מדובר בעתירה שהגישה עובדת של חברת התרופות "טבע" נגד הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים (לפי חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967). העותרת טענה כי היא זכאית לתמורה בעבור שורה של אמצאות שהייתה חלק מפיתוחן. אשר לסוגיית ההתיישנות, היא הצביעה על כך ששולם לה "תגמול מיוחד", המהווה, לשיטתה, הודאה בזכותה המושגית לקבל תמורה בעד האמצאות, ואף עולה כדי ביצוע מקצת הזכות. בית המשפט העליון דחה את הטענה. נפסק (שם, בפס' 33-32) כי:
על מנת לקבוע כי טבע הודתה בקיום זכותה של העותרת (או ביצעה מקצתה), עלינו להתחקות אחר זכותה "המקורית" של העותרת, שמכוחה זכאית העותרת לקבל לידיה סכום נוסף העולה על גובה המענקים שקיבלה. זכות שכזו אינה בנמצא. העותרת לא הצביעה על מקור כלשהו שמכוחו קמה לה זכות שכזו; וכאשר טבע החליטה להעניק לעותרת את המענק, טבע לא הודתה בזכותה לקבל סכום כלשהו מעבר לכך. בהעדר זכות של העותרת לקבל תמלוגים מעבר לסכום ששולם לה, ממילא אין לראות במענק ששולם משום ביצוע מקצת הזכות [...] [ההדגשה במקור]
אם כן, כאשר ראובן משלם לשמעון 100 ₪, אין בתשלום זה כשלעצמו משום הודאה בזכותו של שמעון לקבל 200 ₪. זאת, להבדיל ממצב שבו לשמעון מלכתחילה היתה זכות לקבל 200 ₪ (לפי כל דין או חוזה), שאז תשלום של 100 ₪ יהווה ככלל הודאה בקיומה של הזכות (בדרך של ביצוע מקצתה). ביישום למקרה שלפנינו, אילו היתה טבע שולחת מכתב לעותרת שבו נאמר כי הוחלט לשלם לה מענק בסך מיליון ₪ בגין תרומתה לאמצאה, ולאחר מכן היתה משלמת לעותרת מענק בסך חצי מיליון ₪ בלבד, או-אז ייתכן כי היה מקום לראות בתשלום זה משום ביצוע מקצת הזכות (הסכומים הם לצורך הדוגמה בלבד). ואולם, עצם העובדה שטבע שילמה לעותרת מענק בסך מסוים, אין בה משום הודאה של טבע בזכותה של העותרת לקבל תמלוגים נוספים. [ההדגשות הוספו]
ראו גם אצל חבקין, בעמ' 297-296.
- אם אלה הם הדברים במערכת היחסים הישירה שבין התובע לנתבע, ודאי שכך ביחס לתשלומים שמשלם הנתבע לצד שלישי. אין בתשלום מעין זה, כשלעצמו, משום הודאה בקיום הזכות ובוודאי לא ביצוע מקצתה. אם התשלום איננו כולל הודאה, למצער משתמעת באופן ברור, בקיומה של הזכות - לא ניתן לראות בו כמקיים את יסודות סעיף 9 לחוק ההתיישנות.
- ומה בענייננו? כשזה מובנו של סעיף 9, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אינני סבור שהתובעת ביססה את תחולתו.
אבן וסיד טוענת כי שפע ההודיות של רמ"י מאתחלת את מרוץ ההתיישנות. היא תולה את טיעוניה בעיקר בהסכם הפשרה עם שלושת המחצבות כהודאה בקיום הזכות; היא רואה בסכום ששולם לשלוש המחצבות כביצוע מקצת הזכות; ועוד היא מכוונת לטיוטת ההחלטה של ועדת הפשרות.