מעשים שיוחסו לעותר במישרין (פסקה 5.א-ד): רכישה, החזקה ושיווק כלים אסורים בבית המרקחת בניגוד לדין; הפרעה לעובד ציבור במילוי תפקידו במהלך הביקורת, לרבות הפחדות ואיומים כלפי צוות הביקורת; הודעת העותר בדוא"ל כי לא ישתף פעולה עם ביקורות של הרוקחים המחוזיים, חרף סמכויותיהם לערוך את אותן ביקורות.
ביום 8.7.2024 נשלחה אל בא-כוח העותרים הודעת דוא"ל בצירוף הסרטון המתעד את הביקורת שנערכה ואשר מחמת תקלה נשמט מההזמנה לשימוע ולכך הגיב העותר ביום 10.7.2024.
- ביום 8.4.2024 פנה העותר בשאלות ובטענות וביקש ארכה למתן תשובתו להזמנה לשימוע. ביום 11.4.2024 ניתנה לו ארכה עד יום 19.5.2024. בתגובה שלח העותר הודעת דוא"ל מפורט עוד באותו יום (11.4.2024), שבו טען בין השאר, כי למשרד אין סמכות לערוך שימוע בכתב. לכך הושב לו ביום 16.4.2024 כי אין הכרח לערוך שימוע בעל-פה. עוד קודם לכן, ביום 14.4.2024, נשלח מענה מטעם העותר רק בעניין הסניף בקריית אתא ולכך השיב ביום 9.5.2024 סגן מנהל אגף רוקחות במשרד, רק בהיבטי הרוקחות.
- ביום 18.5.2024 פנה העותר אל מנכ"ל משרד הבריאות בבקשה לפסול את סגן מנהל אגף הרוקחות, מגר' אלי מרום, מלהחליט בעניינו בשל טענות בדבר ניגוד עניינים. לאחר בחינת הטענה דחה מנכ"ל משרד הבריאות את הבקשה בהיעדר בסיס.
העותר לא שלח מענה לשימוע, אך חלף זאת, ביום 26.5.2024 הגיש עתירה מינהלית להקפאת הליכי השימוע (עתירה מנהלית (ירושלים) 62329-05-24), שבמסגרתה הועלו טענות בעניין חוקיות הליך השימוע ובעניין ניגוד העניינים הנטען של הרוקח המחוזי ואחרים. בהחלטה מיום 3.6.2024 דחה בית המשפט (כבוד השופט נ' פלקס) את הבקשה למתן צו ביניים והעתירה נמחקה ביום 28.7.2024.
עתירה מינהלית נוספת הוגשה כעבור יומיים, ביום 28.5.2024 (עתירה מנהלית (ירושלים) 69751-05-24), הזהה בעיקרה לו שהוגשה חודשיים קודם לכן, בעניין אי מתן מענה לבקשות העותרים (עתירה מנהלית (ירושלים) 16013-03-24, שהוזכרה לעיל). ביום 9.6.2024 התבקש צו ביניים במסגרת העתירה הקודמת (עתירה מנהלית (ירושלים) 16013-03-24), אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט (כבוד השופט א' אברבנאל) מיום 17.6.2024 והעתירה נדחתה ביום 1.7.2024. לבקשת העותר, ביום 13.8.2024 נמחקה גם העתירה הנוספת (עתירה מנהלית (ירושלים) 69751-05-24 (כבוד השופט א' אברבנאל)).
במקביל לכל אותן עתירות, פנה העותר וביקש ארכה נוספת למתן תשובתו לשימוע ובהסכמת המשיב, ניתנה ארכה עד יום 16.6.2024. סמוך למועד זה, התבקשה ארכה נוספת ושוב ניתנה לעותר ארכה עד יום 23.6.2024. במקביל, במהלך חודש מאי 2024, הגיש העותר אל בבית משפט השלום בטבריה תביעה נזיקית נגד הרוקח המחוזי, הנדונה בימים אלו (תיק אזרחי (טבריה) 57872-05-24).
- לשלמות הדברים נזכיר עוד שלוש עתירות שהגיש העותר מאז סוף שנת 2023 ועד חודש מאי 2024: בעתירה מחודש אוגוסט 2023 עתר העותר להעברת הטיפול בעניינו מהרוקח המחוזי במחוז הצפון לרוקח במחוז אחר, וזאת בשל טענתו כי הוא פועל בניגוד עניינים. בעקבות הדיון מיום 21.12.2023, העותר חזר בו מהעתירה והעתירה נמחקה (עתירה מנהלית (ירושלים) 40663-08-23, כבוד השופט ד' גדעוני); עתירה דומה הוגשה בחודש אוקטובר 2023 ונמחקה ביום 25.12.2023 (עתירה מנהלית (ירושלים) 51918-10-23, כבוד השופטת ע' אבמן-מולר); בחודש מאי 2024 הוגשה עתירת העותר שבה תקף את עצם הנחיות הרישוי וטען כי נקבעו בחוסר סמכות. עתירה זו נדחתה ביום 12.5.2024, בלי שהתבקשה תגובת משיב (עתירה מנהלית (ירושלים) 8002-05-14, כבוד השופט א' דראל).
- בסופו של דבר, תגובת העותר לשימוע הוגשה ביום 23.6.2024 ובמסגרתה הובאו מלוא טענותיו (לאחר שקודם לכן, הוגשו טענותיו רק בעניין הסניף בקריית אתא). בין השאר הודיע העותר, כי הסניף בחדרה נסגר ולפיכך לא נדרש עוד רישיון עיסוק להפעלתו וכן כי הבעלות על הסניף בראש פינה הוחלפה ולכן גם לגביו לא נדרשת עוד החלטה בעניין הבקשה לרישיון. לגופן של הטענות טען העותר בין השאר, כי כל הליקויים שהתגלו בביקורת שנערכה בסניף בטבריה טופלו וכי כיום הוא נתון לניהולה של הרוקחת האחראית ג'בארין, באישור הרוקח המחוזי וכן העלה טענות בדבר פגמים בביקורת שנערכה ובדבר הליך השימוע, שעליהן חזר גם בעתירתו הנדונה, כפי שעוד יפורט.
- תמצית ההחלטה בשימוע
- השימוע נדון לפני ראש חטיבת כלכלה רגולציה וחדשנות במשרד רן רידניק, מנהל היק"ר יובל לנדשפט ומ"מ מנהל אגף רוקחות מגר' אלי מרום. החלטתם בשימוע, שבעניינה הוגשה העתירה הנדונה, ניתנה ביום 25.7.2024. בכל הנוגע להיבטים המקצועיים שנדרשו לצורך ההחלטה בשימוע, הסתמך הרכב השימוע על חוות-דעתם המפורטת והמקיפה של שלושה רוקחים מחוזיים (מגר' בן-ציון רודל הרוקח המחוזי במחוזות ירושלים ואשקלון, מגר' מירי טריינין הרוקחת המחוזית במחוז תל-אביב ומגר' אתי שטרן הרוקחת המחוזית במחוז המרכז) מיום 13.6.2024, אשר כאמור בכותרת, עוסקת ב"סוגיות מקצועיות רוקחיות בעניין השימוע למר מאור אלגלי". בכלל זה, נבחנו בחוות-דעתם טענות אכיפה בררנית של הרוקחות המחוזית, אשר נדרשו אל הנסיבות שבהן נערכות בקורות בבתי מרחקת ואמות המידה לעריכתן; נושא מדרג הפעולות והסמכויות בטיפול בממצאי ביקורת בבתי מרקחת; ניתוח פעילות הביקורת בסניף בטבריה ובסניף בחדרה; סוגיות שונות שהועלו בטענותיהם של העותרים בכל הנוגע להתנהלות הרוקח המחוזי בצפון ובכלל זה, אי הפסקת פעילות העיסוק סמים מסוכנים שאינם קנביס בבתי המרקחת, השלכות סוגיית חלוף הזמן, הנפסקת רישיון העיסוק לסניף בטבריה בחודש דצמבר 2023 וכיוצא בזה.
ההחלטה בשימוע היא החלטה מקיפה מאד, מפורטת ומנומקת (13 עמודים), הנסמכת על כלל הממצאים העובדתיים אשר היו בידי המשיבים וכאמור, על חוות דעתם המקצועית והבלתי תלויה של שלושה רוקחים מחוזיים במשרד הבריאות. במסגרתה אף נדונו כל טענותיו של העותר.
- מכלל המובא בהחלטה עולה כי העותר אינו רק בעלים עיקריים והמנהל של כל החברות (כל סניפי הרשת), אלא "הרוח החיה" בכל בתי המרקחת, שבהם נמצא ניהול לקוי ונמצאו הפרות שיטתיות של הוראות הדין המחייבות. עוד עלה כי התנהלות העותר נמצאה לקויה באופן שהשפיע במישרין על התנהלות בתי המרקחת, לרבות תפקוד הרוקחים האחראיים. לעניין זה ההחלטה הפנתה אל הוראת סעיף 11א(ב) בפקודת הרוקחים הקובעת את אחריות בעל בית המרקחת לפעילותו ולעבודת העובדים וכן את חובתו לפקח עליהם ולנקוט את כל האמצעים המנויים בסעיף.
הודגש בהחלטה כי מי שמקבל רישיון לעיסוק בקנביס ובייחוד רישיון ייעודי להפעלת בתי מרקחת המוכרים קנביס רפואי למטופלים, חייב לפעול בזהירות ובאחריות מרבית בשל החשש מפני פגיעה בבריאות הציבור. חרף זאת, התנהלות העותר ואופן התבטאותו הפומבית כלפי הגורמים המפקחים, חריגה ביותר וכי אין דומה לה מצד אף לא מפוקח אחר. התנהלת זו, נאמר בהחלטה, מעידה על היעדר תפיסתו את תפקידו כגורם מפקח ואת חוסר הבנתו את גודל אחריותו הנובע מהפעלת עסק המוכר סמים מסוכנים וביחוד קנביס.
- בהחלטה הובהר כי הדיון בשימוע עסק בכל הסניפים שבבעלות העותר ובעותר עצמו לאחר פירוט הרקע העובדתי וכלל הטענות שהעותרים העלה בתגובתם המקיפה והמפורטת (24 עמודים ו-30 עמודי נספחים), נדונו כלל טענותיהם ונדחו.
בכלל זה, נדחו הטענות הבאות: נדחתה טענת ניגוד עניינים של גורמי הפיקוח (פסקאות 21-17); נדחתה טענת פסלות הראיות שהופקו מהליכי הביקורת ששימשו לשימוע (פסקאות 23-22); נקבע כי טענת אכיפה בררנית נמצאה נעדרת בסיס בין השאר, לנוכח המוסבר בחוות-דעת הרוקחים המחוזיים (פסקאות 30-24); נדחתה טענת חוסר סמכות לעריכת השימוע (פסקאות 36-31); נדחתה טענת חלוף הזמן בין הביקורת לשימוע (פסקאות 38-37); ניהול מלאי הסמים המסוכנים בסניפי הרשת היה ללא רבב (פסקאות 42-39); נדחתה הטענה כי אין הצדקה לסגירת הסניף בטבריה בשל תיקון הליקויים והפקת לקחים, תוך הדגשה כי הממצאים מצביעים כי "ההפך הוא הנכון באשר כאמור, שוב נמצאו פערים בניהול הקנביס" (פסקה 43); נקבע כי אין יסוד לטענה כי הכלים האסורים שהוחזקו בסניף בטבריה הגיעו בשל משלוח שגוי (פסקה 44); נדחו הטענות לגבי הפרסום ומכל מקום נקבע, כי אין זה אלא נדבך נוסף ולא נימוק עיקרי להחלטה (פסקאות 46-45); נדחתה טענת חוסר הסמכות להורות על הפסקת מכירת קנביס בסניף בטבריה (פסקאות 50-47); נקבע כי אין ממש בטענה כי נפל פגם בכך שנאסרה מכירת קנביס בסניף בטבריה, אך לא נאסרה מכירת סמים מסוכנים אחרים (פסקאות 53-51); נדחתה טענת העותר כי לא הפריע לביקורת וכי אין לפסול אותו מעיסוק בתחום הקנביס (פסקאות 57-54); נדחתה טענת הפגיעה בחופש העיסוק ונקבע כי אין בעיקרון חופש העיסוק כדי לחייב מתן רישיון עיסוק לעותר (פסקאות 61-58); נדחתה הטענה כי פסילת בתי המרחקת הנדונים עולה כדי חוסר סבירות וחוסר מידתיות (פסקאות 63-62).
- לאחר בדיקת כלל המסמכים שנבחנו ובחינת כלל טענותיו של העותר, נקבע כי לנוכח התמונה שעלתה, הגורמים המתאימים במשרד הבריאות אינם יכולים לסמוך על התנהלות אחראית בבתי המרקחת ברשת של העותר. אף לא ניתן לסמוך כי תהיה הקפדה אחראית על הנהלים הנדרשים ולפיכך ישנו חשש לפגיעה בבריאות הציבור. לנוכח מסקנות אלו, הוחלט כלהלן.
א. העותר אינו מאושר עוד לעסוק בתחום הקנביס הרפואי וזאת מאחר שגילה חוסר תובנה מוחלט לאחריות הנדרשת מאלו העוסקים בתחום זה ובשל התנהלותו חסרת האחריות בפועל, כמפורט בהחלטה. מכך נגזר כי הוא לא יוכל להיות "בעל מעוניין" בעיסוק בתחום הקנביס, בעצמו או באמצעות תאגיד או גוף משפטי שבו הוא בעל עניין, מנכ"ל או עובד בעל רישיון עיסוק.