העותרים הוסיפו כי היה מקום לעריכת שימוע בעל-פה וכי המשיבים התעלמו משורה של דברים. בכלל זה, מבקשתם לקיים את השימוע באופן זה; מהצעת העותר למנות מנהל מקצועי מוסכם, שיהיה אמון על הניהול התקין ועל הפיקוח המקצועי של סניפי הרשת; מהשינויים שחלו לאחר הביקורת, לרבות מינוי ג'בארין כרוקחת אחראית; מכך שבחודש דצמבר 2023, לאחר מינוי זה, ניתן לסניף בטבריה רישיון עיסוק שעדיין בתוקף.
כמו כן נטען, כי מרום (מ"מ אגף רוקחות) לא השיב לתלונות העותרים נגד הרוקח המחוזי, אשר לטענתם, מנסה באופן שיטתי לסגור את סניפי הרשת וכי מאחר שהוא נמנה עם חברי ועדת השימוע, יש חשש מהותי לניגוד עניינים מצדו ולפגיעה בכללי הצדק הטבעי. נטען כי הדבר התבטא גם בכך שלעותר לא ניתנה זכות אמתית לשימוע לאחר ביקורת נוספת באמצעות גורם אובייקטיבי.
- העותרים העלו טענות גם בעניין אופן עריכת הביקורת בסניף בטבריה. לטענתם, בניגוד להוראת סעיף 60כח בפקודת הרוקחים, הצוות שערך את הביקורת לא ענד תגי זיהוי וכי לא ניתן לקבל את טענת המשיבים, כי הייתה היכרות מוקדמת בין עובדי הסניף לבין צוות הביקורת. עוד נטען, כי צוות הביקורת פעל שלא כדין בכך שעל-פי הנטען, חדר אל מחשבי הסניף ללא נוכחות עובדי הסניף. נטען כי המשיבים הסתמכו שלא כהלכה על סעיף 60כז(2) בפקודת הרוקחים לשם הכשרת ראיות פסולות, תוך התעלמות מכך שסעיף זה כולל רכיב של דרישת מסמך.
- טענות המשיבים
- המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערב בהחלטה בשימוע, אשר תיכנס לתוקף עם פקיעת רישיון העיסוק של הסניף בטבריה. נטען כי לא נפל פגם בהליך השימוע שבסיומו ניתנה החלטה מנומקת, מבוססת, סבירה ומידתית, שעל מרבית קביעותיה לא הייתה מחלוקת. ההחלטה אף מאפשרת את המשך פעילות סניפי הרשת, בתנאי שהעותר יפסיק את קשריו אליהם וכי קביעה זו היא לנוכח התנהלותו. המשיבים טענו כי אין חובה לערוך שימוע בעל-פה וכי ההחלטה ניתנה לאחר שהעותר העלה את כל טענותיו בתגובתו המקיפה בכתב ובמכתביו הנוספים. כן נטען, כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות המינהלית, לרבות ועדת השימוע, זולת אם נפל פגם בהחלטתה. כך בייחוד מאחר שההחלטה נסמכת גם על המלצת הגורמים המקצועיים.
- לגופם של דברים נטען, כי מבין כלל הגורמים העוסקים בקנביס, בתי מרקחת הם הגורם היחיד הכפוף למספר רגולטורים. בעוד ששאר הגורמים נדרשים לקבל רישיון עיסוק רק מיק"ר, על בתי מרקחת לקבל רישיון עסק גם מהרשות המקומית וגם אישורים מהרוקחות המחוזית, נוסף לאישור מיק"ר, כפי שעולה מסעיף 4.1.2 בהנחיות הרישוי.
נטען כי אין ממש בטענות העותרים בדבר היעדר אמות מידה לביטול רישיון עיסוק, מאחר שנקבעו כללים מפורשים בעניין התנהלות בעל רישיון לעיסוק בקנביס, שהעותרים לא עמדו בהן ולכן אין רלוונטיות לפסיקה שאליה הפנו. המשיבים הוסיפו כי חידוש רישיון העיסוק של הסניף בטבריה נעשה לפני שהצטברו הליקויים והראיות שעמדו בבסיס השימוע. מטעם זה גם התבקשה הרוקחת האחראית ג'בארין להגיש דו"חות חודשיים, שאמנם העידו על פערים בניהול נושא הקנביס ועל אי הפקת לקחים בעקבות הביקורת שנערכה ולכן, בהיעדר הסברים מצדה, היא אמנם הוזמנה לשימוע. עוד הוטעם, כי גם בשימוע שנערך לרוקח האחראי הקודם התגלה כי תיעוד מסירות הקנביס היה בניגוד לתקנות הסמים, באופן שהעלה חשש בדבר אמינות פנקסי המרשמים. בסניף זה גם התגלה כי הייתה החזרת קנביס להשמדה ללא אישור ותיעוד מלא. בעקבות זאת התנהל הליך משמעתי בעניינו של הרוקח האחראי שבמסגרתו הוא הודה כי היו ניפוקי קנביס שלא באמצעות רוקח ובניגוד לתקנות וכן הודה כי במחסן הוחזקו דברים האסורים בהחזקה.
- בכל הנוגע לסוגיית הפרסום, המשיבים טענו כי העקרונות בעניין זה הובהרו במכתב היק"ר מיום 9.6.2021. סעיף 4 קבע במדויק את אופן הפרסום המותר ובכלל זה, נאסר פרסום העשוי לעודד שימוש בקנביס שלא כדין ושלא לצורך רפואי וכן נאסר פרסום העשוי להטעות. המשיבים טענו כי הפרסומים של העותרים שהוזכרו בהזמנה לשימוע לא עמדו באותן הוראות ולכן אין מקום לטענותיהם בדבר תקינות הפרסום. כן נטען, כי הפסיקה שאליה הפנו, לא עסקה בפרסום לגופו או בחוקיותו, אלא רק בפגמים הנוגעים לסדרי הדין, לתקיפת מדיניות המשרד, שלא היה צד להליך.
- בעניין תיעוד הביקורת בסניף בטבריה נטען, כי ניתן לראות בבירור את הפרעת העותר ואת העובדה שמנע מהעובדים להשיב לשאלות בתואנה כי הוא רק מסביר להם את זכויותיהם.
המשיבים טענו כי יש לדחות את הטענה בדבר פגיעה בחופש העיסוק. שכן, נקבע לא אחת, כי חופש העיסוק אינו מוחלט וכי ניתן להגבילו בחקיקה, כפי שנעשה לגבי עיסוקים המותנים בקבלת רישיון. לעותר אין זכות קנויה לעיסוק בתחום הקנביס וכך בייחוד מאחר שהכלל הוא איסור עיסוק בסם מסוכן, זולת אם ניתן רישיון מתאים. העותר יכול להמשיך להפעיל בית מרקחת, אך ללא עיסוק בקנביס ולחלופין, הוא יכול לאפשר לסניפים בטבריה ובקרית אתא לפעול, בלי שיהיה בעליהם.
- המשיבים הפנו אל כל אותם הליכים רבים שנקטו העותרים, כמפורט לעיל ובכלל זה, לקביעות באותן עתירות בדבר חוסר תום לבם וחוסר ניקיון כפיהם. נטען כי העותרים הוסיפו ופעלו בחוסר ניקיון כפיים בכך שבחרו להכפיש את הרוקח המחוזי ועובדי ציבור נוספים ברשתות החברתיות, אף שבפועל, טענותיהם לא התקבלו בהליכים שהעותרים נקטו לגביהם.
בעניין טענת האכיפה הבררנית נטען, כי טענות העותרים בעניין זה, אשר נסמכו על חוות הדעת שהוגשה בהליך השימוע, סותרת את טענותיהם. שכן עלה כי לא הייתה בסניפי העותרים ביקורת בתדירות גבוהה יותר ביחס לליקויים שהתגלו ובהתחשב בעיסוק בקנביס. נטען כי תכנית הביקורות של הרוקחים המחוזיים נקבעת בהתאם לניהול סיכונים, על פי קריטריונים ברורים ובכלל זה, נערכות ביקורות לשם אימות עמידת בית המרקחת בהוראות החוק בחלוף שנה מפתיחתו; בחלוף הזמן מהביקורת האחרונה (לפחות פעם בשלוש שנים, זולת אם ידועה בעיה מסוימת); בשל חשש למסוכנות עקב ריבוי ליקויים, המחייב ביקורות חוזרות; לצורך רישוי, לרבות עבור רישיון מהרשות המקומית; לשם אישור רוקח אחראי ובחינת תפקודו; בשל תלונה או מידע חריג; באמצעות בדיקת דו"ח סמים שנתי שעל בתי המרקחת להגיש לרוקחות המחוזית.
- המשיבים הוסיפו כי המקרה הנדון אינו הפעם הראשונה של פסילת בעלי בית מרקחת מעיסוק בקנביס. עם זאת, על-פי רוב מקרי הפסילה היו בשל המלצת המשטרה. במקרה אחד שבו העוסק נפסל בשל המלצה שלילית של המשטרה והוגשה עתירה, היא נדחתה בשל אי מיצוי הליכים (עתירה מנהלית (ירושלים) 15508-04-22 ארנגולד נ' משרד הבריאות (16.8.2022).
עוד נטען, כי פסילת העותר אינה בגדר אכיפה בררנית, מאחר שהתנהלותו קיצונית וייחודית. כן נטען, כי ההחלטה בשימוע סבירה, מידתית ואף מתבקשת. זאת בין השאר, גם בשל ניסיון העותר למנוע את הליכי הפיקוח בין השאר, גם באמצעות ההליכים המשפטיים הרבים שנקט, תוך תקיפת הגורמים המפקחים וגורמים במשרד הבריאות, תוך השתלחות בהם באופן פסול והעובדה שבמהלך השימוע עלה כי אין בכוותו לפעול לתיקון דרכיו. הוטעם כי בשונה מפסיקה שהציג העותר, הנוגעת לרישיון תיווך לייבוא כלי רכב, נושא הקנביס הרפואי עוסק בדיני נפשות. כמו כן אין מדובר בהפרה בודדת; דובר במקרה שהצריך מעורבות של מספר רוקחים מחוזיים; עניינם של העותרים נגע בהיבטים שונים של פקודת הסמים; נמצאו ליקויים רחבים מעבר לאלו שנמצאו בביקורת וכאלה שנמשכו לאורך זמן; מינויה הרוקחת הראשית בסניף בטבריה לא הביא לפתרון הליקויים הנובעים מבעלות העותר על הרשת; טענותיו בדבר ניגוד עניינים של הרוקח המחוזי נדחו גם בבתי המשפט במסגרת ההליכים הקודמים; כדי למנוע טענות בדבר ניגוד עניינים, בהליך השימוע השתתפו שלושה גורמים בכירים במשרד הבריאות מתחומים שונים.
- בעניין הטענות בדבר הפגמים בביקורת שנערכה בסניף בטבריה נטען כי אין בהם ממש וכי יש לדחותן. העובדה שצוות הביקורת לא ענד תגים אינה פגם הפוגם בעצם הביקורת וזאת ביחוד בשל ההיכרות הקודמת בין הצוות לבין עובדי הסניף (סעיף 60כח בפקודת הרוקחים). כמו כן, בניגוד לטענת העותרים, לא נדרש צו בית משפט לשם הפקת הנתונים (סעיף 60כז(2) בפקודת הרוקחים) ובכל מקרה, העובד התקשה בהפקת הנתונים ולכן ביקש את עזרת צוות הביקורת בהפקתם.
דיון והכרעה
- השימוע נערך לפני שלושה גורמי מקצועי בכירים במשרד הבריאות לאחר הליך מסודר שכלל את הפניית כלל הטענות כלפי העותרים במכתב ההזמנה לשימוע מיום 7.4.2024. לאחר מכן ניתנה לעותרים הזדמנות מלאה להשיב לכל הטענות והם עשו כן במספר מכתבים ובשלבים, כמפורט לעיל ובעיקר בתגובתם המפורטת והמקיפה מיום 23.6.2024, שהוגשה באמצעות בא-כוחם. ההחלטה בשימוע ניתנה ביום 25.7.2024 בין השאר, בהסתמך על חוות דעתם המקיפה של שלושה רוקחים מחוזיים מיום 13.6.2024, אשר נדרשו להיבטים המקצועיים ולעניינים שעלו עוד בעקבות תשובותיהם החלקיות של העותרים שהוגשו קודם לתשובה המפורטת.
ככלל וכידוע, ההחלטה בשימוע נבחנת ככל החלטה של רשות מינהלית ולפיכך ההתערבות בהחלטה תיעשה רק אם נמצאה עילה המצדיקה זאת. בכלל זה, אם ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, אם ניתנה תוך חריגה מסמכות, משיקולים זרים, בשרירותיות או תוך יצירת אפליה. אולם אם לא נפל פגם מסוג זה, בית המשפט אינו בוחן אם ניתן היה להחליט אחרת ואינו ממיר את שיקול דעת הרשות המינהלית, לרבות ועדת השימוע, בשיקול דעתו (ראו למשל מתוך רבים: בית דין גבוה לצדק 389/80 דפי זהב בערעור מיסים נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421 (1980), כבוד השופט (כתוארו אז), א' ברק; בית דין גבוה לצדק 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בערעור מיסים נ' שר האוצר (26.11.2012), כבוד השופט ע' פוגלמן (26.11.2012), פסקה 11; בית דין גבוה לצדק 5557/13 עוף עוז (שיווק) בערעור מיסים נ' מנהל מרכז ההשקעות במשרד הכלכלה (18.12.2017), כבוד השופט ח' מלצר, פסקה 50).