שימשו כבסיס לחישוב שערכה בכתב התביעה, למרות שהעידה כי קיימים בידיה מסמכים ותחשיבים על בסיסם ביצעה את התחשיב. יוער כי גם אם סברה התובעת כי יש להורות לנתבעת לגלות את הנתונים לגבי תחשיב הבונוסים שלה, עמדו לתובעת כלים משפטיים בדמות בקשה לגילוי מסמכים לעשות כן, אך היא לא פעלה כך. ככל שהיתה מצרפת את הבסיס לחישובה, ניתן היה לבחון אותו. וככל שהנצבת לא היתה מציגה בסיס נתונים אחר – ניתן היה לקבוע כי בסיס הנתונים של התובעת לא נסתר. אולם התובעת כאמור הציגה טבלה מוגמרת ולא את הנתונים על בסיסם חושבה.
83. נציין, כי אין חולק שהתובעת קיימה עם אסף עינת פגישות תכופות, על אף שטענה כי אישרה את הסכומים של האירועים[62] וסמכה על התחשיב של אסף עינת. לצד זאת, טענה כי היא לא בדקה את התשלומים שבוצעו במסגרת התלוש. על כן, לא ניתן לשלול כי בזמן אמת התובעת סברה כי התשלומים בנוגע לבונוס החודשי שולמו לה בהתאם להסכמות עמה. לתובעת הייתה ידיעה קונסטרוקטיבית על כמות האירועים והסכומים שהתקבלו בגינן, התובעת פירטה את המידע בכתב התביעה. לא מצאנו כאמור, כי התובעת לא יכולה היתה לפנות או לבקש תיקון זה או אחר במהלך העבודה שעה שהתובעת עצמה טענה כי אם היו פערים, התיקון נעשה בזמן אמת[63].
84. בנוסף נציין כי לא התרשמנו מעדותו של רן דור חי כי אישר את הנתונים המופיעים בטבלה בכתב התביעה כפי שטענה התובעת[64].
85. משהנטל נמצא על כתפי התובע והיא לא הביאה את מסד הנתונים עליו ביססה את תחשיבה כאשר במקביל אישרה כי חישוב הבונוס החודשי נעשה במשותף איתה חודש בחודשו ותוקן על פי הערותיה בזמן אמת, הרי שתביעתה של התובעת ברכיב זה נדחית.
הפרשות לפנסיה
--- סוף עמוד 18 ---
תמצית טענות הצדדים
86. התובעת טענה כי לצורך השכר הקובע שלה, יש לקחת בחשבון את השכר הבסיסי, גמול השעות הנוספות הגלובליות ואת העמלות המגיעות לה על פי הסכם ההעסקה[65].
87. בסיכומיה, טענה כי למרות שבסעיף 10 להסכם ההעסקה נרשם כי הבונוסים משולמים כתמריץ, ההלכה פסוקה קובעת כי בחינת תשלום רכיב מסוים תעשה בהתאם למהותו של אותו רכיב ולא בהתאם להגדרה שניתנה לו במסגרת הסכם ההעסקה (ר' דב"ע מב/ 44-3 (ארצי) גולדברג נ' עיריית בת ים, פד"ע יג(1) 338 (1982)). עוד ציינה התובעת כי נקבע בפסיקה שבשעה שרכיב כלשהו הוא רכיב סוציאלי, הרי שמדובר בזכות קוגנטית שלא ניתן להתנות עליה ולפיכך, אין נפקות להסכמת הצדדים לפיה לא יופרשו לגביו הפרשות סוציאליות. התובעת הפנתה אל ע"ע 575/06 בן צבי נ' אלדר שני טכנולוגיה שותפות רשומה, 29.5.2008[66].
88. התובעת טענה כי מדוחות הפנסיה שלה עולה כי הנתבעת ביצעה הפרשות רק על שכר הבסיס והשעות הנוספות הגלובליות[67]. לדידה של התובעת יש להחיל את צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 (להלן – צו ההרחבה) אשר לפיו היה על הנתבעת להפריש לה 12.5% גם על הבונוסים שהייתה זכאית להם. התובעת צירפה טבלה המפרטת את האמור ולאחר הפחתת 4,286 ₪ שקיבלה בגין פיצויים בתלוש 10/19 ו-1,260 ₪ שהועברו ע"י הנתבעת לטובת התובעת לחברת 'הפניקס', תבעה התובעת פיצוי בסך של 34,200 ₪[68].
89. הנתבעת טענה כי ההפרשות הפנסיוניות הן על שכר הבסיס וגמול השעות הנוספות בלבד. וזאת על פי החוק ולפי ס' 4 להסכם ההעסקה. צוין כי הבונוסים ששולמו לתובעת היו מותנים בעמידה ביעדי מכירות, אשר בהתאם להוראות הדין והפסיקה הם אינם נחשבים לשכר עבודה לעניין חישוב הפרשות לקופות גמל[69].
90. הנתבעת טענה עוד כי בהתאם לצו ההרחבה, תקרת השכר המבוטח היא השכר הממוצע במשק, ומשכך, התובעת אינה יכולה להיות זכאית להפרשות לקופות גמל מעבר לשכר הממוצע במשק גם אם תוכיח כי הבונוסים נחשבים כשכר עבודה[70].
הכרעה
91. בהסכם ההעסקה של התובעת ההפרשות לפנסיה מוגדרות משכר היסוד בלבד. אף על פי כן בוצעו ההפרשות גם מהשעות הנוספות הגלובליות לבקשת התובעת ובהסכמת הנתבעת. בהעדר הסכם מיטיב בין הצדדים לעניין הפקדות לקרן הפנסיה, את חובת המעסיק לבצע הפרשות לקרן הפנסיה