--- סוף עמוד 8 ---
בהקשר זה יודגש כי שני הצדדים לא הציגו את המסמכים עליהם ביססו את תחשיבי הבונוס שצירפו לכתבי טענותיהם. מחד, הנתבעת לא צירפה מסמכים המעידים על בסיס הנתונים לעריכת התחשיב בדבר קביעת הבונוס ומאידך, גם התובעת לא צירפה מסמכים על בסיסם ערכה את תחשיבה. עם זאת הנטל בענין זה מוטל על התובעת (ר' ע"ע (ארצי) 380/09 סוזי וסילבסקי - ריביירה ייצור ושיווק רהיטים בע"מ (17.10.2010). על אף היעדר מסמכים התומכים בטענתה, על סמך כלל המפורט לעיל, הגענו למסקנה שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח שהבונוס החודשי מהווה חלק אינטגרלי משכרה הקובע. באשר למשמעות שיש לכך, נדון להלן בחלק העוסק בהפרשי ההפרשות לפנסיה.
הבונוס הרבעוני
42. הבונוס הרבעוני מוגדר על פי ההסכם במתכונת זהה, יעד המכירות הרבעוני מוגדר כ – 155,000 ₪ ממוצע לחודש או 465,000 ₪ לרבעון. גם בעניין זה נרשם כי אם סכום המכירות יפחת מ – 155,000 ₪ לחודש, העובד לא יהיה זכאי לבונוס רבעוני[33]. להלן טבלת הבונוסים שצורפה להסכם ההעסקה:
43. נעיר כי התגמול עבור בונוס רבעוני במצב שלפנינו היה עשוי להביא למסקנה כי מדובר בתמריץ תמורת עבודה נוספת, שעה שהפער בין ההכנסה המינימלית החודשית ממכירות המזכה בתשלום בונוס חודשי (50,000 ₪) לבין ההכנסה החודשית המינימלית ממכירות המזכה בבונוס רבעוני (155,000 ₪) הוא 105,000 ₪. כלומר, על מנת שהתובעת תעמוד ביעד שנקבע לזכאות לבונוס הרבעוני, היה עליה לספק תפוקה של כ- 300%.
44. אין חולק כי הבונוס הרבעוני לא שולם לתובעת, ולכן, את המסקנה ביחס לזכאותה לבונוס הרבעוני יש לבחון בהתאם לתשובה לשאלה - האם התובעת ויתרה על תשלום הבונוס הרבעוני כטענת הנתבעת או לא, כטענת התובעת.
האם התובעת ויתרה על הבונוס הרבעוני ?
--- סוף עמוד 9 ---
תמצית טענות הצדדים
45. התובעת ציינה כי פנתה לנתבעת בדבר אי תשלום הבונוס הרבעוני. בתצהירה הצהירה כי ניהלה שיחות לא רשמיות עם הנתבעת במהלך תקופת העסקתה ביחס לבונוס הרבעוני[34]. בנוסף, פנייתה הרשמית אל הנתבעת הייתה בחודש 2/19, שעה שהבינה כי היעדר הבונוס הרבעוני עשוי לפגוע בדמי הלידה שלה. כך, התובעת הסבירה כי תגובתו של רן דור חי אשר סירב לשלם לתובעת את הבונוס הרבעוני פגעה בה והיא הרגישה שהיא מנוצלת לרעה[35].
46. אין חולק כי ביום 7.4.19 נשלח לתובעת מכתב זימון לשימוע בשל שינוי תנאי העבודה. יצוין, כי המכתב כולל פרטים רבים, כאשר בסופו של דבר התנאים שצפויים להשתנות על פי המכתב הם הגדרת אירוע מזכה בתשלום בונוס וכן תשלום בונוס תמורת המכירות שלא התובעת ביצעה[36]. במכתב הזימון לשימוע אין התייחסות לבונוס הרבעוני. אין חולק כי תנאי העסקתה של התובעת לא שונו והתובעת המשיכה לקבל את השכר ואת הבונוס החודשי כפי שקיבלה קודם לכן.
47. התובעת השיבה כאמור במכתב תגובה מיום 14.4.19 שם ביקשה, בין היתר, לקבל את הבונוס הרבעוני. הנתבעת לא הגיבה למכתב זה ולכן התובעת טענה כי שתיקת הנתבעת מלמדת על מודעותה להיותה זכאית לבונוס הרבעוני. משכך, טענה התובעת כי לא ויתרה על זכותה ולא הסכימה בהתנהגות לשינוי חד צדדי בתנאי העסקתה. התובעת ציינה כי במסגרת חקירתו של מר עינת התברר כי הוא אינו זוכר דברים רבים מתקופת העסקתה של התובעת וכי הוא מנהל 12 עסקים במקביל[37].
48. התובעת הפנתה לסעיף 3 להסכם ההעסקה אשר קובע כי: "לא יהא תוקף לכל שינוי מוסכם בין החברה לבין העובד בתנאי חוזה זה, אלא אם נעשה במפורש, מראש ובכתב בין הצדדים". זאת ועוד, התובעת טענה כי הנתבעת לא הציגה מסמכים המעידים על השינוי המוסכם, אפילו מר עינת בחקירתו הודה כי מסמך כזה אינו קיים ומשכך, התובעת טענה כי כל שינוי שנעשה, ככל שנעשה לטענת הנתבעת, ממילא אינו בר תוקף[38].
49. התובעת טענה כי בהתאם להלכה הפסוקה (ר' בבג"צ 239/83 מילפלדר נ' ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד מא(2)), מעביד לא יכול לשנות באופן חד צדדי את תנאי עבודתו של עובד. כל שינוי הנוגע לבונוסים מהווה שינוי מהותי בהסכם העסקתה שלא ניתן לבצע באופן חד צדדי[39].
50. עוד טענה התובעת כי הפעם הראשונה שבה העלתה את עניין אי תשלום הבונוס הרבעוני הייתה שיחה שהתקיימה בחודש פברואר 2019. התובעת טענה כי בעבר רמזה על כך בלבד משום שחששה לאבד את מקום עבודתה.
51. כך התובעת הסבירה בסיכומיה ביחס להלכה הפסוקה אשר לפיה ניתן ללמוד על הסכמה לשינוי בחוזה ההעסקה מהתנהגותו של העובד, כי היא לא ידעה אודות השינוי הנטען בתנאי העסקתה,