תא (אשד') 35497-02-18 גדי עובדיה נ' חביב נהרי

בית משפט השלום באשדוד
ת"א 35497-02-18 עובדיה ואח' נ' נהרי ואח'

תיק חיצוני:

לפני כבוד השופטת רוני סלע

התובע גדי עובדיה
ע"י ב"כ עוה"ד מ' ממיסטבלוב

נגד

נתבעים 1. חביב נהרי
2. מרדכי נהרי
ע"י ב"כ עוה"ד נ' צורף

3. ענת אווקרט
ע"י ב"כ עוה"ד א' הקר

פסק דין

1. זוהי תביעה כספית שהגיש התובע, מר גדי עובדיה (להלן: "גדי"), בגין נזקים שונים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתנהלותם של הנתבעים, מר חביב נהרי (להלן: "חביב"), מר מרדכי נהרי (להלן: "מרדכי") והגב' ענת אווקרט (להלן: "ענת"), בקשר עם עסק לממכר מזון, ותביעה שכנגד שהגישה ענת כנגד גדי בשל נזקים שונים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהלותו, והכל כפי שיבואר להלן.
התשתית העובדתית הנטענת בכתב התביעה ובכתב התביעה שכנגד
כתב התביעה
2. בשנת 1998 פתח גדי, יחד עם גיסו אבינועם לוי (להלן: "אבינועם"), עסק לממכר מזון, המתמחה בהכנת חומוס, פול ופלאפל, תחת השם "פלאפל הלוי" (להלן: "העסק"). לשם כך, שכרו השניים מענת חנות ברחוב הגבורה 16 בעיר אשקלון (להלן: "החנות"). בעת הקמת העסק, רכשו השניים מתכון סודי להכנת פלאפל מבעלת דוכן בשכונת התקווה ומתכון להכנת פול מבעל מסעדת קיסר בשכונת התקווה. את המתכונים הם שדרגו לאורך השנים, עד שהגיעו לטעמם המוכר כיום (להלן: "המתכונים"). עם הזמן, אבינועם החליט לעזוב את השותפות, וגדי רכש את חלקו עבור סכום כסף נכבד, והמשיך בניהול העסק לבדו.
3. בשנת 2001 התקבל חביב לעבודה בעסק כעובד כללי, לאחר שעלה לארץ מתימן. בהמשך, גדי ביקש מחביב לנהל את העסק בתפעול יומי, ולאחר משא ומתן ביניהם הוסכם כי בתמורה חביב ייכנס לעסק בתור שותף מוגבל ברווחים ללא מתן שום זכות נוספת בעסק, בהתאם להסכם שותפות שחתמו ביום 24.12.08 (להלן: "השותפות" ו"הסכם השותפות", נספח 1 לתצהיר גדי). במסגרת הסכם השותפות נקבע שאם חביב יפרוש מהשותפות, הוא לא יעסוק ולא יפתח עסק דומה, במישרין או בעקיפין, למשך שנתיים מתאריך פרישתו. בתקופה זו, גדי לימד את חביב את סודות ניהול העסק, לרבות התנהלות מול הרשויות והכנת המתכונים. גדי וחביב אף התחברו ברמה האישית, והפכו לחברים קרובים הנותנים סיוע הדדי האחד לשני.
4. לאורך השנים, נערכו בין גדי וענת שני הסכמי שכירות: אותנטי ופיקטיבי. בהסכם השכירות הפיקטיבי נכתב סכום נמוך משמעותית מאשר דמי השכירות שבהסכם האותנטי. לאור זאת, דמי השכירות הרשומים בהסכם הפיקטיבי ניתנו בצ'קים, ויתרת דמי השכירות לפי ההסכם האותנטי ניתנה במזומן על בסיס חודשי, על ידי חביב, מתוך קופת העסק.
5. בחודש ינואר 2017 דרשה ענת להעלות את דמי השכירות באופן חד צדדי ומיידי, בניגוד להסכם השכירות, שכלל אופציה של הארכת תקופת השכירות עד לפברואר 2018. בפגישה בין ענת, גדי וחביב, הוסכם כי תנאי הסכם השכירות יישארו באותו שלב בתוקפם, אך בתום תקופת השכירות יחודש החוזה בתמורה להעלאת דמי השכירות.
6. בתחילת מרץ 2017 החלו היחסים בין גדי לחביב לעלות על שרטון, ולאחר תקופה ביקש חביב לצאת מהשותפות בתמורה לפיצוי בגין חלקו בעסק. לאחר בוררות שהתנהלה בפני יחיעם אקווע (להלן: "יחיעם"), נקבע כי גדי ישלם לחביב 260,000 ₪ עבור חלקו בשותפות, ונחתם הסכם ששם קץ לשותפות בתאריך 30.5.2017 (נספח 3 לתצהיר גדי).
7. במהלך תקופה זו הועסק מרדכי, שהוא אחיו של חביב, בעסק, במטרה להתפרנס לאחר שירותו בצה"ל. לאחר פירוק השותפות עם חביב, החליט גדי להותיר את מרדכי בעסק, תוך העלאת שכרו. בדיעבד הסתבר לגדי שמרדכי העביר מידע סודי לחביב, תוך גרימת חבלות שונות לעסק כדי להביא לקריסתו הכלכלית. כך לדוגמא, הוא שילב בעסק את חבריו כעובדים, הרתיע שותפים פוטנציאלים, הזניח את העסק, וכדומה.
8. בסופו של חשבון, ביקש גדי לצרף שותף חדש לניהול העסק, ולשם כך הוא ניהל מו"מ עם שותפים פוטנציאליים, ובניהם מר שרון דוידזה (להלן: "שרון"), אך אלו ציינו בפניו כי ספקים שונים של העסק הזהירו אותם כי שמעו מחביב שבכוונת ענת שלא לחדש את חוזה השכירות עמו בתום התקופה. ואולם, בשיחה עם ענת, בנוכחות הגב' דניאל עובדיה (להלן: "דניאל"), אשתו של גדי, ענת הבהירה שבכוונתה לחדש את הסכם השכירות, והיא הסכימה להיפגש עימם לדיון בנושא. במהלך הפגישה, ולאחר משא מתן אינטנסיבי, הסכימו הצדדים להעלאה זוחלת בגובה 7% מדמי השכירות בכל שנה, בתמורה לחידוש ההסכם. למחרת היום גדי ודניאל התקשרו לענת בבקשה לתאם מועד לחידוש הסכם השכירות, אך ענת הודיעה שבכוונתה לבטל את הסכמתה ולא לחדש את הסכם השכירות, בשל רצונה לפתוח קליניקה במקום. בהמשך, ענת אף דרשה מגדי לפנות את החנות באופן מיידי, כביכול בהתאם לרצונו. בתאריך 24.9.2018 הגיעה ענת לביתו של גדי, מלווה במכתב מעורך דין, בדרישה לפינוי החנות באופן מיידי, טרם תום תקופת השכירות.
9. הסכסוך בין גדי לענת החריף, כאשר ענת פרצה ללא רשותו לחנות ותפסה בה חזקה, תוך שימוש במנעולן שהחליף את הצילינדר לדלת. במקביל, ענת אף הגישה כנגד גדי תלונה במשטרה לצד בקשה לצו הרחקה. גדי הגיש תלונה נגדית במשטרה, מגובה בסרטוני וידאו המתעדים את כניסתה של ענת לחנות. בסופו של דבר ניתן צו הרחקה הדדי מהחנות לתקופה תחומה בזמן לשם הרגעת המצב.
10. בתום תקופת צו ההרחקה, בתאריך 1.11.2017, תפס חביב חזקה בחנות בהסכמת ענת, והחל בשיפוצה, תוך הצגת מרדכי כבעל החנות החדשה. עם השלמת השיפוצים, פתחו הנתבעים את העסק מחדש בחנות תחת השם "פלאפל לוי", עם שילוט כמעט זהה, תוך הפעלתו באמצעות אותם עובדים, אותו מספר טלפון, ושימוש באותם מתכונים. בחלוף הזמן, חביב אף הציג עצמו כבעל העסק לכל שואל.
11. בכתב התביעה שהגיש עתר גדי לקבל משלושת הנתבעים פיצוי כולל בסך 4,112,000 ₪, אשר מטעמי אגרה הועמד על סך של 1,800,000 ₪, לפי החישוב הבא: פיצוי בסך 900,00 ₪ בשל גניבת העסק; פיצוי בסך 2,400,000 ₪ בשל ניהול מו"מ בחוסר תום לב והפרת הסכמה לחידוש הסכם שכירות; פיצוי בסך 212,000 ₪ בגין נזקי הפרת הסכם השכירות; פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין גניבת עין; פיצוי בסך 300,000 ₪ בגין גניבת סוד מסחרי; פיצוי בסך 100,000 ₪ בשל הוצאת דיבה; ופיצוי בסך 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
12. להשלמת התמונה יצוין כי בתאריך 17.2.2019 הגיש גדי בקשה שכותרתה: "בקשה להפחתת סכום התביעה וייחוס העילות אל הנתבעים", במסגרתה הודיע גדי כי הוא מוותר על עילת התביעה של ניהול מו"מ בחוסר תום לב והפרת הסכמה לחידוש הסכם השכירות. בהחלטתי מיום 20.2.2019 נקבע כי: "ככל שמדובר בהפחתת סכום התביעה ושינוי של עילות התביעה כלפי מי מהנתבעים, על התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה". בקשה כאמור לא הוגשה, ובתצהיריו (ס' 234.2) וסיכומיו (ס' 66) חזר גדי על כלל דרישותיו לפיצוי, כך שיש לראות בגדי כמי שוויתר וזנח בקשתו.
כתב התביעה שכנגד
13. גדי שכר את החנות מענת במשך 19 שנים, במסגרתם חתמו הצדדים על הסכמי שכירות למשך 12 חודשים בלבד עם אופציה לחידוש למשך תקופה כוללת של ארבע שנים. הסכם השכירות האחרון נחתם ביום 11.2.2014, ותוקפו עד 11.2.2018. לקראת תום תקופת השכירות, ביקש גדי להאריך את החוזה, אך ענת סירבה, בשל יחסיה העכורים עם גדי. לאור זאת, ביקש גדי להקדים ולסיים את הסכם השכירות כבר ביום 11.9.2017, קודם למועד תום התקופה, וענת הסכימה לכך. לאור הסיכום, גדי פינה את הציוד מהחנות ונמנע מלשלם דמי שכירות נוספים מעבר ליום 10.8.2017, תוך שהוא נוטל מענת את הצ'קים שהביא לה. עם זאת, לאחר מכן, גדי חזר בו מבקשתו לפינוי מוקדם, ואף חזר לנהוג בחנות כמנהג בעלים, אך ענת עמדה על כך שהסכם השכירות הגיע לסיומו. לאור הסכמת הצדדים, תפסה ענת חזקה בנכס ביום 27.9.2017 כדת וכדין. ביום 10.11.2017 הושכרה החנות מחדש לחביב ומרדכי.
14. גדי החזיק בחנות, אך לא שילם דמי שכירות, מיום 10.9.2017 ועד יום 27.9.2017, למשך 16 ימים. בהתאם להסכם השכירות (ס' 14-13 וס' 17), עבור כל יום איחור יש לשלם $200 דולר קנס בגין דמי שימוש מוסכמים.
15. לפי הסכם השכירות (ס' 7ג וס' 13ב) התחייב גדי להשיב את החנות לידי ענת כפי שקיבלה, יחד עם אביזריה, לרבות אזעקה, גלאי נפח ומגנט כבד לתריס החשמלי. בפועל, החנות הוחזרה לידי ענת במצב קטסטרופלי, מוזנחת ומלוכלכת, כשהיא נזקקת לשיפוץ מסיבי, לרבות הסתרת חוטי חשמל, תיקון קרמיקות שבורות, הורדת כתמים מהריצוף, תריס גלילה שבור, אזעקה מקולקלת ועוד. לפי הצעות מחיר שקיבלה ענת, מדובר בתיקונים נדרשים בשווי מצטבר של 22,064 ₪. לפיכך, הצליחה ענת להשכיר את החנות רק ביום 10.11.2017 לחביב ומרדכי, כאשר הם התחייבו לשפץ את החנות על חשבונם, בתמורה לקיזוז דמי השכירות של שלושת חודשי השכירות הראשונים לפי סך של 4,500 ₪ לחודש.
16. בשל מעשיו של גדי ענת נזקקה לייעוץ משפטי, ואף נגרמה לה עוגמת נפש רבה כתוצאה מהתנהלותו המאיימת.
17. בכתב התביעה שכנגד עותרת ענת לקבל מגדי פיצוי כולל בסך 47,476 ₪, לפי החישוב הבא: פיצוי מוסכם בגין איחור במסירה בסך 11,641 ₪; פיצוי בגין אבדן דמי שכירות בסך 20,250 ₪ ; פיצוי בגין הוצאות טיפול משפטי בסך 585 ₪; ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.
18. בסיום פרק זה, יוער כי בין גדי לענת נוהלו הליכים משפטיים נוספים בזיקה לתביעה זו, כפי שיפורט להלן:
א. בתאריך 27.9.2017 הגישה ענת נגד גדי בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד (ה"ט 6376-09-17), משום שלטענתה גדי מיאן להשיב את החנות לידיה למרות הסכמותיהם לסיים את החוזה טרם המועד, ומאז הוא מאיים עליה. עוד באותו היום ניתן צו זמני, ונקבע דיון בנוכחות הצדדים. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 3.10.2017, שמע בית המשפט את הצדדים, והסתפק במתן צו הרחקה הדדי וקצר מועד להרגעת הרוחות, תוך שהפנה את הצדדים לבית משפט אזרחי לשם פתרון הסכסוך העסקי שהתגלע בניהם.
ב. בתאריך 27.11.2017 הגישה ענת תביעה כנגד גדי לבית המשפט לתביעות קטנות, בטענה להפרת חוזה השכירות בקשר לחנות, ונזקים שגרם גדי לענת (ת"ק 62940-11-17). הצדדים לא התייצבו לדיון שנקבע בבית המשפט, ולפיכך התביעה נמחקה ללא חיוב בהוצאות.
עיקר טענות הצדדים
טענות גדי
19. הנתבעים קשרו קשר לגנוב את עסקו והמוניטין של גדי. כך, ענת הייתה אמונה על סילוקו של גדי מהמושכר, בעוד חביב ומרדכי הופקדו על ניהול עסקו תוך שימוש במתכוניו תחת אותו השם. העסק נרשם על שמו של מרדכי, בעוד חביב וענת הינם שותפים נסתרים.
20. ענת ניהלה עם גדי מו"מ לחידוש הסכם השכירות בחוסר תום לב. זאת, כאשר ענת הוליכה את גדי שולל, שיקרה במצח נחושה והכל כחלק מקנוניה עם חביב ומרדכי להיכנס כשותפה סמויה בעסק החדש שהקימו.
21. ענת הפרה את הסכם השכירות עם גדי עת סילקה אותו מהחנות ותפסה חזקה באופן חד צדדי, לרבות באמצעות צווי הרחקה. בשל כך, פגעה ענת בפרנסתו של גדי, והובילה לאובדן רווחים למשך כחצי שנה. במקביל, תפסו חביב ומרדכי את החזקה בחנות בניגוד לדין, והחלו להפעיל את עסקם, תוך הפרת זכויותיו בחנות.
22. חביב ומרדכי עוולו בגניבת עין עת פתחו חנות פלאפל תחת שם ומספר טלפון זהה לחנותו של גדי (שהוחלף בהמשך ל-"פלאפל לוי"), המופעל על ידי אותם עובדים, ותוך שימוש באותם מתכונים. והכל, כאשר ענת שותפה לקנוניה ונתנה ידה למעשה הגזל וגניבת העין.
23. חביב ומדרכי משתמשים במתכונים של גדי לצורכיהם, תוך גניבת סודו המסחרי, למרות שהם חבים כלפיו חובת אמון, לצורך עשיית רווחים ותוך הפקת עושר ולא במשפט.
24. ענת הוציאה את דיבתו של גדי מספר רב של פעמים. כך, היא הגישה תלונת שווא למשטרה, הגישה בקשה כוזבת למתן צו הרחקה, ופרסמה ברשת החברתית "פייסבוק" פוסטים המאשימים אותו בבריחת עובדיו, בגזילת פרנסתו ובשימוש בדרכי פעולה אלימות.
25. הנתבעים הפרו חובות חקוקות, עת פעלו בניגוד לחוק, לתקנות ולהסכמים, וכרתו קנוניה לגניבת עסקו ומתכוניו של גדי, תוך גרימת עוגמת נפש.
26. חביב הפר את הסכם פירוק השותפות עת פעל לשם סילוק גדי מהחנות וגזילת העסק, והקמת עסק מתחרה בניגוד להסכם השותפות. מרדכי הפר את חובת הנאמנות שלו כעובד, כאשר היה שותף מלא לקנוניה לגזילת העסק, ופעל במזיד כדי לפגוע בעסק תחת כסות של עובד נאמן. ענת הפרה את הסכם השכירות, חזרה בה מההסכמה לחידוש הסכם השכירות, הגישה תלונת שווא במשטרה, ותביעת שקר.
27. באשר לתביעה שכנגד שהגישה ענת, טוען גדי כי יש לדחות את התביעה שכנגד בשל היעדר עילה ושימוש בשקרים בוטים. כך, ענת צירפה לכתב התביעה שכנגד הסכם שכירות מזויף, בהעתק צילומי מטושטש, כאשר כל השינויים בכתב ידה לא נחתמו על ידי גדי, לרבות השינויים בדבר מועד סיום הסכם השכירות. אף צילומי ההתכתבות שצורפה על ידה לכתב התביעה שכנגד זויפה ונערכה באופן שישרת את מטרותיה. כך, ענת מסתירה מעיני בית המשפט כי גדי תלה שלט בחזית החנות בדבר סגירתה הזמנית של החנות לצרכי שיפוצים. במהלך תקופת השכירות שילם גדי את דמי השכירות במועד ושמר על מערכת יחסים תקינה עם ענת. זאת, למרות שענת ביקשה להעלים מס באמצעות חתימה על הסכם פיקטיבי. טרם הצטרפותה לקנוניה עם חביב ומרדכי, ענת הסכימה להאריך את חוזה השכירות עם גדי. אולם, בהמשך משכה ידיה מההסכם וטענה כי גדי ביקש לסיים את חוזה השכירות טרם המועד. גדי אמנם לקח את הצ'קים שנמסרו לענת בשל עזיבתו של חביב את השותפות, אך הוא החליף אותן בהמחאות חדשות ומעותדות עד לתום תקופת השכירות. לפיכך, אין תמה כי כלל תלונותיה של ענת כנגד גדי במשטרה ובבתי המשפט נדחו. הסכם השכירות לא הופר על ידי גדי באופן המצדיק פיצוי, כאשר הציוד שהיה בחנות נשחק ונהרס לאחר 20 שנות פעילות, והחובה על ענת כמשכירה לתקן בלאי בלתי סביר. טרם תפיסת החזקה בחנות באופן בלתי חוקי על ידי ענת, אף התכוון גדי לערוך בה שיפוץ מסיבי.
טענות חביב ומרדכי
28. דין התביעה להידחות בשל הגשתה בחוסר תום לב במטרה להלך אימים על חביב ומרדכי כדי לסחוט מהם כספים בחוסר יושר ושלא כדין. התביעה רצופה בשקרים וטעויות חמורים. כך למשל, חביב לא נכנס כשותף ברווחים בלבד, אלא רכש את חלקו בשותפות בתמורה, והוא ניהל בה את הפעילות לבדו מבוקר ועד ליל, ללא שום סיוע או לימוד מצד גדי. בפועל, גדי גם מעולם לא העלה את שכרו של מרדכי. חביב ומרדכי מעולם לא דיברו סרה על יתר השותפים והעובדים במקום, או התנהלו בעזות פנים ללקוחות, ודווקא היה זה גדי שעשה זאת. חביב ומרדכי מעולם לא איימו או ביזו את גדי, ודווקא היה זה גדי שעשה זאת. לגדי היסטוריה ארוכה של הפרת הסכמים, והוא טרם שילם לחביב את מלוא התשלום בגין הסכם פירוק השותפות, ולא שילם את מלוא זכויותיו למרדכי, באופן המקנה לחביב זכות קיזוז.
29. מאז פירוק השותפות עם חביב, גדי הרס בעצמו את מוניטין בית העסק. זאת, בשל יכולותיו הניהוליות הדלות, וכיוון שהחל מכניסתו של חביב לעסק גדי הפסיק להיות פעיל בו ומיעט להגיע אליו או להנחות את עובדיו. החל מפרישתו של חביב החל גדי לרכוש פרודוקטים באיכות נמוכה, ולעיתים אף לא ביצע הזמנות מספקים כלל. כך, עם השנים התמעטו לקוחות החנות ואפילו השכנים החלו להערים תהיות. באחד מימי חודש אוגוסט 2017 נגמרה הסחורה בעסק, וגדי הורה למרדכי לסגור אותו ולהעביר לידיו את הכספים בקופה והמפתחות למקום. באותה פגישה, שנערכה בתחנת דלק, הודיע גדי למרדכי כי החליט לסגור את העסק ולפטר את כלל העובדים, שכן איננו מעוניין להמשיך לנהל את העסק.
30. הנתבעים לא עשו יד אחת בכדי לסלק את גדי מהחנות, ולא היו קשורים להפרת חוזה השכירות. הקשר בין ענת לחביב ומרדכי נוצר לאחר שגדי בעצמו החליט להפסיק לקיים את בית העסק, ולסגור את שעריו, תוך פיטורי כלל העובדים בעסק. מרדכי מעולם לא העביר מידע לחביב, והשניים לא חיבלו בניהול העסק או סיכלו מהלכים עסקיים בצורה כלשהי. חביב ומרדכי מעולם לא יצרו קשר עם שותפים, ספקים או כלי תקשורת בדבר העסק. חביב ומרדכי גם מעולם לא פרצו לחנות, והם החזירו את המפתחות לגדי בתום תקופת ההעסקה. עם חתימת הסכם השכירות מול ענת ביום 10.11.2017, שבו חביב ומרדכי לחנות לשם שיפוצה, כאשר הייתה ריקה לחלוטין.
31. העסק לא נפתח מחדש, אלא הוקם בית עסק חדש ואחר, שאין לו כל זיקה לעסקו של גדי. שמו נבחר כ-"פלאפל לוי" בשל השתייכותם של מרדכי וחביב לשבט הלוי, המהווה שם משפחה נפוץ. אין בסיס לטענות בדבר שימוש במתכונים סודיים בעל טעמים ייחודיים, והמתכון להכנת סלטים, פול ופלאפל איננו מהווה סוד מסחרי אלא נחלת הכלל. גדי מעולם לא זכה ליתרון מסחרי בעקבות המתכונים או פעל כדי לשמר את הסודיות הנטענת. גדי גם מעולם לא גילה למרדכי וחביב מידע עסקי סודי, ומעולם לא עשה שימוש במידע כזה. המתכונים של המוצרים הנמכרים בחנות שונו עם הקמת העסק החדש, בסיועה של אמם. כל פרסום הקושר בין העסק החדש לישן לא נעשה על דעתם של חביב ומרדכי, אלא מרצונו של גדי, שביקש להכין את התשתית לתביעתו.
32. חביב ומרדכי מעולם לא גזלו, רימו, הפרו חובה, פגעו במוניטין, התעשרו, הפרו הסכמים, פעלו בחוסר תום לב או גנבו עין כלפי גדי. הרעיון לפתיחת עסק חדש לחלוטין נעשה לאחר שגדי סיים עבודתו וסגר בפועל את העסק לאחר שקרס והוציא לו שם רע. והכל, מבלי להשתמש בדבר מה ששייך לגדי, כאשר אפילו מספר הטלפון הקווי בחנות שייך לענת, וממילא אין שימוש בהזמנות טלפוניות בחנויות פלאפל. תניית הגבלת העיסוק בהסכם השותפות לא חלה, משום שחביב לא מתחרה בגדי, שכן הוא סגר את עסקו.
33. לא נגרם לגדי נזק שבאחריות חביב ומרדכי, המזכה בסעד. הנזקים הנטענים הובאו ללא אופן ובסיס חישובם.
טענות ענת
34. דין התביעה לדחייה על הסף בהיותה מוגזמת וקנטרנית, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב.
35. ענת פעלה כדין ובהתאם להוראות הסכם השכירות, ולא הפרה התחייבות כלשהי. גדי הוא זה שביקש לקצר את תקופת השכירות, התנהל בכוחניות המלווה באיומים ובחוסר תום לב. התנהלותו של גדי הסבה נזקים רבים לענת, עליהם מתבקש פיצוי במסגרת כתב התביעה שכנגד.
36. ענת מעולם לא נכנסה לשותפות עם חביב ומרדכי, ואין בניהם קשר עסקי ביחס לתפעול העסק, והיא לא מהווה חלק ממזימה כנגד גדי. המו"מ מעולם לא נוהל בחוסר תום לב, אלא הוחלט שלא להאריך את תקופת השכירות על רקע יחסים בינאישיים עכורים.
37. מוכחשים כלל הנזקים הנטענים על ידי גדי, הלוקים בשגיאות חמורות ולא מגובים באסמכתאות. ענת איננה אחראית לנזקיו של גדי ועומדות לה כלל ההגנות הקבועות בדין.
דיון והכרעה
הטענות להפרת הסכם השכירות והפרת התחייבות לחידוש הסכם השכירות, ניהול מו"מ לחידוש הסכם השכירות בחוסר תום לב, והקנוניה הנטענת בין הנתבעים
38. אין מחלוקת כי על פי הסכם השכירות שבין גדי לענת, תמה תקופת השכירות הנוכחית, לאחר מימוש תקופת האופציה, בחודש פברואר 2018. אין גם מחלוקת, כי הלכה למעשה במהלך חודש ספטמבר 2017 עזב גדי את החנות.
39. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה הנוגעת לטענה להפרת הסכם השכירות, ויורדת לשורשה של התביעה כולה, הינה נסיבות עזיבתו של גדי את החנות. באשר לשאלה זו, הצדדים הציגו שתי גרסאות הפוכות:
א. לטענת גדי, כבר בחודש ינואר 2017, במסגרת פגישה משולשת שכללה את חביב, הסכימו גדי וענת על הארכת השכירות מעבר לחודש פברואר 2018 (ס' 30-29 לתצהיר גדי). בסוף חודש יולי 2017, במסגרת גישושים להכנסת שרון כשותף פוטנציאלי, נפגשו באקראי גדי, דניאל וענת לשיחה, במסגרתה ענת הצהירה שוב על כוונתה לחדש את החוזה (ס' 66 לתצהיר גדי, ס' 15-16 לתצהיר דניאל). בסוף חודש אוגוסט 2017, לאור חרושת שמועות בדבר כוונת ענת שלא לחדש את חוזה השכירות, פנה גדי לענת פעם נוספת, וביקש להיפגש עימה על מנת לחדש את חוזה השכירות. בפגישה משולשת, בנוכחות גדי, דניאל וענת, הסכימה ענת פעם נוספת, למרות רצונותיה לפתוח קליניקה במקום, לחידוש חוזה השכירות, לאחר העלאה במחיר (ס' 73-84 לתצהיר גדי, ס' 18-25 לתצהיר דניאל). אולם, למחרת היום, גדי התקשר לענת בנוכחות דניאל על מנת לתאם מועד לחתימת הסכם השכירות החדש, וענת הודיעה באופן חד צדדי כי היא מבטלת את ההסכמה (ס' 86-88 לתצהיר גדי, ס' 26-27 לתצהיר דניאל). בתחילת חודש ספטמבר 2017 גדי סגר את החנות כהכנה לכניסתו של שותף חדש, והוא אף תלה שלט המודיע על כך (ס' 92 לתצהיר גדי, ס' 29 לתצהיר דניאל). אך החל מחודש ספטמבר 2017, ענת פעלה לסילוקו של גדי מהחנות, ובתאריך 27.9.2017 היא תפסה חזקה בחנות שלא על דעתו, הסירה את שלטיו, ובהמשך אף הגישה תלונות במשטרה ובקשות לצווי הרחקה במטרה למנוע את שובו לחנות (ס' 93-140 לתצהיר גדי, ס' 31-37 לתצהיר דניאל).
ב. לטענת ענת, במהלך שנת 2017 היא מעולם לא הסכימה לחידוש החוזה עם גדי, והסכם השכירות היה אמור להסתיים ב-11.2.2018 (ס' 5 לתצהיר ענת). בסוף חודש אוגוסט 2017, פנה אליה גדי וביקש לקיים אצלה פגישה, במטרה להאריך את החוזה. בפגישה שהתקיימה, ביקש גדי להקדים את החתימה על הסכם שכירות לשנים נוספות לאור כניסתו של שותף חדש לעסק. ענת הודיעה לגדי כי תעביר לו תשובה ביום למחרת. למחרת היום ענת השיבה לגדי כי היא אינה מוכנה לחדש את הסכם השכירות, למרות תחינותיו של גדי. לפיכך, ביקש גדי כבר באותה שיחה לסיים את הסכם השכירות ב-11.9.2017, והיא הסכימה לכך. לבקשתו של גדי, ענת שלחה לו הודעה באפליקציית "וואטסאפ" המתעדת את ההסכמה אודות קיצור תקופת השכירות (ס' 6-12 לתצהיר ענת). ואכן, עד תאריך 6.9.2017 גדי סילק את כלל חפציו מהחנות, נמנע מלשלם דמי שכירות נוספים, והכין עצמו לקראת פינויה (ס' 13 לתצהיר ענת). עם זאת, לאחר 6.9.2017 ביקש גדי לחזור בו מההסכמה על הפינוי המוקדם, אך ענת סירבה, תוך עמידה על כך שהסכם השכירות הגיע לסיומו (ס' 14 לתצהיר ענת). אולם, גדי לא השלים עם התוצאה, ותפס חזקה בחנות אפילו לאחר מועד הפינוי המוסכם, על אף היותה ריקה (ס' 17 לתצהיר ענת). בשל כך, וכיוון שחשה מאוימת מגדי, ענת תפסה את החזקה בחנות ביום 27.9.2017, והחלה לפעול במישורים משפטיים על מנת להיפרע מגדי (ס' 17-27 לתצהיר ענת).
40. למעשה, ניתן לתחום את גדר המחלוקת כדלקמן: ראשית, הצדדים חלוקים בשאלה האם ענת אישרה לגדי, במהלך שנת 2017, כי בכוונתה להאריך את חוזה השכירות. שנית, הצדדים חלוקים בשאלה האם גדי הודיע לענת כי בכוונתו לעזוב את המושכר טרם תום החוזה והצדדים הסכימו על קיצור תקופת השכירות. הצדדים אינם חולקים על כך שהחל משלב מסוים בחודש ספטמבר גדי ביקש להותיר את החוזה על כנו, אך ענת סירבה. אף אין מחלוקת כי בתאריך 27.9.2017 ענת תפסה חזקה בחנות, למורת רוחו של גדי, דבר שהוביל לניהול הליכים משפטיים הדדיים.
41. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות, בתצהירים, בפרוטוקולי הדיון ובסיכומי הצדדים, והתרשמתי מהעדויות שהובאו לפניי, תוך שנתתי דעתי למכלול הראיות שהוגשו, מצאתי כי גדי לא הצליח להוכיח במאזן הסתברויות גרסתו, וגרסתה של ענת נמצאה משכנעת יותר. אפרט נימוקיי להלן.
42. גרסתו של גדי באשר להסכמה לחידוש החוזה כבר בתחילת ינואר 2017 הינה עדות יחידה, אשר לא נתמכת בראיות חיצוניות כלשהן. באשר לגרסתו של גדי לפיה היתה הסכמה לחידוש החוזה בחודש אוגוסט 2017, בזוג שיחות שנערכו עם ענת, זו נתמכת בעדותה של דניאל, ואולם כידוע, כיוון שמדובר בעדות של אשתו של בעל הדין, המהווה באופן אינהרנטי "בעלת עניין" בתוצאות, יש להתייחס בזהירות לעדותה, ולא התרשמתי כי היה בה לשכנע.
43. בגרסאותיו של גדי בין כתב טענותיו, תצהירו, וחקירתו הנגדית, נמצאו סתירות פנימיות שיש בהן כדי לכרסם באמינותן, ולערער מהימנות עדותו.
א. כך לדוגמא, בס' 92 לתצהירו הצהיר גדי כי: "סגרתי את החנות לצורך שיפוצים, ואף תליתי שלט המצהיר על כך". אולם, בס' 96 הצהיר גדי כי: "בעקבות סגירת החנות לצורך שיפוצים, מייד התפרסם במקומון "אשקלון פוסט" שפלאפל הלוי נסגר", אם כי בפרסום מתאריך 12.9.2017 (נספח 6 לתצהיר גדי), אין בנמצא בתמונה שלט המעיד על סגירה לצורך שיפוצים (פרוט', עמ' 24, שו' 9-10). הדבר אף מתיישב עם ס' 107 בתצהיר, במסגרתו מצהיר גדי כי: "כדי להבהיר את מעמד העסק תליתי שלטים בהם נכתב: "לקוחותינו היקרים החנות סגורה לרגל שיפוצים"". דהיינו, השלט נתלה לכל המוקדם רק לאחר הפרסום במקומון אשקלון פוסט, ולא עם סגירתו של העסק.
ב. לעומת הפירוט הרב שמופיע בתצהירו של גדי ביחס להתנהלות שהייתה מאז חודש ינואר 2017 (ס' 89 ואילך), בחקירתו הנגדית, השיב גדי מספר פעמים לשאלות כי אינו זוכר. כך למשל, כאשר נשאל גדי האם הוא זוכר את האירועים שקדמו ליציאתו מהחנות, השיב: "האירועים שקדמו? אין לי הרבה זיכרון. אני אקווה לזכור כי זה חלוד קצת" (עמ' 26, שו' 29). כשנשאל גדי האם הוא זוכר את שיחת הטלפון עם ענת מיום 30.8.17 השיב: "תאריכים אני לא זוכר", ולשאלה האם בשיחה זו אמר לענת שהוא מבקש להקדים את פינוי המושכר השיב "לא זוכר. אין דבר כזה" (שו' 34-30). גדי אף העיד כי אינו זוכר את תאריך תפיסת החזקה בידי ענת בחנות, הוא חושב שבחודש ספטמבר (עמ' 34, שו' 3-1).
ג. כך גם ניכר היה כי גדי מרחיב ומפרט בתיאורים עובדתיים מסוימים, לרבות כאלו שלא בא זכרם בתצהירו, כדוגמת כספים שלטענתו שילם לחביב, או חביב שילם לו, שלא מצאו ביטויים בהסכם השותפות, ובה בעת טען כי אינו זוכר אם קיבל מחביב כספים מסוימים (ראו למשל: עמ' 13, שו' 15 – עמ' 14, שו' 36).
ד. לגבי התשלום של 260,000 ₪ עליו סוכם במסגרת פירוק השותפות, בתצהירו טען גדי כי חביב דרש לקבל 50,000 ₪ בשיקים בגינם ימציא לו חשבונית, ואת היתרה במזומן ללא קבלות (סע' 46 לתצהיר). לעומת זאת בחקירתו טען גדי כי חביב ביקש לקבל הכל במזומן (עמ' 19, שו' 20). גם לגבי הסכום ששילם לחביב נתגלתה סתירה בעדותו של גדי, שעה שמחד טען בתצהירו כי חביב קיבל את מלוא סכום הסכם פירוק השותפות (סע' 52 בתצהיר), ומנגד בחקירתו אמר כי שילם לחביב 222,000 ₪, שכן חביב לא רצה לתת לו חשבונית מס אז הוא הוריד לו את המע"מ (עמ' 19, שו' 6-5).
ה. כשעומת גדי בחקירתו עם הטענה שהעסק קרס לאחר פרישתו של חביב, הוא העיד כי: "אני מנהל 20 שנה עסקים בהצלחה מרובה" (ע' 20, שו' 26). לעומת זאת, בתחילת חקירתו, גדי העיד כי: "אני לא מנהל, אני השותף הבכיר, לא פעיל" (ע' 9, שו' 14), והעיד כי חביב "ניהל את החנות" (ע' 9, שו' 18, 20), והוא היה היזם (ע' 13, שו' 6).
ו. במסגרת ס' 14 לכתב הגנתו בתביעה שכנגד טען גדי ביחס להודעות שצירפה ענת לתביעתה, כי: "התכתבות ההודעות זויפה ונערכה באופן אשר ישרת את התובעת ואת מטרותיה הבזויות". כאשר נשאל בחקירתו מה מזויף בהתכתבות השיב "אני כתבתי שמזויף?... אני לא יודע איך להסתכל על זה, לא מבין על מה מדובר. שעורך דיני יגיד.... אני לא יודע איך להתייחס לשאלה הזו, לא מבין. לא יודע" (עמ' 30, שו' 35 – עמ' 31, שו' 12).
ז. גם מכלול התנהלותו של גדי במהלך עדותו הטילה צל כבד באשר למהימנות גרסתו. כך לדוגמא, כבר בתחילת עדותו טען גדי שב"כ חביב ומרדכי מתיש אותו ולכן אינו מרוכז (עמ' 11, שו' 17); התעמת עם ב"כ חביב ומרדכי במקום להשיב בצורה עניינית על שאלותיו (עמ' 12, שו' 35-36); השיב בצורה עלומה לשאלות ואף הסתכל על עורך דינו כשהתבקש לפרט בעניין זה (עמ' 13, שו' 31-15); נמנע, כאמור, פעמים רבות מלהשיב על שאלות משום שטען כי אינו זוכר או יודע (עמ' 13, שו' 35; עמ' 18, שו' 5; עמ' 23, שו' 17-18); העיר הערות במהלך חקירת דניאל, ואף נתן תשובות בשמה (עמ' 35, שו' 36-33); ואף שוחח עם עד רלוונטי במהלך הפסקת הדיון, על אף שהוזהר שלא לעשות כן (עמ' 26, שו' 24-12).
44. מנגד, עדותה של ענת היתה בהירה, עקבית, ומשכנעת. על אף גילה המבוגר, השיבה ענת לכל אשר נשאלה בצורה מדויקת, תוך אזכור תאריכים ופרטים. לאורך כל חקירתה הנגדית, שנמשכה במצטבר כשעתיים, ענת חזרה על גרסתה הראשונית באופן מלא וקוהרנטי (ראו למשל: עמ' 53, שו' 11-8; עמ' 55, שו' 28-9).
45. ענת סיפקה הסברים ארוכים אשר מניחים את הדעת, לרבות לשאלה מדוע החליטה לאחר 19 שנה שלא להאריך את תקופת השכירות עם גדי. ענת אישרה בחקירתה כי אכן פנתה לגדי ולחביב בשנת 2016 בדרישה להעלות את דמי השכירות, ואולם הסבירה כי סברה שהסתיימה תקופת השכירות, אך לאחר שגדי התנגד לכך בצורה אגרסיבית פנתה לעורך דינה שהסביר לה שהסעיף מתייחס ל- 4 שנים. ענת שבה והעידה כי בסוף אותה שנה לא התכוונה להעלות לגדי את דמי השכירות, שכן התכוונה לסיים את השכירות עמו, כי לא הייתה צריכה להודיע לגדי על כך שנה מראש, וכי היא מעולם לא הסכימה להאריך את תקופת השכירות לאחר שנה בסכום גבוה יותר כפי שגדי טוען, וכי היא החליטה שהיא מסיימת איתו את השנה הזו ולא הסכימה לסכום השכירות הנטען על ידי גדי, ואף אין כל ראיה לכך שהסכימה לדבר כזה (עמ' 52, שו' 26 – עמ' 53, שו' 11).
46. ענת העידה, באופן שיש בו כדי לחזק מהימנותה, כי "ייאמר לזכותו של גדי שכל 19 השנה הוא שילם כמו שעון דיגיטלי", וכי מעולם לא היתה בעיה שהוא לא שילם, והיא לא היתה צריכה לרדוף אחריו. ואולם לדבריה, "במשך 19 שנה כל פעם כשעמדנו לחדש חוזה הייתה אווירה לא טובה והיתה אלימות מילולית מבחינתו ואגרסיביות, סוג של אונס וזה חזר על עצמו וזה עייף אותי ואני פשוט גמרתי אומר בליבי שאני יותר לא יכולה. ב 2014 הוא שיגע אותי שאוריד את זה ל 3,000 ₪ ואני עם המצוקה הכספית שלי ובתוך המצב המשפטי שהייתי בו אמרתי טוב רק שיהיה לי משהו קבוע שנכנס כל חודש... והתעייפתי ואמרתי די, 19 שנה שכל אחד ילך לדרכו וזהו. אני לא צריכה לתת לזה איזה שהם הסברים זה מה שרציתי, חנות שלי וזכותי" (עמ' 53, שו' 33-20).
47. בהמשך העידה כי: "אני לא ידעתי בכלל שגדי וחביב נפרדו בחודש מאי וזה גם לא היה עסק שלי, זה לא מעניין אותי אני קיבלתי את השכירות. ביום אחד בצורה אקראית נפגשנו בסמוך לחנות גדי ואשתו ואני, אני אפילו לא הייתי בדרכי לחנות הייתי בדרכי לקניון והוא ביקש ממני להיפגש איתי ושיש לו הצעה עסקית מאוד טובה בשבילי. אמרתי לו בסדר ניפגש מחר רצה לבוא אליי הביתה, אמרתי בסדר ובאו אליי הביתה. ואז הוא הציע לי זה היה חצי שנה בערך מתחילת שנת השכירות האחרונה של שנת 2017, פלוס מינוס חצי שנה, הוא פנה אליי ואמר לי אני נפרדתי מחביב את בטח שמעת ידעת, אמרתי לו שלא ידעתי ושהוא רוצה להכניס שותף חדש. לפי סעיפי החוזה שלי איתו גם כשהוא מכניס שותף חדש הוא צריך לקבל את רשותי אם אני מאשרת או לא אבל לא התייחסתי לזה כי בתוך תוכי ידעתי שאני מסיימת איתו ולא ממשיכה והוא דיבר איתי על לעצור את החוזה באמצע השנה ולפתוח חוזה חדש לעוד 3 שנים קדימה ואני אמרתי לו שאני אחשוב על זה ואתן לו תשובה מחר. אני ידעתי שאני הולכת לתת לו תשובה שלילית ורציתי שהוא יצא מהבית שלי. הם הלכו וקבענו שלמחרת הוא יקבל תשובה והוא התקשר אליי ואני אמרתי לו שאני החלטתי שלא. שאני לא מוכנה לעצור את החוזה ולעשות לו חוזה חדש. הוא ניסה לשכנע אותי ואמרתי לו שהתשובה שלי סופית וחד משמעית שלא. אז הוא שאל אותי באותו רגע באותה שיחה אז את מוכנה לשחרר אותי מהחוזה עכשיו אמרתי לו אתה רוצה להשתחרר מהחוזה עכשיו? אמר לי שכן, אמרתי לו אין בעיה אני משחררת אותך עכשיו. הוא אמר לי אני עייף אני לא יכול לעבוד בלי שותף ואת לא נותנת לי אפשרות להכניס שותף אחר אז אמר לי שהוא מתכוון לפרוש אמרתי לו שאני מאשרת." (עמ' 55, שו' 28-10). כשנשאלה ענת היכן יש תיעוד של ההסכמה של גדי, השיבה: "אני כתבתי לגדי מיד למחרת בבוקר לאחר שהודעתי לו בטלפון שאני מאשרת את שחרורו מהחוזה חשבתי לעצמי שהדברים לא מתועדים לכן כתבתי לו בווטצאפ, שלאור בקשתך לסיים החוזה בנינו אבקש ממך לפנות לאלתר את כל הציוד ולהשאיר את החנות נקיה מחובות וכו'. הוא לא כתב מה פתאום על מה את מדברת, מי בכלל ביקש לסיים את החוזה" (עמ' 56, שו' 6-1). עוד העידה, כי היה ברור שכשכתב גדי "11 לחודש" הכוונה הייתה ל- 11 בספטמבר (עמ' 56, שו' 14-9).
48. גם בהמשך חקירתה חזרה ענת על הדברים (עמ' 64, שו' 12-5), ואף העידה כי: "באותה שיחת טלפון כשהוא שאל אותי מה החלטתי לגבי הקדמת חוזה חדש באמצע השנה ואמרתי לו שאני לא מאשרת באותה נשימה הוא אמר שהוא עייף ושאין לו מי שיפעיל את החנות הוא מבקש ממני לעצור את החוזה עכשיו" (עמ' 65, שו' 30-28). לדבריה, "החוזה הסתיים ב 30.8 ביום שהוא ביקש ממני להפסיק את החוזה באמצע השנה, אז זה הסתיים מבחינתי. ברגע זה הסתיים החוזה... לא אני החלטתי, גדי ביקש ואני אישרתי." (עמ' 66, שו' 8-5). בתשובה לשאלות בית המשפט, העידה ענת כי "30.8 הייתה שיחה בה עניתי לו שאני לא מוכנה לעצור את השכירות ולסגור 3 שנים נוספות. אחרי שאמרתי לו תשובה שלילית הוא אמר לי את מוכנה לעצור לי את החוזה עכשיו? שאלתי אתה רוצה עכשיו לסיים את החוזה אז הוא אמר לי שכן ואני הסכמתי... הוא לא פנה אליי [ב- 30.8 - ר.ס.] פעם ראשונה לחדש את החוזה, הוא פנה אליי באמצע אוגוסט וביקש לבוא עם אשתו אליי הביתה וסיפר לי על שותף חדש לא אמר לי את השם שלו ומי הוא, ואמר שהוא רק רוצה להכניס שותף חדש ובשביל להכניס שותף חדש הוא לא מוכן השותף אם אין קרדיט קדימה של השכירות. אמרתי לו בסדר אני אחשוב על זה ואתן לך תשובה מחר. למחרת הוא התקשר. לשאלת ביהמ"ש אני לא יודעת להגיד אם זה ב 16 או ב 20 לאוגוסט בכל אופן הוא התקשר ונתתי לו תשובה שלילית ואמרתי לו שאני לא מוכנה לזה. הוא אמר לי אני עייף אין מי שיתפעל לי את החנות את מוכנה לשחרר אותי מהחוזה? אמרתי לו שאני מוכנה וזהו. ואז בגלל שלא היה שום דבר כתוב בנינו שלחתי לו הודעות בווצטאפ. הוא פינה את החנות היא הייתה ריקה". לשאלה מתי סיכמה עם גדי שהוא מפנה את החנות השיבה: "הוא אמר לי במיידי שהוא מפנה וגם כתב לי ב 11 לחודש. אם הבן אדם רוצה לעצור את חוזה השכירות אז למה הוא התכוון לפברואר? זה לא עצירת חוזה פברואר זה גמר החוזה" (עמ' 66, שו' 28 – עמ' 67, שו' 7).
49. עדותה של ענת הייתה עקבית, אותנטית ומהימנה, והשתכנעתי כי ענת לא התחייבה להאריך לגדי את תקופת השכירות, אלא הגיעה לכלל החלטה שהיא מעוניינת להביא את יחסי השכירות עם גדי לידי סיום, ואינה מעוניינת להמשיך ולהאריך את הסכם השכירות עמו, ובעקבות זאת ביקש גדי מענת לסיים את השכירות באופן מיידי, והיא נעתרה לכך.
50. הלכה למעשה, לא עלה בידי גדי בסיכומיו כדי לערער מעדותה הקוהרנטי והבהירה של ענת. גדי חזר וטען אודות קנוניה בין ענת, חביב ומרדכי לגזילת עסקו, מבלי להפנות כלל לפרוטוקול הדיון, ולהתייחס בצורה עניינית לטענות שהעלתה ענת. לעומת זאת, ענת בסיכומיה התייחסה לטענותיו של גדי בחקירתו הנגדית בהרחבה (ראו לדוגמא עמ' 3-7 לסיכומי ענת). יצוין כי גדי ניסה לערער מהימנותה של ענת בכל הנוגע לסכום דמי השכירות ששולם לה בטענה כי סכום דמי השכירות שנרשם בהסכם היה פיקטיבי, תוך ששולם לה סכום נוסף שלא נרשם בהסכם, ואולם אין חולק כי גם לשיטת גדי דובר בעניין שנעשה בהסכמה בינו לבין ענת, ולא מצאתי כי יש בעניין זה, גם אם יש בו ממש, כדי להשליך על מהימנות גרסתה ועדותה בכל הנוגע להארכת או סיום תקופת השכירות עם גדי.
51. יתר על כן; כפי שיפורט להלן, גרסתו של גדי אף אינה מתיישבת עם יתר הראיות שהוגשו. זאת, לעומת גרסתה של ענת, המתחזקת עת בוחנים את יתר העדויות והראיות בתיק.
52. העדים שהובאו לעדות על ידי חביב ומרדכי, אשר מהווים עדים חיצוניים לתביעה, והם נעדרי אינטרס אישי-ממשי כלשהו, ואף כלל לא הובאו לעדות על ידי ענת, וחלקם אף הצהירו כי מעולם לא ראו אותה (עמ' 31, שו' 31-30), חיזקו את גרסתה של ענת וסתרו את מרבית טענותיו העובדתיות של גדי, ועדותם הותירה עליי רושם אמין. כאשר גדי ודניאל נשאלו מדוע יתר מכריהם סותרים את דבריהם, הם לא סיפקו לכך מענה ענייני, לא בחקירותיהם הנגדיות (עמ' 33, שו' 23-35; ע' 39, שו' 1-3), ולא בסיכומי גדי. אפרט הדברים להלן.
א. גדי הצהיר, כאמור, כי בכוונתו היה להמשיך את הסכם השכירות במטרה לנהל את העסק מספר שנים נוספות (ס' 92 בתצהיר גדי), והוא שב על גרסה זו פעמים רבות בחקירתו הנגדית (עמ' 20, שו' 33-36; עמ' 27, שו' 17-21). מנגד, ענת הצהירה כי לא הייתה מוכנה לחדש את הסכם השכירות עם גדי, ובעקבות זאת ביקש גדי לסיים את הסכם השכירות טרם המועד (ס' 12-13 לתצהיר ענת). בחקירתה העידה ענת כי גדי טען בפניה שהוא עייף ואינו יכול לעבוד בלי שותף, ולכן הוא מתכנן לפרוש (עמ' 55, שו' 26-28).
העדים מטעם חביב ומרדכי תמכו באופן ברור בגרסתה של ענת. כך, אלירן הצהיר כי במהלך השנה האחרונה של השותפות בין גדי לחביב אמר לו גדי מספר רב של פעמים שהוא מעוניין למכור את העסק, וכי כ- 3 חודשים לאחר שחביב עזב את העסק גדי אמר לו שהוא רוצה לסגור את העסק. גדי הציע לו לקחת את העסק עד שתסתיים תקופת השכירות, ולאחר שדחה את ההצעה אמר לו גדי בתשובה שהוא יסגור את העסק (ס' 5, 6 לתצהיר אלירן). בחקירתו העיד אלירן כי גדי אמר לו שהוא התעייף והוא יוצא מהעסק, והציע לו את העסק ל- 4 חודשים שנשארו עד תום תקופת השכירות בחנות, והוא לא היה מעוניין כי "אם אחרי 4 חודשים בעלת הבית לא היתה מאריכה לי זה לא היה רלוונטי". אלירן העיד כי לאחר שדחה את ההצעה של גדי, אמר לו גדי שהוא סוגר את העסק, וכי הבין מהשיחה עם גדי "שבעלת הבית לא רוצה להמשיך את השכירות", וכי אם בעלת העסק לא מאריכה את תקופת השכירות הוא סוגר את העסק (פרוט', עמ' 40, שו' 30-1).
גם אביתר הצהיר כי כ- 4-3 חודשים לאחר שחביב עזב את העסק, פנה אליו גדי והציע לו שיקנה ממנו את מלאי השתייה שהיה אצלו בעסק, משום שהחליט לסגור את העסק. עוד הצהיר כי גדי אמר לו שהוא התעייף, שאין לו חשק להמשיך, ושיש לו מקורות פרנסה אחרים (ס' 5 לתצהיר אביתר). אביתר אישר בחקירתו כי גדי אמר לו שהוא רוצה לסגור את העסק שכן היה עייף, ואף כי גדי הציע לו לקנות את העסק (עמ' 48, שו' 26-21)..
בדומה, אביחי הצהיר כי מספר חודשים לאחר שחביב עזב את העסק סיפר לו גדי שהוא עומד לסגור את העסק, ונמאס לו לעבוד אחרי שהוא עובד הרבה שנים, וכי יש לו עוד עסק כך שאין לו בעיה לסגור את הפלאפל (ס' 5 לתצהיר אביחי). אביחי שב והעיד בחקירתו כי גדי אמר לו שהוא רוצה לסגור את החנות, הוא רוצה לצאת ונמאס לו מהמקום הרבה שנים (עמ' 50, שו' 19-18).
ב. גדי הצהיר כי: "סגרתי את החנות לצורך שיפוצים, ואף תליתי שלט המצהיר על כך" (ס' 92 לתצהיר גדי). בחקירותיו הנגדיות הרחיב גדי גרסה זו, טען כי השיפוץ החל ב-30.8.2017, באמצעות קבלן שיפוצים בשם אבו כרים (עמ' 31, שו' 35-36; עמ' 32, שו' 18-1). לעומתו, דניאל אשתו, הצהירה כי: "גדי החליט כי הגיע הזמן לבצע שיפוץ נרחב בעסק ופנה לאחי איציק אשר הינו שיפוצניק כדי שישפץ את החנות (ס' 29 לתצהיר דניאל). על גרסה זהה חזרה דניאל בעת חקירתה (עמ' 38, שו' 1-9). מנגד, אלירן הצהיר כי: "יום אחד ראיתי שהעסק נסגר. לא היה במקום שום שלט" (ס' 9 לתצהיר אלירן). בדומה, אביחי הצהיר כי: "חנות הפלאפל נסגרה. רק מספר שבועות לאחר שנסגרה החנות, פתאום צץ שלט שהיה רשום עליו שהמקום בשיפוצים. אני לא ראיתי שבוצעו עבודות שיפוץ כלשהן" (ס' 6 לתצהיר אביחי). בחקירתו הנגדית הוסיף אביחי כי: "בהתחלה לא היה שלט ואחרי כמה זמן שמו שלט ואז בעלת המקום באה הורידה את השלט" (עמ' 50, שו' 22-24).
ג. גדי העיד בחקירתו הנגדית כי: "אביתר בא אלי ואמר לי 'אני עכשיו אמרתי לך שהם עושים מזימה, אמרתי לך שאני צודק'" (עמ' 21, שו' 6-7). אולם, כשנשאל אביתר בחקירתו הנגדית אם: "אתה זוכר שבאת לגדי ואמרת לו שחביב וענת הולכים לעשות עליך קומבינה?", הכחיש הדברים לחלוטין והשיב מיד: "אני? ממש לא" (ע' 47, שו' 3-4).
ד. גדי הצהיר כי אלירן הסכים לרכוש העסק תמורת 800,000 ₪, כתמיכה לטענתו בדבר רווחיות וכדאיות ניהול העסק (ס' 60 לתצהיר גדי), והוא אף שב על גרסה זו במהלך חקירתו (ע' 25, שו' 19-21). אולם, אלירן הצהיר כי מעולם לא הציע לרכוש את העסק בסכום זה (ס' 10 לתצהיר אלירן). בחקירתו, אלירן שב והדגיש כי מעולם לא הציע לגדי סכום כזה, בוודאי בטרם בדק את נתוני העסק (עמ' 39, שו' 30-35).
53. כפי שיפורט להלן, חלופת המסרים בין ענת לגדי מזמן אמת, תומכת אף היא בגרסתה של ענת במלואה.
א. בסוף חודש אוגוסט - תחילת חודש ספטמבר 2017 החליפו גדי וענת תכתובות וואטסאפ (נספח 5 לתצהיר גדי). תחילתן ביום 30.8.2017, עת הודיעה ענת מפורשות לגדי כי: "לאור בקשתך לסיים את החוזה בניינו בעניין החנות ברחוב הגבורה 16 טרם הזמן המיועד. מבקשת ממך לפנות לאלתר את כל הציוד שלך [...] בהצלחה בהמשך הדרך". על הודעה זו גדי נמנע מלהשיב, ולא הביע כל מחאה, או להציג את גרסתו המנוגדת. גדי נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא השיב לענת להודעה זו ולא חלק עליה, ותשובותיו היו מתחמקות ולא משכנעות (עמ' 26, שו' 35 – עמ' 36, שו' 12).
ביום 4.9.2017 רשמה ענת לגדי: "גדי אני מקבלת טלפונים מאנשים שאני לא מכירה [...] והם מתעניינים אחרי החנות כי החנות סגורה לא מצליחה להבין אותך אתה ביקשת לסיים את החוזה טרם זמנו אז מה העניין כעת? אם אתה לא מפעיל את החנות למה שלא נסיים יפה? היכן הבעיה?". על כך גדי השיב כשעה לאחר מכן: "ענת אפנה את החנות עד 11 לחודש". ענת השיבה מיד: "החוזה זה מ- 10 לחודש ל- 10 לחודש" "אז תפנה בבקשה עד ה- 9 לחודש כך שבעשירי לחודש המפתח יהיה אצלי". כשעה לאחר מכן כתב גדי לענת "ההסכם עד ה 11 לפברואר". על כך השיבה ענת "ממש לא". גם להודעה זו לא השיב גדי.
יומיים לאחר מכן, ביום 6.9.2017, כתבה ענת לגדי כי היא מבינה מאנשים שמתקשרים שהחנות ריקה ושפינה את כל הציוד, שאלה האם קו הטלפון שלה עובד והאם החשמל עובד טוב, וכי החנות צריכה לחזור צבועה ונקיה בדיוק כפי שקיבל אותה, "להזכירך עד ה-10 לחודש על פי החוזה". באותו היום השיב גדי: "להזכירך כנראה שאשאר שנים רבות אחרי בדיקה", וענת השיבה מיד: "סליחה?". גדי השיב: "ענת נעשה הכל באהבה ובחוקיות", וענת מיד הביעה שוב התנגדות, וכתבה: "יש לי כאן הצהרה שלך כאן שאתה מפנה את החנות ואני נערכתי בהתאם". לכך גדי השיב: "יש לי אפשרות לחזור בי. רק באהבה". ענת השיבה מיד: "היכן זה כתוב שיש לך אפשרות לחזור בך", וגדי השיב: "את לא שופטת". בהמשך אותו יום כתבה ענת לגדי: "מכיוון שהודעת לי טלפונית ביום רביעי 30.8.17 כי הנך מעוניין להפסיק את החוזה שכירות החנות טרם גמר החוזה שנחתם בנינו. ומכיוון שאני אישרתי לך זאת והכנתי את עצמי לזה על כל המשתמע מכך. אין אני מקבלת את ביטול הפינוי המושכר כפי שכתבת לי היום. להזכירך ביום שני 4.9.17 שלחת לי הודעה כי אתה תפנה את החנות ב- 11 לחודש. אי לכך ובהתאם לזאת אני מודיעה לך כי ביטול החוזה בעינו עומד בעינו מבחינתי וכי עליך להשיב לי את המפתחות כבר ב- 9 לחודש ובכל יום איחור תחויב ב- 200$ כמוסכם בינינו בחוזה. מקווה שתחליט לסיים יפה במיוחד שהחנות כבר ריקה אך עדיין לא נקיה כפי שקיבלת אותה [...]". גם להודעה זו, בחר גדי שלא להשיב. בחקירתו הנגדית, כשנשאל גדי לפשר הודעה זו, אשר סותרת חזיתית את גרסתו לפיו מעולם לא ביקש לעזוב את הנכס, תשובותיו היו מתחמקות ולא משכנעות, ובשלב מסוים השיב: "בכנות, אני לא זוכר" (עמ' 28, שו' 1 – עמ' 29, שו' 24).
ביום 7.9.2017, לאחר שענת כתבה לגדי "רק רציתי להזכיר לך שאתה גם צריך להשיב את כל הפריטים שרשומים בחוזה שקיבלת עם החנות..." השיב גדי: "את נלחמת לחדש לי חוזה... תקבלי תביעת ענק [...]", השיבה ענת: "אני נלחמתי לחדש לך חוזה?", וכי הוא יכול לתבוע אותה ואינו מפחיד אותה, ותשובתו של גדי היתה: "שכחת איך שניסת לסחוט כדי להעלות את השכירות". ענת הביעה מורת רוח מהודעותיו של גדי וכתבה לו שלא ישקר, וגדי השיב לה כי יש עדים שיגיעו לבית המשפט והיא תשלם על מוניטין של 20 שנה, ועל כל הרמאויות שלה. ענת השיבה: "באמת שאין לי מושג מה אתה רוצה בנתיים אתה זה שביקש לצאת מהחוזה לפני הזמן", וכי יש לה הוכחות שכתב לה ותמונות שפינה את החנות לקראת פרישה מהחוזה כפי שסוכם ביניהם. גדי כתב לענת: "תגיעי ב 10 לחודש לקבל שכירות 3000 שקל". כאשר נשאל גדי בחקירתו לפשר ההודעה, כיוון שלפי גרסתו הצ'קים היו בחזקתה של ענת, השיב: "אני לא יודע מה להגיד לך" (עמ' 31, שו' 30-31).
ההתכתבות המתוארת לעיל, שהיא התכתבות מזמן אמת, תומכת בבירור בגרסתה של ענת. הודעתה של ענת מיום 30.8.17 במסגרתה העלתה ענת על הכתב את ההסכמות לסיום הסכם השכירות הייתה מפורטת וחד משמעית. לו אכן, כטענת גדי, לא ביקש לסיים את השכירות באופן מיידי, ולא סיכם על כך עם ענת, ברי כי היה משיב לענת סמוך לאחר קבלת ההודעה, ומעמיד דברים כהווייתם. שתיקתו של גדי והימנעותו מלהגיב על ההודעה מלמדת באופן ברור על כך שזו אכן הייתה ההסכמה בין גדי לענת.
ב. במכתביו של עו"ד מיקי ממיסטבלוב מטעם גדי, מהתאריכים 27.9.2017, 1.10.2017 ו-26.10.2017 לבאי כוחה של ענת (נספחים 10, 15, ו- 18 לתצהיר גדי), לא מוזכרת גרסתו של גדי בדבר הסכמות לחידוש החוזה והארכת תקופת השכירות. נהפוך הוא, בכותרתו של המכתב מיום 27.9.2017, שהינו מכתב תשובה למכתבו של בא כוחה של ענת מיום 11.9.27, נכתב: "בקשה לפתיחת מו"מ לחתימה על הארכת שכירות במושכר"; במכתב מיום 1.10.2017 בס' 3 הוזכר כי: "ביקשנו לפתוח במו"מ להארכת הסכם השכירות לתקופה נוספת"; ובמכתב מיום 26.10.2017 נטען בסע' 6 כי ענת: "היא זו אשר ביקשה להאריך את הסכם השכירות". לעומת זאת, במכתביו של עו"ד אבנר הקר מטעם ענת מהתאריכים 11.9.2017 ו-8.10.2017 (נספחים 8 ו- 17 לתצהיר גדי) מוזכרת גרסתה של ענת במלואה. כך, במכתב מיום 11.9.2017 נכתב בס' 2-4 כי: "ביום 29.8.17 בשיחה טלפונית שניהלת עם מרשתי, הודעת לה כי בכוונתך לפנות את המושכר באופן מיידי. בהמשך להודעתך הטלפונית הנ"ל, מרשתי התכתבה איתך בהודעות סמס ובהודעה ששלחת למרשתי ביום 4.9.17 [...] הודעת לה כי בכוונתך לפנות את המושכר ביום 11.9.17. על אף העובדה שמדובר בפינוי מוקדם לעומת האמור בחוזה, מרשתי הביעה מיד את הסכמתה לביטול ההסכם וקיצור תקופת השכירות ועם מתן הסכמתה של מרשתי הוקדם מועד תום תקופת השכירות והמועד החדש שהוסכם ביניכם נכנס לתוקף". במכתב מיום 8.10.2017 נכתב בסע' 2 כי גדי: "הודיע למרשתי על החלטתו להקדים ולפנות את המושכר ביום 11.9.17".
ג. חיזוק נוסף מזמן אמת לגרסתה של ענת אף מופיע בתגובותיה לפוסטים שפורסמו ברשת החברתית "פייסבוק" במהלך חודש ספטמבר (צורפו כנספח 7 לתצהיר גדי), שם כתבה ענת כי גדי "ביקש לצאת חצי שנה לפני הזמן רוקן את החנות [...]", וכי "הוא התנהג בצורה מחפירה לעובדים שלו כולם עזבו אותו השאר בלי ידיים עובדות אז ביקש לצאת לפני הזמן [...]", באופן זהה לגרסה שמסרה לכל אורך הדרך.
ד. ענת שבה על גרסתה פעם נוספת, במסגרת בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד שהגישה ביום 27.9.2017. במסגרת הבקשה טענה ענת כי גדי "השכיר ממני חנות ביקש לפני כחודש להפר חוזה וענתי בחיוב אך מאז הוא לא מוסר את הנכס שלי לידי". ענת אף הוסיפה וטענה כי גדי "התחייב בכתב לפנות עד 11.9.17 אך מאז רק פינה את החנות מכל הציוד שלו, אך נעל את החנות וסרב למסור את החזקה בחזרה", ומאז הבטיח לענת שהיא תצטער על זה "שאני לא מוכנה להמשיך ולהשכיר לו את החנות". בדיון מיום 3.10.2017 פרטה ענת שוב את גרסתה וטענה כי גדי "התקשר אליי ביום 29.8, וביקש להפסיק את החוזה [...] אני אישרתי לו ואמרתי שאין בעיה החנות כבר קודם כמה ימים כבר הייתה סגורה ולא פעילה. הוא פנה אלי כמה ימים קודם להאריך את החוזה ואמרתי לו שאשקול את זה ולמחרת עניתי לו בשלילה ביום 29 לחודש שלא מתכוונת להאריך לו את החוזה. ואז באותו מעמד שאל אותי את מוכנה שנפסיק את החוזה כבר עכשיו ועניתי לו מיד בחיוב" (פרוטוקול הדיון, עמ' 3, שו' 1-6, צורף כנספח 16 לתצהיר גדי). גדי לעומתה העלה גרסה לא קוהרנטית וטען בכלליות כי היה שבוי של ענת, שסחטה אותו, "הפעם עשו לי קנוניה וזה שעבד אצלי, הוא אמר לה שישלם לה יותר ואני יודע את זה", וטען כי "יום אחד היא התקשרה אליי לגבי ההסכם ואמרתי לה שיש לי עד ה- 20 לחודש והיא אמרה עד ה- 10..." (עמ' 6, שו' 14-4). גדי לא הזכיר את פרשיית חידוש החוזה, ובא כוחו אף טען בתחילת הדיון כי "קיים הסכם שכירות עד ליום 1.11" (עמ' 1, שו' 15-16).
ה. גם בכתב התביעה שהגישה ענת בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 27.11.2017 חזרה ענת שוב על גרסתה לפיה גדי: "ביקש לסיים את תקופת השכירות ולפנות את הנכס מוקדם מהצפוי [...] לפי הסכמת הצדדים הנתבע יפנה את הנכס במהלך חודש ספטמבר 2017 [...] למרות ההסכמה בין הצדדים, הנתבע סירב לפנות את הנכס במועד שהוסכם". רק בס' 13 לכתב הגנתו שהוגש ביום 23.1.2018, הזכיר גדי לראשונה את גרסתו המלאה לפיה: "התובעת הסכימה לחדש את הסכם השכירות, אולם לאחר שהצטרפה לקנוניה לגזל חנות הפלאפל וגזל מטה לחמו של הנתבע, משכה את הנתבע בכחש עד לחודש 9.17 שאז הודיעה באופן חד צדדי על דרישה לפינוי מיידי של החנות וטפלה על הנתבע כביכול ביקש לפנות את החנות".
54. לא מצאתי אף ליתן אמון בגרסתו של גדי כי סגר את העסק בשלהי חודש אוגוסט 2017 לצורך שיפוצים, תוך הסתמכות על הסכמה של ענת להארכת תקופת השכירות. כפי שפורט, נתגלתה סתירה חזיתית בין גרסאות גדי ואשתו דניאל לגבי הגורם שהיה אמון על ביצוע השיפוץ הנטען, וכל תשובותיו של גדי בחקירתו בעניין נסיבות סגירת החנות היו מתחמקות ולא משכנעות בלשון המעטה. גדי טען כי בכל התקופה שעבד עם חביב כמעט ולא נעשו שיפוצים בעסק (עמ' 21, שו' 36-32), אך לאחר מכן הודה כי מדי פעם בוצעו שיפוצים, והשיב באופן מתחמק לשאלה האם נכון שבוצע שיפוץ מסיבי בשנת 2009 (עמ' 22, שו' 16-3). כשנשאל גדי האם סגר את העסק לרגל שיפוצים כשנסגרה השותפות, השיב: "שאני סגרתי לרגל שיפוצים? חביב הודיע שהוא עוזב ניסיתי להגיד לו להישאר...". רק כנשאל על ידי בית המשפט האם סגר את העסק לרגל שיפוצים, השיב: "כן, לקראת כניסה עובד במקום חביב שעובד במקום אחר הרבה זמן וחביב ואחיו הכשילו אותו". גדי הכחיש שאמר לאנשים אחרים כדוגמת אלירן שהוא סוגר את העסק, "אמרתי שאני סוגר לשיפוץ", אך הודה כי מכר את השתייה לאביתר ולמאפיית משי, כשלטענתו "החלטתי לנקות את החנות ולשפץ אותה מהיסוד לקראת כניסתו של העובד החדש" (עמ' 22, שו' 25-17). בהמשך חקירתו, כשנשאל גדי לגבי השיפוץ הנטען, אישר גדי כי כאשר העסק עובד ומרוויח סכומים גבוהים של 40,000 ₪ לחודש, כטענתו, מתכננים את השיפוץ מראש וסוגרים עם בעלי מקצוע, מזמינים חומרים ומתזמנים הכל, על מנת שכמה שפחות זמן יתבזבז (עמ' 32, שו' 8-5). ואולם כשנשאל גדי היכן ההתקשרות עם בעלי המקצוע, הזמנת החומרים, ומדוע החנות עמדה ריקה במשך שבועות, השיב באופן לא משכנע כי: "לא כל מה שאתה מתכנן יוצא לפועל. אני קבעתי עם בעל מקצוע, אז פיניתי את החנות, מכרתי את השתייה לשכנים שלנו ואז הערבי הקבלן דחה אותי בשבוע ימים וככה זה נסחב ופתאום נהיה סגר שבועיים ואז היא פרצה לי לחנות ואיך אני יכול לעבוד ומצבי הבריאותי לא היה טוב" (עמ' 32, שו' 14-11). גדי טען כי אותו קבלן היה אמור לעשות עבודות ריצוף, שיפוץ וצבע, אך הודה כי לא היתה תכנית שיפוץ ברורה, וכי לא קבע מחיר עם אותו קבלן. אף לשאלה האם סגר עם חשמלאי השיב באופן לא משכנע כי "יש לי חשמלאי שלי, אני יכול לזמן מישהו שהיה לי שיח עתידי שהיה אמור לשרת אותי בשיפוץ, זה נעצר באמצע" (עמ' 32, שו' 15 – עמ' 33, שו' 4).
55. לגרסה עלומה זו של גדי, הן לגבי אותו עובד שהיה אמור להתחיל לעבוד בעסק, הן לגבי ביצוע השיפוץ, לא הובאה כל ראיה. גדי לא הביא את העובד לעדות, ואף לא את הקבלן או החשמלאי שטען ששכר לצורך ביצוע השיפוץ. אין זה מתקבל על הדעת כי גדי סגר את העסק, שהיה רווחי ביותר לטענתו, ומכר את כל השתייה שנותרה, מבלי שהיתה בידו תכנית ברורה ומהירה לשיפוץ, שכן ככל שהעסק פעיל, ברי כי כל יום בו הוא סגור משמעו הפסד הכנסות לעסק. אף אין זה סביר כי גדי סגר את העסק לצורך ביצוע שיפוץ מסיבי, מבלי שהיה בידו הסכם חתום עם ענת להארכת תקופת השכירות, כפי שנחתם במשך כל השנים עד לאותה עת. כנשאל גדי בחקירתו כיצד נכנס לתכנית שיפוצים בחודש אוגוסט 2017 כאשר תקופת השכירות אמורה להסתיים על פי הסכם השכירות ביום 10.2.18, טען כי הוא עבד עם ענת 20 שנה והיה בביטחון מלא שהוא ממשיך להשכיר ממנה את החנות, וכי היא הסכימה להאריך את החוזה (עמ' 33, שו' 9-5). ואולם תמוה כיצד במצב שבו לגרסתו של גדי עצמו לא התבצע שיפוץ משמעותי בעסק מזה שנים רבות, ותקופת האופציה האחרונה מסתיימת כ- 5 חודשים לאחר מכן, לא עמד גדי על חתימת הסכם שכירות חדש טרם ביצוע השיפוץ, ככל שאכן הייתה עם ענת הסכמה כאמור עובר לסגירת העסק לצורך השיפוץ. לכך יש להוסיף כי על פי הוראות ס' 5א' בהסכם השכירות התחייב גדי שלא לבצע כל שינוי בחנות ללא קבלת הסכמת ענת לכך מראש ובכתב. גדי ודניאל לא התייחסו בתצהיריהם לשאלה האם גדי קיבל אי פעם אישור מענת לביצוע שיפוצים בחנות, בהתאם לגרסתו. כשנשאל גדי בחקירתו האם קיבל את אישורה של ענת לביצוע השיפוץ הזה השיב באופן מתחמק "תמיד קיבלתי אישור באופן אוטומטי, הייתי כמו בן.. כמו בעל בית", וכשנשאל שוב האם קיבל אישור מענת לעבודות אלו השיב: "אני לא זוכר. אני חושב שכן" (עמ' 33, שו' 20-12).
56. זאת ועוד; לאורך כל עדותו טען גדי כי לא היה סוגר את העסק, משום שהוא הניב עבורו רווחים רבים (פרוט', עמ' 20, שו' 33-36; עמ' 33, שו' 21-22). ואולם גדי העיד כי היה לו בית קפה בהיכל התרבות אשקלון וצימרים, אשר נסגרו בשנת 2013 (עמ' 13, שו' 14). דניאל העידה כי גדי לעיתים סוגר עסקים משום שהוא מחליט לא להמשיך עימם (פרוטוקול הדיון, ע' 36, שו' 3-6). גדי אף העיד כי בתקופה המדוברת של סגירת העסק לצורך השיפוצים הנטענים מצבו הבריאותי לא היה טוב, וכבר היה "מטופל בריאותית" (עמ' 32, שו' 13-14). גם דניאל העידה כי באותה תקופה "בסיטואציה שנוצרה בעלי היה זקוק לי ולכן הייתי לצידו, הוא היה במצב נפשי שהייתי כאישה צריכה להיות לצידו ולכן אני מעורבת" (עמ' 37, שו' 16-18). כפי שפורט, אלירן הצהיר כי גדי "אמר לי שהוא התעייף שאין לו חשק להמשיך" (ס' 7 לתצהיר אלירן), ובחקירתו הנגדית העיד כי גדי הודיע לו: "התעייפתי אני סוגר" (עמ' 40, שו' 25-26). בדומה, גם אביתר הצהיר כי גדי "אמר לי עוד שהוא התעייף, שאין לו חשק להמשיך" (ס' 5 לתצהיר אביתר). אביתר העיד בחקירתו כי גדי "אמר לי שהוא עייף" (עמ' 48, שו' 26). גם אביחי הצהיר שגדי אמר לו כי: "נמאס לו לעבוד, אחרי שהוא עובד הרבה שנים" (ס' 5 לתצהיר אביחי). אביחי שב על גרסתו בחקירתו, עת העיד כי גדי "רוצה לצאת נמאס לו מהמקום הרבה שנים" (עמ' 50, שו' 19).
57. לכל אלו יש להוסיף כי גם חביב ומרדכי שללו את גרסתו של גדי וחיזקו את גרסתה של ענת. כך, מרדכי הצהיר שגדי הודיע לו כי בכוונתו "באחד מימי חודש אוג' 17 [...] לסגור את העסק, ולא להמשיך להפעיל אותו" (ס' 9 לתצהיר מרדכי), וכי "אין שום אמת בטענה כי התובע סגר את העסק לרגל שיפוצים" (ס' 10 לתצהיר מרדכי). חביב הצהיר כי שמע ממרדכי על כוונתו של גדי לסגור את העסק (ס' 19 לתצהיר חביב), וכי מעולם לא כרת קנוניה עם ענת, ואף הדגיש כי לא נטל חלק בפגישה המשולשת בינה לבין גדי בתחילת ינואר 2017, או ששמע כי בכוונת ענת להאריך את חוזה השכירות מעבר לפברואר 2018 (ס' 39 לתצהיר חביב). הן מרדכי, הן חביב, הצהירו ששמעו מבעלי עסק סמוכים שגדי הודיע גם להם שהוא החליט לסגור את העסק משום שנמאס לו לעבוד והוא התעייף (ס' 12 לתצהיר מרדכי וס' 21 לתצהיר חביב). על גרסאות זהות חזרו חביב ומרדכי בחקירותיהם הנגדיות (עמ' 70, שו' 22-23; עמ' 86, שו' 27-29).
58. מהדברים עולה כי סגירת העסק על ידי גדי בחודש אוגוסט נעשתה לאור הקושי בהפעלת המקום בעצמו, ומציאת שותף חלופי במקום חביב, דבר המשתלב, כאמור, בעדותם של העדים שהובאו, כמו גם בגרסתו של מרדכי, שהעיד הן לגבי הקושי של גדי לאחר עזיבתו של חביב, הן כי בחודש אוגוסט אמר לו גדי לסגור את העסק, ואף פיטר אותו (סע' 11-7 בתצהיר).
59. גדי חזר לכל אורך תצהירו וחקירתו על טענתו כי ענת, חביב ומרדכי רקמו קנוניה לצורך גזילת עסקו, וניכר היה כי התקשה להשלים עם המצב שנוצר, שבו לאחר שסגר את העסק נפתח באותו המקום עסק חדש לממכר פלאפל על ידי חביב ומרדכי או מי מהם, והיה משוכנע שאלו עשו יד אחת עם ענת על מנת להוציאו מהעסק ולהשתלט עליו. ואולם הלכה למעשה, כל טענתו של גדי לאותה קנוניה, מסתמכת על עצם ההשתלשלות העובדתית שארעה בדיעבד בסופו של יום, שממנה מבקש גדי ללמוד על אותה קנוניה נטענת. גדי לא הוכיח כלל את טענתו כי מרדכי "שימש כ"מרגל" והעביר מידע סודי ופרטים שונים על ניהול העסק לחביב, תוך גרימת חבלות לעסק כדי להביא לקריסתו הכלכלית שלא צלחה", כנטען בסע' 57 לתצהירו; כי מרדכי "עשה כל שעל ידו כדי לדחות עובדים שרצו לעבוד, ובמקומם הוא "הביא" עובדים חברים שלו בלבד ושיקר שאין אחרים" (סעיף 58 בתצהיר); כי סוכנים של קוקה קולה וחברת המזון גורן שמעו מחביב שהסכם השכירות לא יחודש והזהירו את שרון שלא יצטרף לעסק שכן הסכם השכירות שמסתיים בחודש פברואר 2018 לא יחודש, כי מרדכי התנהג כלפי אחיו של שרון באופן מבזה, או כי חביב ניסה לחבל בצירופו של שרון כשותף חדש (סע' 74-62 לתצהיר); כי השותפות עם שרון נרקמה, ובעקבות הסכמתה של ענת בפגישה להארכת תקופת השכירות נוסחה טיוטה ראשונית להסכם שותפות עם שרון (סע' 84-75 לתצהיר); וכי כשביקש מענת לחתום למחרת על הסכם השכירות החדש הודיעה לו ענת במפתיע ובאופן חד צדדי שהיא מבטלת את ההסכמה ואינה מעוניינת לחדש את הסכם השכירות ושהיא רוצה לפתוח קליניקה במקום (סע' 87-86 בתצהיר). לגרסה זו של גדי, המהווה עדות יחידה של בעל דין (כשעדותה של דניאל, לבד מהיותה עדות שמועה בחלקה הארי, אינה מעלה בהיותה אשתו), אין זכר במסמכים כלשהם, וכפי שפורט היא אינה עולה בקנה אחד עם ראיות מזמן אמת. גדי אף נמנע מהגשת תצהיר או הזמנתם לעדות בבית המשפט של עדים חיצוניים רלוונטיים שהיו יכולים לחזק עדותו. כך, גדי יכול היה להביא לעדות את אותם סוכנים של קוקה קולה וגורן, או את השותף הפוטנציאלי שרון דוידזה, אשר לטענתו מוכיחים את קשר הקנוניה בין חביב לענת או את הסכמת ענת לחידוש חוזה השכירות. כידוע, הימנעות גורפת זו מהבאת העדים אומרת דרשני, ומקימה חזקה ראייתית לפיה אילו הובאו, היו פועלים הם לרעת גדי, ועל כן ההימנעות מחזקת את גרסתה של ענת (ראו למשל: ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, מא(3) 617 (1987) ; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1)736, 760 (1980); ע"א 789/89 ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1)239, 245 (1990); יעקב קדמי על הראיות 1648-1650 (2003)).
60. חביב העיד בתצהירו על נסיבות רצונו לפרוש מהשותפות עם גדי ופירוקה, ובכלל זה כי הוא שנשא לבדו בעול תפעול וניהול העסק, בעוד שגדי הגיע לביקורים קצרים בהם בעיקר התעמר בעובדים ובו, וכי בשנת 2017 הגיעו הדברים לשיא כאשר גדי החל להתנהל בגסות ובאופן משפיל כלפיו, ואף כלפי העובדים ולקוחות (סע' 12-9 בתצהיר חביב). כן העיד, כי זמן מה לאחר שנסגר העסק שוחחה עמו ענת וסיפרה לו כי מאחר וגדי סגר את העסק ופינה את החנות היא מחפשת שוכרים, והציעה לו שישכור בעצמו את המקום ויפתח עסק חדש לממכר פלאפל, ולאחר בדיקות החליט להקים עם אחיו מרדכי עסק חדש בשם פלאפל לוי (סע' 23 בתצהיר).
61. ענת הצהירה כי לאחר תפיסת החזקה בחנות ולאחר שניהלה מו"מ עם מספר שוכרים פוטנציאליים, השכירה את החנות בחודש נובמבר 2017 לחביב ומרדכי, וכי אינה קשורה כלל לעסק הפועל בחנות, אינה שותפה בו, ואינה שותפה לכל תחבולה או הונאה כנגד גדי (סע' 26-23 בתצהיר). בחקירתה חזרה ענת על הדברים, והעידה כי: "ממש יום אחרי שגדי ביקש ממני לעצור את החוזה, התחילו אין סוף טלפונים מבול של טלפונים של אנשים שאני לא מכירה ושהם שמעו שגדי מפנה ורוצים להשכיר את החנות, אני חייבת לציין שלא הכרתי אף אחד מהם, לא הייתי בסביבה הזו, ואז פניתי לחביב כל פעם מחדש על אותו אדם שפנה אליי ושאלתי אותו מי הוא מהו ואם כדאי או לא כדאי. חלקם הוא הכיר וידע לענות לי וחלקם לא אז הוא לא ידע לענות לי, והטלפונים האלו נערכו כחודש ואז באיזשהו שלב שאלתי אותו מה אתה עושה היום אתה לא רוצה להשכיר את החנות, והוא אמר כי הוא כרגע בין עבודות ואם אני רוצה להשכיר לו כי הוא חשב שיש לי כעס עליו כמו שיש לי כעס על גדי, ואני אמרתי לו שאני אשמח להשכיר לו ולא לאנשים אחרים שאני לא מכירה ואני יודעת שהוא ישלם לי בזמן וזה היה חשוב לי שאדם שאני מכירה ונאמן ואמין אז באוקטובר התחלנו להתדיין סביב השכרת החנות כשהחנות הייתה ברשותי." (עמ' 65, שו' 26-16). בהמשך חזרה והעידה ענת כי היתה בקשר עם חביב "מהרגע שהתחילו להתקשר אליי אנשים. בערך יומיים אחרי שגדי הודיע לי שהוא רוצה להפסיק את החוזה ושהתחילו להתקשר אנשים ואמרו שהחנות ריקה שגדי אמר להם שהוא עוזב ושהם מעוניינים להשכיר" (עמ' 66, שו' 14-11)..
62. לא נעלמה מעיני תמיהתו של גדי מדוע כתבה ענת במסגרת תגובותיה לפוסט בפייסבוק ביום 12.9.23 שבמקום ייפתח בקרוב פלאפל חדש (נספח 7 לתצהיר), בהינתן שהסכם השכירות עם חביב נחתם רק ביום 1.11.17. ואולם כעולה מתגובותיה של ענת לפוסט, מדובר בפוסט על סגירת עסקו של גדי, כשלטענת ענת בתגובותיה מדובר בכתבה מגמתית מטעם גדי ששילם עליה, והיא כתבה את הדברים בתשובה לתגובות שהצטערו על סגירת העסק ושציינו שייפתח במקום מכון קוסמטיקה (וראו בעניין זה תשובותיה של ענת בחקירתה – עמ' 62, שו' 23 – עמ' 63, שו' 11). כפי שפורט לעיל, במסגרת אותן תגובות ענת כתבה גם שגדי ביקש לצאת מהחנות לפני הזמן ורוקן את החנות. ענת נשאלה בחקירתה על ידי בית המשפט מפורשות כיצד ידעה ב- 12.9 שיקום במקום פלאפל חדש והשיבה: "אני לא יודעת שיקום שם פלאפל חדש. אני כתבתי את זה כי הוא לא הבין את כל השתלשלות הדברים הדו שיח שהיה שם, כתבו אנשים חבל שנסגר הפלאפל, היה דו שיח וזה היה במענה, אמרתי לאנשים לא לדאוג. אציין שכמעט כל מי שפנה אליי וביקש להשכיר את החנות ביקש לעשות שם פלאפל כולל הבחור מהטלפונים. כששאלתי אותו איפה תהיה בדיוק בגלל זה לא השכרתי לו כי זה לא היה נראה לי, או הבחור מהשווארמה בסוף אמרתי לו שיהיה לך שווארמה פה ופלאפל פה? זה יצר אצלי חוסר אמון וחוסר שקט. הפלאפל עמד על הפרק כל הזמן" (עמ' 67, שו' 15-8). תשובתה של ענת אינה משוללת הגיון, ומכל מקום, גם אם נאמר שהדבר מעורר תהיה מסוימת, אין בכך די להוכחת טענתו של גדי לקנוניה מתוכננת שנרקמה בין ענת, חביב ומדרכי להביא לסגירת עסקו ולגזילתו. ויוזכר כי על פי הפסיקה, טענה מסוג זה אף טעונה הוכחה ברף גבוה יותר מרף ההוכחה הרגיל במשפט האזרחי (השוו: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (פורסם בנבו, 18.4.12)), ובענייננו, גדי לא הוכיח הטענה אף ברף ההוכחה של מאזן הסתברויות.
63. סיכומם של דברים הינו כי אינני מקבלת את גרסתו של גדי לפיה ענת, חביב ומרדכי קשרו קשר או קנוניה כנגדו. גדי לא הוכיח שענת התחייבה בפניו בשלב כלשהו להאריך את חוזה השכירות מעבר לתקופת השכירות שנותרה עד חודש פברואר 2018, ומצאתי לקבל גרסתה של ענת לפיה היא הודיעה לגדי שאין ברצונה להמשיך את יחסי השכירות עמו, ובעקבות זאת הודיע לה גדי בסוף חודש אוגוסט 2017 שברצונו לעזוב את המושכר באופן מידי טרם תום תקופת השכירות, וענת הסכימה לכך. בשלב מסוים, במהלך תחילת חודש ספטמבר 2017, חזר בו גדי מרצונו לעזוב את החנות טרם תום תקופת השכירות, ואולם ענת לא הסכימה לכך, ועמדה על סיום השכירות כפי המוסכם.
64. כידוע, נקודת המוצא בשיטתנו המשפטית היא כי חוזים יש לקיים, ואולם יחד עם זאת, תמיד ניתן לבטל חוזה באופן דו צדדי, בהסכמת שני הצדדים. כך, הוטעם בפסיקה כי: "מעקרון חופש החוזים נובע כי אין מניעה לכך שביטולו של חוזה יתרחש בעקבות הסכמה אליה מגיעים צדדים, בין במפורש ובין במשתמע, בדבר סיום יחסיהם החוזיים, כאשר במקרה מעיין זה – בשונה לדוגמא, ממקרה בו בוטל החוזה בעקבות הפרתו או בשל פגמים בכריתתו - ביטול החוזה מהווה פעולה משפטית הדדית ומוסכמת" (ה"פ (מחוזי-מר') 19158-11-16‏ קירת חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' יואבי (פורסם בנבו, 5.7.2014)).
65. לאחר שחוזה בוטל באופן דו צדדי, הרי שהמבטל אינו יכול לחזור בו ללא הסכמת הצד השני (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים (תשמ"ג)). הטעם לכך הינו כי "עקרון סופיות הביטול נועד לשחרר את הצדדים מחיוביהם החוזיים בעתיד וליצור ודאות וביטחון משפטי המאפשרים לצדדים לחוזה "לצאת לחיים חדשים" מתוך הנחה משותפת כי החוזה שהיו שותפים לו עבר מן העולם ולא יקום עוד לתחייה, וכי פתוחה בפניהם הדרך לכלכל את צעדיהם בהתאם להנחה זו" (ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817 (2003)).
66. בענייננו, כפי שקבעתי, לאחר שהבין גדי שענת אינה מוכנה לחתום על חוזה שכירות חדש ולהמשיך את תקופת השכירות בתום תקופת השכירות הנוכחית, ביקש גדי בסוף חודש אוגוסט 2017 להביא את הסכם השכירות לידי סיום מיידי, וענת הסכימה לכך. בכך, בא הסכם השכירות לידי סיום, וגדי לא יכול היה לחזור בו מההסכמה לסיים את החוזה ללא הסכמתה של ענת.
67. אינני מקבלת טענתו של גדי כי ענת נהגה בחוסר תום לב שעה שעמדה על סיום ההסכם ולא נעתרה לבקשתו לחזור בו מההסכמות ולאפשר לו להמשיך את תקופת השכירות עד תום התקופה המקורית שנקבעה בהסכם השכירות. הגם שמדובר בשכירות שנמשכה תקופה ארוכה, משך קרוב ל- 20 שנה, ועל אף שגדי הביע רצונו לחזור בו מבקשתו ומההסכמה לסיים את הסכם השכירות זמן קצר לאחר שהוא וענת סיכמו זאת, אני מוצאת כי בנסיבות העניין אין מדובר בהתנהלות שלא בתום לב. כפי שפורט, פנייתו של גדי לענת בה הביע רצונו להמשיך ולהישאר בחנות עד תום תקופת השכירות היתה בחודש ספטמבר, כאשר נותרו רק כ- 5 חודשים עד תום תקופת השכירות לפי הסכם השכירות. כעולה מהראיות מזמן אמת שפורטו לעיל, בשלב זה היה העסק למעשה סגור, וגדי כלל לא הפעיל אותו (וראו הודאתו של גדי בסע' 92 לתצהירו, ותצלומי החנות מיום 6.9.17 שצורפו כנספח ג' לתצהיר ענת), וענת לא הייתה מעוניינת עוד להמשיך ולהשכיר לגדי את החנות, אלא לסיים את יחסי השכירות עמו.
68. כשנשאלה ענת בחקירתה מדוע לא באה לקחת מגדי את השיק של דמי השכירות בחודש ספטמבר כפי בקשתו, השיבה: "אני אענה למה לא באתי לקחת את הכסף, זה היה ה7 לספטמבר ומדובר היה ב 10 לספטמבר שב 30 לאוגוסט הוא ביקש ממני לעצור את החוזה ואני אישרתי את עצירת החוזה, החנות כבר הייתה ריקה מתוכן וחיכיתי למפתח ורואים את זה בהתכתבות כי ביקשתי ממנו להביא לי מפתח ולסגור את העניין יפה והכל היה סגור, וזה שהוא ביקש לחזור בו אז מה אם הוא מבקש אני יש לי אפשרות לחזור בי והוא מחליט שיש לו אפשרות לחזור בו ואני לא מצאתי לנכון לאפשר לו לחזור בו... הוא ביטל את החוזה. ואיך אנו יודעים שהוא ביקש אני מבקשת להציג לבית המשפט להודעה כי "יש לי אפשרות לחזור בי". אין לו זכות." (עמ' 64, שו' 12-1).
69. כפי שפורט, מצאתי ליתן אמון בעדותה של ענת כי גמרה אומר לסיים את יחסי השכירות עם גדי ולא להשכיר לו את החנות לתקופה נוספת. בסעיף ‏46 לעיל הובאה עדותה של ענת באשר לרקע להחלטה זו, והתרשמתי מעדותה של ענת כי נקעה נפשה מהתנהלותו של גדי, שאף כעולה מההתכתבויות ומעדותו שהובאו לעיל ראה עצמו כ"בעל הבית" בחנות, והייתה מעוניינת לסיים את מערכת היחסים העסקית עמו. בנסיבות המפורטות לעיל, משקבעתי כי ענת וגדי הסכימו, לאור בקשתו של גדי, להביא את השכירות לידי סיום בחודש ספטמבר, ומאחר ולגדי לא היתה בכל מקרה זכות קנויה להמשיך את תקופת השכירות מעבר לזו שנקבעה בהסכם השכירות (וזאת גם אם שכר מענת את החנות במשך שנים רבות), אין מקום לקבוע כי רצונה של ענת לעמוד על ההסכמה לסיום תקופת השכירות באופן מיידי, גם אם גדי ביקש לחזור בו מהסכמה זו, עולה כדי חוסר תום לב. משהסתיים הסכם השכירות עם גדי, הייתה רשאית ענת להתקשר בהסכם שכירות אחר.
70. מכל המקובץ לעיל עולה כי גדי לא הוכיח שענת התחייבה להארכת הסכם השכירות או פעלה בחוסר תום לב כלפיו בעת המשא ומתן לחידוש החוזה או בעת סיומו, או כי ענת, חביב, או מרדכי הפרו או גרמו להפרת הסכם השכירות, או רקמו קנוניה כלשהי לסילוקו של גדי מהחנות וגזילת העסק. לפיכך, התביעה בעילות אלו נדחית.
הפרת הסכם השותפות
71. במסגרת הסכם השותפות שנחתם בין גדי לחביב נקבעו שורת הוראות המסדירות את זכויות ומחויבויות הצדדים במקרה של פירוק השותפות. כך, בסעיף 10.5 להסכם נקבע כי: "אם יפרוש חביב מן השותפות מכל סיבה שהיא לא יעסוק ולא יפתח עסק דומה, במישרין ו/או בעקיפין, במשך שנתיים מתאריך פרישתו, בשום עבודה ו/או עסק המתחרה בעסקי השותפות בעיר אשקלון".
72. אין חולק כי בסוף חודש מאי 2017 פורקה השותפות (סע' 51 בתצהיר גדי; סע' 18 בתצהיר חביב). זאת לאחר שגדי וחביב פנו למר יחיאל אקווע על מנת שיסייע להם במחלוקת הכספית שביניהם בנוגע לפירוק השותפות, כשלטענת חביב על גדי היה לשלם לו סכום משמעותי בגין חלקו בשותפות, וגדי חלק על כך. בעקבות זאת חתמו גדי וחביב על הסכם פירוק השותפות, במסגרתו הוסכם כי חביב יקבל פיצוי בסך 260,000 ₪ כולל מע"מ עבור חלקו המלא בשותפות.
73. אין גם חולק כי ביום 10.11.17 חתמו חביב ומרדכי על הסכם שכירות עם ענת לשכירת החנות, וכי חביב ומרדכי פתחו במקום בית עסק לממכר פלאפל בשם "פלאפל לוי" (סע' 24-23 בתצהיר חביב).
74. לטענת חביב, הוא לא הפר את הסכם השותפות שכן הקמת העסק החדש לא היוותה כל תחרות לעסקו של גדי, משום שגדי סגר את בית העסק שלו, והודיע לרבים כי אינו מעוניין לעבוד יותר בתחום, והלכה למעשה, עד היום לא פתח גדי שוב את עסקיו (ס' 9-10 לסיכומי חביב). לטענת גדי, בכוונתו היתה לחדש את הסכם השכירות ולהמשיך את עסקיו בתחום הפלאפל, חביב גנב ממנו את שם העסק והמוניטין הרב שצבר העסק, ולכן הקמת העסק החדש מהווה הפרה של הסכם השותפות (ס' 21-32 לסיכומי גדי). גדי חזר והדגיש כי לא הייתה לו כל כוונה לסגור את העסק, שאחרת מדוע שילם לחביב מספר חודשים לפני כן סך של 260,000 ₪ בגין חלקו של חביב בשותפות (סע' 42 לסיכומי גדי).
75. בפרק הקודם קבעתי כי לא הוכחה טענת הקנוניה בין ענת, מרדכי וחביב, וכי ענת גמרה בדעתה שלא להאריך את חוזה השכירות של גדי, ובהתאם לבקשתו של גדי, לאור הודעתה של ענת, הוסכם לבטל את החוזה בין גדי לענת טרם המועד, כך שגדי יפנה החנות עד 11.9.2017. אף לא קיבלתי גרסתו של גדי כי סגירת העסק בסוף חודש אוגוסט 2017 נעשתה לצורך שיפוץ החנות. משכך, יש לבחון האם הקמת העסק על ידי חביב, לאחר שהעסק של גדי נסגר, מהווה הפרה של תניית אי התחרות והסכם השותפות.
76. תניה להגבלת חופש העיסוק, הינה תניה שבה "צד אחד מסכים עם הצד השני להגביל בעתיד את עיסוקו, באופן שלא יוכל לעסוק באופן חופשי בעיסוק, מקצוע או עבודה מסוימים, ובמיוחד בעיסוק או עבודה שבו עסק עם, או עבור, הצד השני לחוזה" (מ' גולדברג, "חופש העיסוק: מזכות יסוד לחוק יסוד", הפרקליט מא(ג) 291, 306). זכות הצדדים להגביל את חופש עיסוקם בהסכם נטועה בסעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי "תוכנו של חוזה יכול להיות ככל שהסכימו הצדדים" (ת"א (מחוזי- ת"א) 437-92 stoomhamer amsterda m n.v נ' נפדנסקי, פ"מ תשנב(3) 407 (1992)), והיא אף נגזרת מהזכות החוקתית לאוטונומיה של הרצון הפרטי (א' ברק, ״זכויות אדם מוגנות והמשפט הפרטי״, ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי (תשנ"ג) 163, 197).
77. לצד זכות הצדדים להסכים על הגבלת עיסוק, למתקשר בתניית הגבלת עיסוק עומדת גם זכותו לחופש העיסוק, אשר מהווה זכות-יסוד מכוח חוק יסוד: חופש העיסוק (דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, פ"ד נו (1) 56 (2001); ע"א 618/85 מעיינות הגליל המערבי בע"מ נ' תבורי – ביח"ר למשקאות קלים בע"מ). בע"א 4/74 ברמן נ' משרד להובלת משאות פרדס-חנה-כרכור והסביבה "עמל" בע"מ, הוטעם כי: "הרעיון שהניחו בתי-המשפט ביסוד הדוקטרינה של מניעת הגבלת חופש העיסוק הוא הצורך לשמור על סחר חפשי ועל התחרות חפשית במשק ובעבודה. חופש ההתחרות עד גבול מסויים הוא עקרון חשוב ובתי-המשפט מצווים לקיימו ולעודדו עד כמה שאפשר". משכך, נקבע בפסיקה כי נוכח מעמדו וחשיבותו של חופש העיסוק, וחשיבותו של האינטרס הציבורי שבקיום תחרות, יש ליתן פירוש מצמצם להוראות חוזיות שתכליתן להגבילו (ת"א (מחוזי-מר') 23759-07-13‏ ברנע נ' גור (פורסם בנבו, 7.8.2017); ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ"ד נד (3) 850 (2000) ; ע"ע (ארצי) 164/99 פרומר נ' רדגארד בע"מ, פ"ד לד 294 (1999)).
78. לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות הצדדים והראיות שהובאו, אני סבורה כי בנסיבות העניין הפר חביב את הסכם השותפות הפרה ברורה, ופעל בחוסר תום לב מובהק בעת פתיחת עסק החדש. אין מחלוקת בענייננו כי עובר להקמת השותפות היה גדי הבעלים הבלעדי של העסק, וכי מדובר בעסק לממכר פלאפל שפעל מזה שנים. כעולה מתצהירו של חביב, פעל העסק עוד משנת 2001 כאשר התחיל לעבוד בו כשכיר, וכניסתו של חביב כשותף בשנת 2008 הייתה לאחר שחשב לעזוב את העסק ולחפש עיסוק אחר כעצמאי. במבוא להסכם השותפות נכתב ברחל בתך הקטנה כי גדי הינו הבעלים הבלעדי של העסק הנושא את השם "פלאפל הלוי" ברח' הגבורה באשקלון, הוא מעוניין לצרף את חביב כשותף בנכסי וברווחי העסק השוטפים, והצדדים מעוניינים להקים שותפות שעיקר עיסוקה הוא הפעלת עסק פלאפל.
79. לאורך כל הסכם השותפות עוברת כחוט השני מגמה ברורה לפיה במקרה של פירוק השותפות יהיה גדי בעל הזכויות הבלעדי בשם העסק, ורק הוא יוכל להמשיך ולהפעיל בחנות עסק לממכר פלאפל, או להשתמש בשם "פלאפל הלוי". כך, לבד מתניית אי התחרות שנקבעה בסעיף 10.5 להסכם שהגבילה את חביב מפתיחת עסק מתחרה באשקלון במשך שנתיים לאחר פירוק השותפות, נכללו בהסכם השותפות מספר הוראות נוספות המבהירות כי גדי הוא היחיד מבין השניים אשר רשאי לפתוח עסק אחר המתחרה בשותפות, לפתוח עסק נוסף מתחרה, או להשתמש בשם "פלאפל הלוי", כדלקמן: בסעיף 6.3 נקבע כי "היה והתפרקה השותפות מכל סיבה שהיא, יוכל גדי להמשיך להפעיל את המסעדה באופן עצמאי תחת השם פלאפל הלוי"; בסעיף 10.3 להסכם נקבע כי "השותפים מתחייבים ומצהירים בזאת כי במשך כל תקופת השותפות לא יעסקו, לא במישרין ולא בעקיפין, בשום עבודה ו/או עסק המתחרה בעסקי השותפות. ואולם על אף האמור בסעיף זה יהיה רשאי גדי לפתוח עסק נוסף באשקלון או בכל מקום אחר. גדי יהיה רשאי להשתמש בשם "פלאפל הלוי", בעסק או העסקים הנוספים אשר יפתח"; בסעיף 11.2.3 בהסכם נקבע, בין היתר, כי: "למען הסר ספק בעת פירוק השותפות יוכל גדי להמשיך להפעיל עסק של מסעדה במקום העסק באופן עצמאי"; ובסעיף 11.2.24 נקבע כי: "שם העסק "פלאפל הלוי" יהיה שייך לגדי בלבד ובעת הפירוק יוכל רק גדי להשתמש או להרשות להשתמש בשם זה".
80. מדובר, אפוא, בהוראות מהותיות ברורות העומדות בבסיסו של הסכם השותפות, הן אינן ניתנות לפירושים שונים, ומבטאות באופן ברור את כוונת הצדדים כי גדי הינו בעל הזכויות בשם "פלאפל הלוי", והגורם הבלעדי מבין השניים שיכול להפעיל עסק בשם זה.
81. בהינתן שעסקינן בהסכם שותפות המסדיר מערכת יחסים בין שותפים, ולא בהסכם עבודה במסגרת יחסי עובד-מעביד, על רקע בו שותף אחד - גדי, הוא זה שהקים את העסק, השותפות הינה להפעלת עסק ספציפי ממכר פלאפל, תניית אי התחרות מתייחסת לעיר ספציפית - אשקלון, ולתקופה מוגבלת של שנתיים, מדובר בהגבלה סבירה על חופש העיסוק של חביב.
82. אינני מקבלת טענתו של חביב כי לא הפר את הסכם השותפות שכן אינו מתחרה בגדי, מאחר וגדי סגר את העסק. הגם שקבעתי, כאמור, כי לאחר שענת סירבה להתקשר עם גדי בהסכם חדש להארכת תקופת השכירות ביקש גדי לסיים את השכירות באופן מיידי ולא בחודש פברואר 2018, וכי הלכה למעשה סגר את המקום בסוף חודש אוגוסט 2017 שלא לצורך שיפוצים, לא שוכנעתי כי מדובר בהחלטה מפורשת של גדי לסיים לחלוטין את עיסוקו בתחום הפלאפל, או כי ויתר באותה עת כליל על רצונו להמשיך להפעיל עסק פלאפל. דובר היה בתקופה קצרה, כשסגירת העסק היתה בחודש אוגוסט 2017, ונראה כי הדבר היה תוצאה של הקושי שנתקל בו גדי במציאת שותף חלופי באותה עת, לצד הודעתה של ענת כי לא תתקשר עמו בהסכם נוסף. תקופת השכירות על פי החוזה השכירות שחתמו חביב ומרדכי עם ענת החלה כבר בחודש נובמבר 2017, ומפרסומים מזמן אמת עולה כי העסק של חביב ומרדכי נפתח בסוך חודש נובמבר (נספח 24 לתצהיר גדי), כך שחביב פתח את העסק החדש רק כשלושה חודשים לאחר שנסגר עסקו של גדי. יוער כי כפי שטען גדי, הטענה כי החליט לסיים באופן מוחלט את עסק הפלאפל, אף אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהסכים לשלם לחביב זמן קצר קודם לכן סכום של 260,000 ₪ בגין חלקו של חביב בשותפות.
83. ויודגש: בשלב בו פורקה השותפות בשנת 2017, היה זה לאחר שהעסק פעל מזה 16 שנים מאז החל לעבוד בו חביב (שהחל לעבוד בו על פי תצהירו בשנת 2001), כשעל פי תצהירו של גדי, העסק פעל בחנות אף עוד קודם לכן, משנת 1998, דהיינו במשך 19 שנה, כשכל השנים פעל העסק באותו מקום – החנות שהושכרה מענת, תחת אותו שם – "פלאפל הלוי". אין מחלוקת, וחביב אישר זאת מפורשות, כי חביב הוא זה שביקש לסיים השותפות, ולא גדי. החלטתו של חביב לפתוח חודשים ספורים לאחר פירוק השותפות, וכשלושה חודשים בלבד לאחר שגדי סגר את העסק, עסק זהה לממכר פלאפל, תחת שם זהה כמעט לחלוטין - "פלאפל לוי", בדיוק באותו מקום, נגועה בחוסר תום לב קיצוני ומהווה הפרה ברורה של הסכם השותפות. ההפרה הינה הן לעניין פתיחת עסק למעשה זהה, באותו מקום, חרף האיסור לפתוח עסק מתחרה בעיר אשקלון זמן קצר לאחר פירוק השותפות, הן לעניין השימוש בשם "פלאפל לוי", בניגוד לאיסור שחל על חביב בשימוש בשם "פלאפל הלוי", כשלטעמי השמטת האות "ה'" מהשם, אין בה כדי לשנות מכך שמדובר בהתנהלות בחוסר תום לב ותוך הפרה של הסכם השותפות, בפרט בנסיבות העניין, נוכח העובדה שחביב בחר לפתוח את העסק החדש בדיוק באותו המקום בו היה עסקו של גדי במשך קרוב ל- 20 שנה. ויוער עוד, כי גדי הגיש את התביעה דנן זמן קצר לאחר מכן, בחודש פברואר 2018.
84. בהסכם השותפות לא נקבעו סנקציה או פיצוי מוסכם בגין הפרה של תניית אי התחרות, או האיסור על חביב לעשות שימוש בשם "פלאפל הלוי". במסגרת כתב התביעה שהגיש עירב גדי בין עילות התביעה השונות, וטען באופן כולל ל"גניבת העסק" על ידי הנתבעים וגניבת מוניטין, ועתר לחייב את חביב ויתר הנתבעים בפיצוי בסכום של 900,00 ₪, בנוסף ליתר העילות, לרבות עשיית עושר ולא במשפט וגניבת עין. פיצוי זה משקף, למעשה, את שווי העסק כולו, ומבוסס על טענתו של גדי שבמסגרת המו"מ לפירוק השותפות דרש ממנו חביב שישלם לו בגין חלקו בשותפות סך שבין 300,000 ₪ ל- 400,000 ₪, באומרו כי העסק מרוויח כ- 40,000 ₪ מדי חודש נטו. בסיכומיו טען גדי כי מדובר בהודאת בעל דין של חביב, המצטרפת לתרשומת הכנסות והוצאות שנערכה על ידי חביב אותה הגיש, וכי לחילופין, יש לחייב את הנתבעים בפיצוי המשקף את שווי העסק בהתאם לפסק הבורר, העומד על סך של 520,000 ₪ (260,000 ₪ X 2), בתוספת פיצוי בגין הפרת הסכם הבוררות "פיצוי נהוג בגובה של 20% מהשווי שנקבע לחנות" בסך של 107,456 ₪ (סע' 36-28 בסיכומי גדי).
85. אינני מקבלת טענתו של גדי כי יש לחייב את חביב בפיצוי המשקף את שווי העסק כולו. ראשית יצוין כי גדי לא הוכיח את טענתו לשווי העסק הנטען על ידו של 900,000 ₪. הערתו של חביב עליה נסמך גדי (בנספח 2 לתצהיר חביב), נאמרה באופן לקוני תוך כדי שיחה בהקשר של פירוק השותפות, כשמטבע הדברים ברי כי האינטרס של חביב הינו מקסום סכום התשלום שישולם לו, ואין בה כדי להוות ראיה של ממש בדבר שוויו של העסק. גדי לא הגיש מסמכים מרואה חשבון או חוות דעת מקצועית בדבר שווי העסק או הכנסותיו, וגם בתרשומות שהגיש גדי (נספח 22 לתצהירו) אין די כדי להוכיח במידה הנדרשת את רווחי העסק ושוויו.
86. אינני מוצאת אף לקבל הטענה שעל חביב לפצות את גדי בסכום המשקף את שווי העסק בהתאם להסכם פירוק השותפות, דהיינו כפל מהסכום שהיה אמור לשלם לחביב בהתאם להסכם זה. גם אם נקבל שהמוניטין מהווה נכס מרכזי של העסק, וכי לשימוש בשם העסק יש שווי כלכלי לא מבוטל, לא הוכח די הצורך אופן החישוב של הסכום שנקבע בהסכם פירוק השותפות, מה שווי העסק הפעיל, ומה שווי המוניטין של העסק, או השימוש במוניטין של העסק. משעה שנדחתה טענתו של גדי לקנוניה ולגזילת עסקו, אין מקום לחייב את חביב בפיצוי המשקף את שווי העסק כולו על פי הסכם פירוק השותפות. ויודגש, כי כפי שפורט לעיל, על פי הסכם השותפות רק חביב היה מוגבל בפתיחת עסק פלאפל חלופי ובשימוש בשם "פלאפל הלוי". גדי יכול היה לפתוח עסק חלופי תחת השם "פלאפל הלוי" בכל מקום אחר, ובכל עת, אך לא עשה כן. גדי אף לא עתר בבקשה לצו מניעה זמני כנגד חביב לאחר פתיחת העסק על ידי חביב ומרדכי, ובחקירתו לא היתה בידו תשובה מניחה את הדעת בעניין זה (עמ' 22, שו' 32 - עמ' 23, שו' 3). גם אם גדי היה נסער והתקשה לקבל את המציאות שנוצרה לאחר עזיבתו את העסק והאופן בו פעל חביב, עדיין היה באפשרותו להקטין הנזק ולפתוח את העסק במקום אחר. משכך, הגם שקבעתי כי אין לזקוף לחובת גדי את סגירת העסק לעניין הקביעה שחביב הפר את הסכם השותפות, מכאן ועד המסקנה כי גדי זכאי לפיצוי בגובה שווי העסק כולו רחוקה הדרך.
87. יחד עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, ולאור הקביעה כי חביב נהג בחוסר תום לב קיצוני עת פתח זמן קצר לאחר סגירת העסק על ידי גדי בית עסק זהה לממכר פלאפל, באותו מקום בדיוק, ותחת השם "פלאפל לוי" אשר זהה כמעט לחלוטין לשם "פלאפל הלוי", והפר את הסכם השותפות הפרה יסודית, והכל כאשר 5 חודשים בלבד לפני חתימת הסכם השכירות של חביב וגדי עם ענת, שילם גדי לחביב במסגרת פירוק השותפות סכום לא מבוטל של מעל 200,000 ₪ בגין חלקו בשותפות, אני סבורה כי הסעד אשר יש לפסוק לטובת גדי הינו השבת הסכום ששילם גדי לחביב במסגרת פירוק השותפות. מסקנה זו מתבקשת לטעמי גם באספקלריה של דיני עשיית עושר ולא במשפט, שאחרת יימצא החוטא נשכר, באופן שיותיר את חביב הן כמי שנהנה מכספי התמורה שקיבל מגדי בגין חלקו בשותפות בעת פרישתו ממנה, הן כנהנה מהפעלת עסק הפלאפל במקום זהה ותחת שם דומה כדי להטעות לעסקו של גדי, תוך שהוא נהנה מהמוניטין שצבר עסקו של גדי, וחרף התחייבויותיו בהסכם השותפות שלא לעשות כן.
88. הצדדים חלוקים בשאלה מה הסכום ששילם גדי לחביב במסגרת פירוק השותפות. בהסכם פירוק השותפות (נספח 3 לתצהיר גדי), נקבע, כאמור, כי חביב יקבל מגדי פיצוי בסך 260,000 ₪ כולל מע"מ עבור חלקו המלא בשותפות. לטענת חביב, בפועל העביר לו גדי 222,000 ₪ בלבד (סע' 15 בתצהיר חביב). במסגרת כתב הגנתו ובסיכומיו, אף טען חביב כי מכל סכום שייפסק לגדי, ככל שייפסק, יש לקזז את יתרת התשלום שהיה אמור גדי לשלם לו מכח הסכם פירוק השותפות, בסך 38,000 ₪. גדי אישר בעדותו ששילם לחביב סך של 222,000 ₪, כשלטענתו מאחר וחביב לא רצה לתת לו חשבונית מס וביקש לקבל את כל הסכום במזומן, קיזז לו את סכום המע"מ (עמ' 19, שו' 6-4). גדי חזר ואמר בחקירתו שכל הסכום שולם במזומן, אך כשעומת עם כך שבתצהירו מסר גרסה אחרת, אמר שהסך של 50,000 ₪ שולם בשיקים, ואז חזר בו ואמר שוב שככל שזכור לו שילם את כל הסכום במזומן (עמ' 19, שו' 22-13). הסכם פירוק השותפות נוקט בלשון עתיד, ואינני מקבלת טענת גדי כי לאור נוסחו של הסכם השיתוף הוא מעיד על כך שכל הסכום של 260,000 ₪ שולם לחביב. משעה שגדי אישר בעדותו שהעביר סך של 222,000 ₪ בלבד, ומאחר ומתדפיס החשבון החלקי שצירף לתצהירו (נספח 4 לתצהיר גדי) לא ניתן לקבל תמונה מלאה בנוגע להעברת הכספים, אלא רק משיכות שיקים במספר מועדים שונים על סך של 10,000 ₪ כל אחד, שלא ניתן לדעת למי שולמו, וגדי לא הוכיח ששילם לחביב את מלוא הסכום של 260,000 ₪, אני מקבלת טענתו של חביב שגדי שילם לו סכום של 222,000 ₪ בלבד.
89. בהקשר זה יוער עוד, כי חביב טען שעל פי הסכם השותפות שילם לגדי 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובנוסף על פי בקשתו של גדי, הוא הלווה לגדי 242,250 ₪ לצורך רכישת יאכטה, והפנה לאסמכתאות לביצוע העברה של 190,000 ₪ שהעביר לגדי סמוך לחתימת הסכם השותפות, כשאת יתרת התשלום העביר לטענתו בתשלומים מתוך חלוקת הרווחים החודשים שנערכה ביניהם (סע' 10 בתצהיר חביב). עוד טען חביב כי במסגרת פירוק השותפות הוסכם כי גדי ישיב לו את הסכומים האמורים, כשהסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ הינו בגין הזכויות של חביב בשותפות, והיתרה בגין החזר ההלוואה (סע' 14 בתצהיר חביב). טענתו של חביב כי הסכם השותפות והסכם פירוק השותפות כללו תשלומים בגין הלוואה שנתן לגדי נטענה בעלמא ולא הוכחה. גדי הכחיש בתוקף שחביב נתן לו הלוואה כלשהי, כשמעדותו של גדי עלה כי הסכום של 50,000 ₪ שנרשם בהסכם השותפות לא שיקף את התשלום המלא שעל חביב היה לשלם לו בגין חלקו בשותפות (עמ' 13, שו' 15 – עמ' 14, שו' 12; עמ' 18, שו' 8-6). כעולה מתצהירו של חביב, בעת עריכת הסכם השותפות היה חביב בחור צעיר כבן 24, והחל לעבוד בעסק כשכיר מאז שנת 2001, בהיותו בן 17, כשעובר לחתימת הסכם השותפות היה העסק בבעלותו הבלעדית של גדי. הסבריו של גדי באשר לתשלום שהעביר לו חביב עם הקמת השותפות ביניהם סבירים הרבה יותר מאשר גרסתו של חביב כי מדובר בהלוואה שנתן לגדי, ואינני מקבלת טענתו של חביב כי הסכום ששילם לו גדי בהתאם להסכם פירוק השותפות כלל החזר בגין הלוואה.
90. בנסיבות אלו ומהטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי יש לדחות את טענתו של חביב בקשר למתן הלוואה לגדי, ואת טענת הקיזוז של חביב לפיה על גדי לשלם לו את יתרת התשלום על פי הסכם פירוק השותפות.
91. סיכומו של דבר הינו כי אני מוצאת שחביב נהג בחוסר תום לב והפר את הסכם השותפות, ועליו להשיב לגדי את הסכום ששילם לו גדי מכח הסכם פירוק השותפות בסך 222,000 ₪.
גזל סוד מסחרי
92. סעיף 5 בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), מגדיר "סוד מסחרי" כדלקמן: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". ס' 6(ב) לחוק מגדיר "גזל סוד מסחרי" כ-"אחד מאלה: (1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו".
93. בענייננו, גדי טען כי: "אין חולק כי הנתבעים משתמשים במתכונים של התובע לצורך הכנת מוצרי מזון שונים לצורך ממכר לציבור הרחב בבית העסק", אולם טענה עובדתית זו נטענה בעלמא, ולא גובתה אפילו בבדל ראייה, כדוגמת חוות דעת מומחה שתעיד כי מדובר במוצרים זהים או מבחן טעימות עיוור שיעיד על דימיון בין המוצרים (השוו: סע"ש (אזורי-נצ') 34440-11-13 חן נ' מזרחי (פורסם בנבו, 30.3.2016)). הלכה למעשה, גדי אף העיד בחקירתו כי הוא לא ביקר בפלאפל שפתחו חביב ומרדכי, ולא טעם מהמטעמים שהם מייצרים שם (פרוט', ע' 11, שו' 20-25). לא מובן, על כן, על מה מבוססת טענתו של גדי לגזל סוד מסחרי בתצהירו או בסיכומיו. משכך, לא הוכח כלל שחביב או מרדכי יצרו מאכלים המפרים את סודו המסחרי של גדי, בין בנוסחתם ובין באופן ייצורם (ראו לעניין זה: ת"א (מחוזי-חי') 20107-11-11 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי.אס.טי סינרג'י בע"מ (פורסם בנבו, 14.8.2013); ע"ע (ארצי) 457/09 הדיה בע"מ – תיצוג פדגו פלסטיק בע"מ (נבו 28.10.11)).
94. לכך יש להוסיף את השאלה האם המתכונים של גדי מהווים סוד מסחרי. בע"ע 164/99 טרומן וצ'ק פוינט נ' רדגרד בע"מ, פד"ע לד294 320 (1999) הודגש כי: ""סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
95. אף אם נאמץ את כלל התשתית העובדתית כפי שפרס גדי בתצהירו ובחקירתו הנגדית, ספק האם עלה בידו להוכיח כי מדובר בסוד מסחרי. כך, גדי העיד בחקירתו כי קיימים אנשים נוספים חוץ ממנו אשר יודעים את המתכונים הסודיים, כדוגמת אבינועם (עמ' 11, שו' 3-4), ומכאן שהמידע נגיש וגלוי לאנשים נוספים בענף; גדי סירב להציג בפניי בית המשפט את המתכונים הסודיים הנטענים (עמ' 10, שו' 17-30), ולא הוכיח שמדובר בנוסחא מיוחדת המיוצרת בתהליך ספציפי וייחודי; וגדי העיד בחקירתו הנגדית כי הוא לא רכש את המתכונים בכסף, אלא קיבל אותם (עמ' 10, שו' 31-34), דבר המעיד כי ניתן לרכוש את הסוד הנטען בעלויות נמוכות (ראו עוד: ע"א 3156/98 בן ישי נ' וינגרטיין, פ"ד נה(1) 939; ‏ ת"א (שלום-י-ם) 8364/05 יוסף ברילנט נ' משה מנשה (נבו 15.5.2014).
96. נוכח האמור, גדי לא הוכיח כי החזיק בסודות מסחריים, וכי חביב ומרדכי גזלו את סודותיו המסחריים. אי לכך, התביעה ביחס לעילה זו נדחית.
גניבת עין
97. סעיף 1 בחוק עוולות מסחריות קובע כדלקמן: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". על פי הפסיקה, "לעוולת גניבת העין שני יסודות, שהוכחתם מוטלת על הטוען לביצוע העוולה כלפיו: מוניטין שרכש בנכס או בשירות שהוא מציע; וחשש מפני הטעיה של הציבור לחשוב כי הנכס שמציע הנתבע שייך לתובע" (ע"א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ' יאסין ואח' (פורסם בנבו, 27.8.2012); ע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' הרר (פורסם בנבו, 17.6.2019); ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דורון יבוא ויצוא בע"מ (פורסם בנבו, 31.8.2017); ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (פורסם בנבו, 30.4.2017); מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב) (להלן: "דויטש")).
98. לטענת חביב ומרדכי, משחדל גדי לנהל את עסקו, אין העניין נכנס תחת הגדרת 'עוסק' בחוק עוולות מסחריות, ולכן עוולת גניבת עין איננה קמה. בפסיקה הוטעם, כי "הכותרת "גניבת עין" מדברת בעד עצמה ומגלמת את מהותה של עוולה זו, המתגבשת עת "נגנב" המוניטין של בעל הסימן באמצעות הטעיית "עינו" של הציבור, המוטעה להאמין כי טובין מתוצרת מפר הסימן הינם למעשה טובין מתוצרתו של בעל הסימן. על מנת להוכיח כי בוצעה עוולה זו, על בעל הסימן להוכיח כי רכש "מוניטין" לסימנו ולמוצריו באופן שהציבור מבכר את מוצריו על בסיס מוניטין זה" (ת"א (מחוזי-ב"ש) 5306-08 דהאן נ' אזרן (פורסם בנבו, 10.5.2015)). לפיכך, גם אם גדי הפסיק למעשה את ניהול עסקו, ככל ונוצר לו מוניטין בתחום הפלאפל, שנותר קיים לפחות למשך תקופת זמן מסוימת לאחר סגירת שעריו, הרי שהוא עודנו זכאי לפיצוי מכוח עוולת גניבת עין, ולו מהטעם שהפסקה זו עשויה להיות זמנית, והוא עתיד, אפילו עכשיו, לפתוח מחדש את עסקו באמצעות המוניטין שקנה ברבות השנים, שאסור לאחרים להשתמש בו (השוו: ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' גייל (פורסם בנבו, 29.12.2010)).
99. אפנה עתה לבחון האם מתקיימים בענייננו יסודות העוולה.
מוניטין:
100. ברע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 315 (1990), הוגדר המונח מוניטין באופן הבא: "הכוונה היא לתדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח אשר מעוניין ברכישתו של המוצר". למשמעותה המעשית של הגדרה זו התייחס כב' השופט חשין בע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933 (2001), כדלקמן: "בראש ובראשונה שומה עליו על תובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירותים שהוא מציע לציבור, לאמור: כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים בהם מדובר עם עיסקו של התובע-הנפגע [...] פירוש הדברים הוא, שעל התובע להוכיח כי נתקיים בטובין אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף. באין הבחנה בין טובין של התובע לבין טובין של זולתו, לא ניתן לומר כי קם לו מוניטין ייחודי כנדרש" (שם, בפסקה 9). בת"א (מחוזי-י-ם) 7361/05‏ מייזליק נ' קרשי אינטרנשיונאל בע"מ (פורסם בנבו, 29.4.2007) נפסק כי: "לשם הוכחת המוניטין, על התובע להוכיח שציבור הצרכנים מזהה אותו עם המוצר אשר שווק על ידי הנתבע. עוד נקבע כי על מנת שהתובע יוכר כבעל מוניטין נדרש כי הוא יקנה בשם משמעות משנית" (פס' 13). בע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל נ' י. את א. ברמן (פורסם בנבו 30.5.2013), נקבע בהקשר זה כי: "על מנת להוכיח קיומו של מוניטין, נדרש תובע להראות כי בנסיבות המקרה הספציפי, השם, הסימן או התיאור זכו להכרה בקהל, שהתרגל לראות בהם כמצביעים על עסקו או סחורותיו של התובע".
101. לעניין הוכחת מוניטין עסקי, נפסק בת"א (מחוזי-ת"א) 23036-09-13 Ice s.a נ' טיים קונספט 1999 בע"מ (פורסם בנבו, 10.2.2017), כי: "לעניין דרכי הוכחת קיומו של מוניטין עסקי, לא הותוו כללים חד-משמעיים. נקבע, כי אין להגביל את התובע לסוגים מסוימים של דרכי הוכחה. בין הקריטריונים שנזכרו בפסיקה, ניתן למנות את מהות, היקף ומשך תקופת השימוש בסימן המבדל, ראיות בדבר פרסום המוצר וערוצי שיווקו וכן סקרים, עדויות וחוות-דעת המעידות על מידת זיהוי מקור המוצר בעיני ציבור הצרכנים הרלוונטי. יש לבסס מוניטין בקנה מידה משמעותי, הואיל והגנה על מוניטין נרכש, הינה זכות מעין קניינית" (פסקה 10).
102. בענייננו, מבסס גדי את המוניטין הנטען על כך שהעסק פעל במשך כ-20 שנות פעילות בהצלחה מרובה (ס' 3 לתצהיר גדי, ס' 1 לסיכומי גדי). בחקירתו טען גדי כי ניתן ללמוד על המוניטין של העסק משווי הצעות מכירת העסק, ורכישת חלקו של חביב (עמ' 28, שו' 24-25).
103. ואכן, גדי ניהל מזה כעשרים שנה פעילות תחת השם המסחרי "פלאפל הלוי" בחנות. גם אם הצדדים חלוקים אודות שוויו המדויק של העסק, ניתן להסתייע בהסכם פירוק השותפות וההסכמה של גדי לשלם לחביב סכום של 260,000 ₪ עבור חלקו של חביב בשותפות, כאינדיקציה לכך שאכן היה לעסק "מוניטין" ששווה לרכוש בכסף, וזוהי אחת הראיות לגבי קיומו של המוניטין הנטען (השוו: ת"א (מחוזי-חי') 896-07-19 לוסקי נ' פרץ (פורסם בנבו, 6.5.2020) פס' 69).
104. בנוסף, הראיות בתיק מלמדות על השקעה של גדי בפרסום ושיווק של העסק, כמו גם בקידום מכירות, באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות. כך לדוגמא, מרדכי אישר בחקירתו כי גדי פרסם את העסק בדף פייסבוק ייעודי, בניהולו של מרדכי, טרם סגירתו. יתרה מכך, במסגרתו חקירתו אף העיד מרדכי כי השתמש באותו דף פייסבוק תחת הדף של "פלאפל הלוי" מהתקופה בה פעלה השותפות, תוך שהתכוון, לטענתו, לשנות בו את הנתונים, לשם פרסום העסק החדש, באופן המלמד על תפוצתו הרחבה (פרוט', עמ' 88, שו' 15 – עמ' 89, שו' 5). אף מהראייה שהוגשה על ידי בא כוחם של חביב ומרדכי במהלך הדיון המתארת פרסום באתר "אשקלון פוסט" מיום 12.9.2017 (נ/1), ניתן ללמוד על המוניטין הרב שצבר המקום. כך, במסגרת הכתבה מתואר כי: "פלאפל הלוי המוכר לכולנו סגר את שעריו אחרי שנים של פעילות [...] תושבי אשקלון והבאים בשעריה מכירים היטב את חנות הפלאפל "פלאפל הלוי" הממוקמת במרכז העיר של אשקלון (בניין העירייה). ומהווה חלק בלתי נפרד מהנוף הקולנארי בעיר. פלאפל הלוי היה ידוע בחומוס פול המשובח שלו שהיה מעוטר בשמן זית פלפל אדם, בצל, וחמוצים. וכמובן בקציצות המוזהבות בטעם האלוקי" (ההדגשות אינן במקור); השוו בהקשר זה: ת"א (מחוזי-מר') 16608-08-17 פי.אם.אס טכנולוגיות אילת בע"מ נ' פילו (פורסם בנבו, 11.3.2021), פס' 56-63).
105. אמנם בסיכומיהם מכחישים חביב ומרדכי כי העסק רכש מוניטין (ס' 37), אך דומה כי בפועל אף הם מסכימים לקיומו. כך לדוגמא, חביב אישר בחקירתו הנגדית כי: "כן יש למקום מוניטין" (עמ' 72, שו' 19-20). בדומה, בתמלול השיחה בין חביב לאיציק, חביב מודה פעמים רבות בקיומו של מוניטין לעסק (נספח 2 לתצהיר גדי, עמ' 3, שו' 13-14; עמ' 17, שו' 1-7). אמנם לטענת חביב ומרדכי ככל שהיה לעסק מוניטין הוא נהרס לאחר שהם יצאו מהעסק, אולם, טענה זו נזנחה על ידם בסיכומיהם, וממילא היא נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיה כלשהי. למעשה, עצם העובדה שחביב ומרדכי בחרו להקים עסק לממכר פלאפל בשם כמעט זהה ("פלאפל לוי" מול "פלאפל הלוי"), משמש כשיקול בהוכחת מוניטין, אף אם אין בו, כשלעצמו, כדי להעיד על קיומו של מוניטין כאמור (ראו: ע"א 5689/94 ורגוס בע"מ נ' נגה הנדסה בע"מ, פ"ד נב(1) 521, 528 (1998)). חביב ומרדכי טענו, אמנם, כי בחרו להשתמש בשם "פלאפל לוי" לאור השתייכותם לשבט לוי, אולם מדובר בטענה מיתממת ולא משכנעת, ואני סבורה כי הסיבה לכך שבחרו להשתמש בשם זה לעסק הפלאפל שהקימו, היתה העובדה שבמקום פעל עסקו של גדי במשך כ- 20 שנה תחת השם "פלאפל הלוי", ורצונם ליהנות מהמוניטין שצבר.
106. לאור האמור, אני מוצאת כי ממכלול הראיות אשר הובאו בפניי הוכיח גדי, במאזן הסתברויות, את קיומו של המוניטין לעסק.
הטעייה:
107. בפסיקה נקבע כי "המבחן לבדיקת יסוד זה הוא "המבחן המשולש", המשמש גם לעניין בדיקת "דמיון מטעה" בסימני מסחר, שעל פיו יש לבחון את מבחן המראה והצליל, סוג הסחורות וחוג הלקוחות ויתר נסיבות העניין [...] בעוולה של גניבת עין, לעומת זאת, הבדיקה היא האם מכלול התנהלותו ופועלו של הנתבע עולה כדי יצירת חשש להטעיה" (ת"א (מחוזי-מר') 4436-01-08 אברבנאל נ' ניר (פורסם בנבו, 6.9.2009), בפס' 3).
מבחן המראה והצליל:
108. אין חולק כי גדי וחביב פתחו את עסקם בדיוק באותו המקום שבו פעל עסקו של גדי. לשם הנוחות, יובאו להלן תצלומי השלטים שהתנוססו באותו מקום ונראה שאף באותו גודל, על גבי שני העסקים (צורפו כנספח 28 לתצהיר גדי):