הקיבוץ הסכים, אם כך, להעמיד את ההלוואה עד למיצוי כל ההליכים שבדין, אך סייג הסכמתו בכך שאלה "יינקטו בתיאום והסכמה", והציע עוד כי יקיימו פגישה לסיכום הדרוש ולניסוח מתווה מוסכם.
30. בינתיים סכום הדרישה במלואו שולם על ידי הקיבוץ לרמ"י ביום 10.8.2020 (נספח 3 לתצהיר הקיבוץ). במכתב מיום 17.11.2020 (נספח 4 לתצהיר הקיבוץ) שכותרתו "שימושים לא מוסדרים בשטח המשבצת הקרקעית של האגודה - קיבוץ בחן", נדרש הקיבוץ להעמיד ערבות בנקאית על סך של כ- 1.7 מיליון ₪. אזכיר, כי החלטה 5029 של רמ"י היא מיום 20.1.2021.
31. עתה לתכתובת מחודשים פברואר-אפריל 2021, עד סמוך לפני הגשת התביעה.
32. במכתב מיום 25.2.2021, טען הקיבוץ כי הנתבעים הפרו את חוזה ההרשאה בכך שנמנעו מלשלם את מלוא דרישת התשלום של רמ"י לדמי שימוש בגין שטח הפארק תוך שהנתבע לא מסר לקיבוץ חוזה הלוואה חתום ("עד היום דניאלי לא השיב את הסכם ההלוואה כשהוא חתום"); כמו גם בכך שנמנעו מלמסור את סכום הערבות שדרשה רמ"י. הנתבעים נדרשו, בין היתר, "להשיב את הסכם ההלוואה כשהוא חתום כדין לידי הקיבוץ ולחילופין לפרוע את סכום ההלוואה במלואו ללא דיחוי" (סעיף 11 לאותו מכתב).
33. במכתב מיום 7.3.2021 דחו הנתבעים הם טענות אלה, והכחישו קיומו של הסכם הלוואה כלשהו בין הצדדים: "כמו כן לא ידוע למרשיי על הסכם הלוואה כלשהו ומהו אותו הסכם הלוואה שמצוין במכתבם, עליו מבסס הקיבוץ את ההפרה, כביכול, של ההסכם!! לא הומצא הסכם הלוואה כלשהו ולא הוסכם, נוסחו של הסכם הלוואה כלשהו, כביכול" (סעיף 22).
34. הקיבוץ תמה על טענה זו והגיב במכתב מיום 18.3.2021 כי "...לפנים משורת הדין נאות הקיבוץ להלוות למרשיך... בכפוף לחתימת הסכם הלוואה. למרות זאת ובחוסר תום לב, מרשיך התחמקו מחתימת הסכם כאמור. הטענה כאילו מרשיך כלל לא קיבלו הסכם הלוואה תמוהה, לשון המעטה". הקיבוץ חזר על דרישתו להשיב את הסכם ההלוואה כשהוא חתום, להפקיד ערבות בנקאית על סך של 1,577,478 ₪ (חלקם היחסי של הנתבעים על פי שטח הפארק) ולסלק ידם משטח המריבה.
35. במכתב מיום 14.4.2021 שבו ודחו הנתבעים את טענות הקיבוץ ואת דרישותיו. בסופו מצאו גם להתייחס בשנית לסוגיית הסכם ההלוואה. הפעם אישרו כי אכן התקבל אצלם נוסח הסכם הלוואה (בניגוד לטענה במכתב הקודם שלא הומצא נוסח הסכם כלשהו), וכי הצדדים התכתבו בעניין, אך לא הגיעו לנוסח מוסכם בשל מחלוקות ביניהם. אבהיר כי בכך תמה התייחסות הנתבעים לנושא, וגם לאחר הבהרה מאוחרת זו, הטענה שאין בין הצדדים נוסח מוסכם כלשהו ("לא הוסכם, נוסחו של הסכם הלוואה כלשהו") נותרה בעינה ולא סויגה; וביתר שאת, לאור ההבהרה בפתיח כי הכוונה היא להעדרו של "[ל]הסכם מוסכם". גם לא נטען שם (כטענת הנתבעים היום), למשל, כי בין הצדדים כבר קיים הסכם שנכרת בתכתובת מיוני-יולי 2020. זו לשון המכתב: