(ג2) (1) הוראות ניהול בנקאי תקין אין חובה לפרסמן ברשומות, ואולם המפקח יפרסם ברשומות הודעה על מתן הוראות כאמור ועל מועד תחילתן.
(2) הוראות ניהול בנקאי תקין וכל שינוי בהן, יועמדו לעיון הציבור במשרדי המפקח ויפורסמו באתר האינטרנט של בנק ישראל, ורשאי הנגיד לקבוע דרכים נוספות לפרסומן".
- מעת שקבע המפקח על הבנקים (בתשובתו לתובע), כי סירוב להעביר לתובע את הכספים בנסיבות העניין הינו סביר, הרי שלא ניתן לקבל את טענות התובע על כך שהבנק פעל שלא כדין או התרשל שעה שהפר את חובותיו כלפי לקוחותיו. אין גם כל סיבה לשלול את הפטור מאחריות הקבוע בהקשר זה גם בסעיף 24 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-200.
- על מנת לנסות ולבסס טענת רשלנות, טען התובע בסעיף 53 (ג) לכתב התביעה, כי מחובתו של הבנק היה "לגלות לתובע את מדיניותו ונהליו בנושא איסור הלבנת הון, ולעשות זאת מבעוד מועד ומיד כאשר המדיניות מיושמת בשטח בנסיבות כלשהן".
- לא מצאתי ממש בטענות אלה. אינני סבור, כי היה על הבנק לפרסם את נוהל העבודה שלו ביחס לאיסור הלבנת הון וממילא שגילוי נוהל שכזה בשלמותו עשוי לפגוע באינטרס הציבורי ובמאבקו של הבנק בהלבנת הון.
- ראו בהקשר זה את שנקבע בתיק אזרחי (מחוזי -ת"א) 38805-10-16 שילת לעד בערעור מיסים נ' בנק הפועלים בערעור מיסים (18.2.2018) בעניין גילוי נהלי הבנק לעניין יישום נב"ת 411:
"38. הבנקים עומדים ומובילים כיום את חזית המאבק בהלבנת ההון. התפקיד הוטל עליהם מכוח החוק ובהתאם להנחיות המפקחת על הבנקים. על רקע אינטרס הציבור וטובתו במניעת הלבנת הון, מלחמה בהון השחור ובטרור, יש לאפשר לבנק לבצע את החובה שהוטלה עליו באופן מיטבי ובלא חשש לסיכולה. על רקע תפקידו הנ"ל והדרישה ממנו לפעול ביעילות ובאורח אפקטיבי (תפקיד שלצדו סנקציות פליליות העשויות להינקט כנגדו) פיתח לעצמו הבנק וניסח נוהל פנימי בין היתר מכוח הוראה 411, נוהל זה בשלמותו אין מקום לשיטתי להורות על גילויו.
- גילויו של הנוהל בשלמותו יקנה ללקוחות הבנק בפועל או בכוח ( המבקשים לפתוח חשבון או כאלה שכבר מנהלים בו חשבון) ,מידע וכלים אשר עלולים לפגוע במוכנותו של הבנק ולסכל יכולתו לבצע ייעודו ותפקידו במאבק בהלבנת ההון באופן מיטבי, תוך ניטור שוטף (on going monitoring) אחר פעילות הלקוח לאחר הכרתו אותו (customer diligence).
- באתי לכלל מסקנה כי באיזון האינטרסים והערכים גוברת זכותו של המשיב-הבנק-שמאחוריה למעשה זכות/ אינטרס הציבור בכללו - על זכות המשיב לגילוי הנוהל בשלמותו. הכף נוטה באופן מובהק למניעת חשיפת-גילוי הנוהל בשלמותו - גילוי אשר לעתיד ובטווח הרחוק (long run) עלול להתגלות כגילוי שנזקו (לכלל) רב על תועלתו ( ליחיד),באופן מובהק".
- אלא שמבלי לגרוע מן האמור לעיל הסתבר, כי בענייננו פרסם הבנק באתר האינטרנט שלו גילוי מקדים ומספק לטעמי ביחס למדיניות ניהול הסיכונים שלו, כמו גם ביחס להטלת סנקציות. כך, מעיון בנספח "18" לכתב התביעה אשר נלקח מאתר האינטרנט של הבנק, שכותרתו: "מדיניות ניהול סיכונים חוצי גבולות" עולה, כי מובאת בו התייחסות לסנקציות בינלאומיות, לאמור (להלן: "הפרסום באתר הבנק"):
"סנקציות בינלאומיות
מספר גופים בעולם וביניהם OFAC (ממשרד האוצר האמריקאי) והאיחוד האירופי, הטילו סנקציות על אנשים, גופים ומדינות מסוימיים. הסנקציות של OFAC ושל האיחוד האירופי אינן חלות באופן ישיר על הבנק; עם זאת, במסגרת יחסיו העסקיים של הבנק עם בנקים קורספונדנטים, ישנה ציפייה מהבנק לציית לסנקציות אלה. לפיכך, הבנק לא יבצע פעילות המנוגדת לתוכניות הסנקציות של OFAC ושל האיחוד האירופי.
בנוסף, רשאית הנהלת הבנק להחליט על אימוץ "רשימות שחורות" שנקבעו על ידי מדינות נוספות, של אנשים וגופים שחל איסור לסחור עמם באותן מדינות".
- היינו, אין גם מחלוקת לשיטת התובע, כי סוגיית הסנקציות הבינלאומיות לה מציית הבנק הייתה ידועה לו. מדובר בסעיף המנוסח בצורה רחבה מאוד, אשר מי שקורא אותו מבין, כי ישנה ציפייה מהבנק לציית לסנקציות בינלאומיות, וכי הבנק יכול לאמץ "רשימות שחורות" שנקבעו על ידי מדינות נוספות.
- אלא שגם בהקשר לפרסום זה של הבנק במרשתת יש לתובע טרוניה. לדבריו היה על הבנק לפרסם, כי גם בריטניה הטיליה סנקציות על חלק מהבנקים ברוסיה וכי הבנק יפעל על פיהן. מדובר לטעמי בדרישה בלתי סבירה בנסיבות העניין.
- לטעמי, ניסיונו של התובע לטעון כעת -"אבל לא הזהרתם, כי תכבדו גם סנקציות שתטיל בריטניה על בנקים רוסים" הוא ניסיון מוקשה, שעולה בדיעבד. מדיניותו הכללית של הבנק בעניין הטלת סנקציות הייתה ידועה ופורסמה באתר האינטרנט של הבנק והוא פעל על פיה. ממילא שהבנק פעל גם בהתאם לנהלי המפקח על הבנקים. חשוב גם להבהיר, כי אנו מדברים על אירועים שהתרחשו ימים ספורים לאחר פרוץ הלחימה בין רוסיה לבין אוקראינה, כאשר הסנקציות העולמיות החלו "להתגלגל" וחוסר הוודאות הצריך גם את הבנק להתארגן ולפעול במהרה על מנת שלא להפר את אותן סנקציות בינלאומיות.
- אני מסכים גם עם הבנק, כי לא מוטלת עליו חובה שבדין לעדכן את התובע בדבר סנקציות בינלאומיות שמוטלות וכי הבנק יצא ידי חובתו, שהיא בגדר למעלה מן הצורך, שעה שפרסם את המדיניות באתר האינטרנט שלו.
- התובע הלין בישיבת ההוכחות, כי המילה בריטניה לא נרשמה במפורש באתר האינטרנט של הבנק תחת הכותרת של "סנקציות בינלאומיות". אין דעתי כדעתו של התובע בעניין זה. בעמ' 72 לכתב התביעה, תחת הכותרת "סנקציות בינלאומיות" מובאות דוגמאות לא מחייבות, לצד המילה: "וביניהם", ובנוסף מובהר, כי: "בנוסף, רשאית הנהלת הבנק להחליט על אימוץ "רשימות שחורות" שנקבעו על ידי מדינות נוספות, של אנשים וגופים שחל איסור לסחור עמם באותן מדינות". היינו, מדובר בסעיף מקיף וכולל ולא ניתן לטעון, כי היעדר המילה בריטניה גרמה לתובע להאמין, כי אם מדינה זו תטיל סנקציות על הבנקים הרוסים, הרי שהבנק לא יהיה מחויב לקיימן.
- בשולי הדברים, יש לעמוד על קושי נוסף (עליו עמדתי כבר לעיל) בטענות התובע, שיש בו לטעמי כדי להקרין על טענות הרשלנות והפרת חובת הזהירות שעלו על ידו. מעיון בנספח "3" לכתב התביעה עולה, כי ביום 28 בפברואר 2022 הודיע התובע לבנק, כי הכספים שיועברו לחשבונו הם מסבטלנה, והם יועברו דרך בנק Raiffeisen Bank, לאמור: "ההעברה תבוצע מבנק Raiffeisen Bank".
העברת סבטלנה השנייה, שעברה לחשבונו של התובע ולא עוכבה, התקבלה מידי בנק AO RAIFFEISEBANK. בכל מקרה, שתי ההעברות שלא אושרו בסופו של יום התקבלו מידי בנקים אחרים מרוסיה (SBERBANK, ו- ALFA BANK) שאותם לא הזכיר כלל התובע.