ב. בעניין הסניף בטבריה נקבע, כי יוכל להמשיך להחזיק ברישיון, שתוקפו עד יום 10.12.2024, כדי לאפשר לעותר לסלק ידו מהבעלות ומהמעורבות שם, אם יבחר בכך. עם זאת, תוקף הרישיון לא יוארך אם העותר ימשיך להיות הבעלים או אם לא תאושר הבעלות החדשה.
ג. נדחתה בקשת הסניף בקרית אתא לקבל רישיון לעיסוק בקנביס, כל עוד העותר הוא בעליו או בעל תפקיד אחר בבית המרחקת או בחברה שהיא הבעלים שלו. בעניין הסניפים בחדרה ובראש פינה לא נדרשה החלטה, אך הובהר כי יוכלו להגיש בקשות חדשות לרישיון עיסוק בקנאביס, רק אם העותר לא יהיה הבעלים, בעל עניין או בעל תפקיד בהם.
ד. אם בעתיד יראה העותר שינוי נסיבות מהותי, בקשתו לעיסוק בקנביס תיבחן על-פי הדין.
עיקרי טענות הצדדים
- טענות העותרים
- העותרים טענו כי לא כל ליקוי שצוין בביקורת אמנם היה בגדר ליקוי. כך למשל, נטען כי אין ממש בטענה כי עובדים שאינם רוקחים ניפקו בסניף בטבריה סמים מסוכנים ומכל מקום, להזמנה לשימוע לא צורף מסמך בעניין זה.
בעניין הפרסומים נטען כי היו "שמרנים וזהירים" וכי לא עודדו צריכה מוגברת במוצרי קנביס. לגבי הפרסומים בדף ה'פייסבוק' של העותר נטען, כי היו ככל הפרסומים באתר הרשמי של החברה וכי לא הייתה בהם הפרת הנחיות היק"ר בעניין פרסום. נטען כי אף בתי מרקחת אחרים העוסקים בקנביס רפואי מפרסמים זאת באופן נרחב, אך לא ננקטו כלפיהם פעולות אכיפה; העותר יישם את הערות היק"ר בנושא הפרסום וכן כי עצם פרסום העיסוק בקנביס רפואי אושר בפסיקה; בדומה לפרסומים של עורכי דין, יש להתרות בדבר הפגם בפרסום בטרם נקיטת סנקציה.
- העותר חלק על תיאורי התנהלותו במהלך הביקורת שנערכה בסניף בטבריה. לטענתו, בניגוד לנטען, הוא שיתף פעולה ורק ביקש לאפשר לעובדיו להיות מודעים לזכויותיהם במהלך הביקורת. נטען כי הסניף בטבריה חזר לפעילות על-פי הרישיון החדש (לא לפי סעיף 4.1.1 להנחיות הרישוי, אלא לפי סעיף סעיף 4.1.4). לפיכך נטען, כי ביטול רישיונו של העותר נעשה באופן פסול, בייחוד מאחר שההחלטה בשימוע מבוססת על ממצאי הביקורת, בלי לבחון את השינויים שחלו.
עוד נטען, כי סעיף 25ה בפקודת הסמים, בדבר ביטול רישיון בשל הפרת תנאי אבטחה ומיגון, לא חל על העותר וכן כי בהוראה הכללית בהנחיות הרישוי בדבר ביטול רישיון, לא נקבעו אמות מידה ברורות לשם כך. נטען כי מנהל היק"ר הפעיל את סמכותו בעניין ביטול הרישיון באופן שרירותי ומפלה וכי התנהלותו עומדת בסתירה להחלטת משטרת ישראל לאפשר לעותר לעסוק בסמים. היא אף סותרת את ההחלטה בעתירה מנהלית (ירושלים) 5114-08-23 מיום 11.8.2023, כי לאחר מינוי רוקח אחראי הסניף בטבריה יוכל להמשיך לעבוד. נטען כי ביטול רישיון או אי-חידושו, בשונה ממתן רישיון, יכולה להתבסס רק על ראיות משכנעות וחד משמעיות, בייחוד בשל הפגיעה בחופש העיסוק.
- העותרים חלקו על הקביעה כי העותר מסכן את הציבור. חזרו על כך שלאחרונה מונתה ג'בארין לתפקיד רוקחת אחראית ולטענתם, היא ערכה רפורמה בסניף בטבריה, חידדה נהלים ותיקנה ליקויים שהתגלו עוד קודם לשימוע. לשיטתם, תחום העיסוק בקנביס "חדש, דינמי ורגיש", ולכן אופן הפעלת סמכות מנהל היק"ר לגבי מקרים שבהם התגלו ליקויים שתוקנו, אינו ברור.
לגבי חוות הדעת הרוקחים המחוזיים שעליה נסמכה ההחלטה שימוע, נטען כי נסקרו בה ביקורות בבתי מרקחת אשר ברובם כלל לא נמכר קנביס רפואי, ולכן לא הייתה קבוצת ביקורת מתאימה. כמו כן, היא "שותקת" בעניין הענישה שהושתה על בתי מרקחת שבהם נתגלו ליקויים.
- הועלו טענות גם בעניין הסניף בקריית אתא, אף שדומה כי אינן רלוונטיות עוד. מכל מקום, נטען כי לא היה מקום לדחיית הבקשה לרישיון לסניף רק מהנימוק שהעותר הוא בעל החברה המפעילה את הסניף. כן נטען, כי לא הייתה מניעה למתן האישור הראשוני וכי לא היו ראיות לביסוס ההחלטה לגבי סניף זה.
העותרים חזרו על הטענות בעניין חלוף הזמן בין מועד הביקורת למועד השימוע ולכך שלא ניתן משקל לשינויים שנעשו בסניף בטבריה מאז הביקורת. נטען כי לא ניתן משקל לפגיעה המהותית בחופש העיסוק של העותר ושל הרשת ולכך ששלילת המשך העיסוק בקנביס חמורה, קשה ולא מידתית, מאחר שמשמעותה חיסול מידי של עסקי העותר והפסקת פרנסתו ופרנסת משפחתו. נטען כי היה מקום לסנקציה סבירה ומידתית ולא כפי שנקבע בהחלטה. כמו כן נטען, כי התנאי המחייב את העברת הבעלות לגורם אחר כתנאי להמשך פעילות הסניף בטבריה לא נכלל בהזמנה לשימוע, כך שלעותרים לא הייתה אפשרות להתגונן מפניו, וכי פגם זה מצדיק את ביטול ההחלטה.