לא זו אף זו, משום מה מיתר לא צירפה את מכתבי ההתראה הללו ובנוסף, ציין תכתובות "וואטס-אפ" בעניין, ברם גם את אלה לא צרף (שם, שורות 31-32; וראו גם את עמוד 29 לפרוטוקול).
ענבי הצהיר (סעיפים 14-15 לתצהירו), כי דמי השכירות לא הועברו בחודשים ינואר-מרץ 2020. נכון הוא, שלפי התכתובות שבנספח 6 לתצהיר, אלה נושאות את תאריך חודש ינואר 2020.
בהקשר זה, נתתי אמון בעדותו של לוי, מטעם סדנת האלופים, כי האיחור נבע משינוי בחשבון הבנק של מיתר, ולא מביטול הוראת קבע (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 22-24). והנני מפנה בעניין, לנספח 6 המדבר בעד עצמו; ביום 21.01.2020 ציין נציג התובעת - "זה בטיפול ההוראת קבע לא בוטלה"; וביום 02.02.2020 צוין: "שכירות עברה" והושב: "תודה עכשו ראיתי".
בנוסף, לטעמי, לא עלה בידי מיתר להוכיח שסדנת האלופים רצתה להתנער מהסכם השכירות, טרם משבר נגיף הקורונה, מאחר ונקלעה לקשיים כלכליים.
יתרה מכך, גם אם אקבל את טענת מיתר, כי סדנת האלופים רצתה למצוא שוכר חלופי, עוד טרם משבר נגיף הקורונה (ראו: נספח 2 לכתב התביעה שכנגד; סעיפים 7-11 לסיכומי סדנת האלופים), אין בכך כדי ללמד דווקא על קשיים כלכליים.
- בכל הקשור למשבר נגיף הקורונה, לטעמי, לא עומדת לסדנת האלופים טענת הסיכול, ויבואר;
סיכול
בענייננו, סבורה אני שיש לדחות את טענת הסיכול;
- עיקר טענתה של סדנת האלופים היא, כי הייתה רשאית לבטל את החוזה מחמת סיכולו. לטענתה, יש לראות במגפת הקורונה כ"אירוע מסכל", כמשמעו בסעיף 18 לחוק החוזים תרופות.
סעיף 18(א) לחוק החוזים תרופות קובע:
"היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים".
- כפי שנקבע בפסיקה, לא אחת, שמגפת הקורונה היא אכן אירוע חריג, אשר לא היה בידי אף אחד מהצדדים לצפותו. לפיכך, נפסק שלא ראוי להטיל את מלוא האחריות על "נזקי" הקורונה על צד אחד בלבד.
- לדידי, קביעה לפיה שוכר רשאי לבטל את הסכם השכירות באופן מיידי, ללא תשלום פיצוי כלשהו למשכיר, היא תוצאה בלתי סבירה, אינה צודקת והוגנת, ואין בה כדי לאזן ולחלק בין הצדדים את תוצאות מגפת הקורונה. קביעה שצד רשאי לבטל את ההסכם מחמת סיכול, מובילה למסקנה, שהוא פטור מכל תשלום בגין ביטול ההסכם.
- ב"כ סדנת האלופים, במסגרת סיכומי התשובה (סעיף 10), ציין, ב"רחל בתך הקטנה", שאין שום הצדקה להטיל את האחריות למגפת הקורונה והשלכותיה על כתפי סדנת האלופים, לבדה.
- לא פעם, צדדים מצליחים לבוא ביניהם בדברים, במטרה להגיע להסכמות בדבר חלוקת האחריות הנזקים בשל מגפת הקורונה. בענייננו, הצדדים לא הגיעו להסכמות, וכל אחד הטיח האשמת, האחד כלפי האחר, וחבל.
- כבר נפסק לא פעם, כי אין לראות במגפת הקורונה, כגורם שיש בו להקים טענת סיכול באופן שיאפשר לצד אחד להטיל את מלוא האחריות ונשיאת הנזק על הצד השני (ראו: ערעור אזרחי (מרכז) 11146-04-22 אייסוניק קיד מערכות בערעור מיסים נ' לה ריין יזמות ואירועים בערעור מיסים [פורסם בנבו] (22.8.22) (להלן: "עניין לה ריין");
החלטה בערעור על פסק דין זה - רשות ערעור אזרחי 7637/22 (להלן: "עניין ערעור לה ריין"); וכן חדל"ת (תל אביב-יפו) 26076-02-20 עו"ד ישראל בכר- נאמן של עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בערעור מיסים נ' מערכות נוחות (2007) בערעור מיסים [פורסם בנבו] (8.7.20)).
- למען סבר האוזן, בעניין לה ריין נפסק:
"דין הסיכול אם כן מיועד למקרים שבהם החוזה הופר, והוא מקנה למפר הגנה מפני תביעת אכיפה או פיצויים, בהתקיים שלושה תנאים שנקבעו בסעיף. התנאי הראשון הוא תנאי אי הצפיות, ולפיו סיכול מתייחס לנסיבות שהמפר לא ידע ולא היה עליו לדעת על קיומן בעת כריתת החוזה. התנאי השני הוא תנאי ההשפעה על החוזה, ולפיו סיכול מתייחס לנסיבות שנוכח התקיימותן הפך קיום החוזה בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם. והתנאי השלישי הוא תנאי המניעה, ולפיו הסיכול מתייחס רק לנסיבות שהמפר לא יכול היה למנוע קיומן (למשל ערעור אזרחי 5054-11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בערעור מיסים נ. עו"ד יעקב אמסטר [פורסם בנבו] (07.03.2013); (להלן: "עניין ספיר וברקת", והאסמכתאות שם)".