"אין כל איסור מכוח הסנקציות להעברת התרומה. הסנקציות לא חלות בישראל והמניעה היחידה להעברה נובעת מהנזק העלול להיגרם ומחובתו של הבנק לנהל סיכונים. לא ניתן להפר סנקציות מקום בו הן אינן חלות. לכן אין לבחון את העברת התרומה באספקלריה של הפרת משטר הסנקציות, אלא אך ורק באספקלריה של הנזק שעלול להיגרם לבנק וניהול סיכוניו בהתאם...".
- ברשות ערעור אזרחי 1052/24 בנק מזרחי טפחות בערעור מיסים נ' זק"א-איתור חילוץ והצלחה ואח' (2.4.2024), הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי.
- בסעיף 18 לפסק הדין, עמד בית המשפט העליון, על מדיניות ניהול הסיכונים של הבנק, שעניינה ציות לסנקציות בינלאומיות. הובהר, כי הגם שהסנקציות אינן חלות בישראל, הרי שמדיניות זו נקבעה בשל החשש של הבנק להיתפס כמי שמסייע לעקיפת סנקציות בינלאומיות והיא פועל יוצא של מדיניות המפקח על הבנקים, לאמור:
"18. כפי שתואר, סירובו של הבנק להעביר את התרומה שבענייננו, נעוץ בהכללתו של אברמוביץ' ברשימות סנקציות פיננסיות שפרסמו ממשלת בריטניה והאיחוד האירופי בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה. סירובו זה של הבנק מבוסס על מדיניות ניהול סיכונים שקבע, שעניינה "ציות לסנקציות בינלאומיות", ולפיה "הבנק לא יבצע פעילות המנוגדת לתכניות הסנקציות הבינלאומיות" ו"[י]ציית לסנקציות אלה, הגם שאינו כפוף להן במישרין", זאת, "כחלק מניהול פעילות פיננסית בינלאומית בכלל ויחסים עסקיים תקינים עם בנקים קורספונדנטים בפרט ולאור ציפיה פיקוחית בנושא" (ראו בנספח 10 לתשובת הבנק לבקשה למתן סעד זמני, סעיפים 2-1). הגם שהסנקציות האמורות אינן חלות במישרין בישראל, מדיניות זו נקבעה בשל חששו של הבנק להיתפס כמי שמסייע לאברמוביץ' לעקוף את הסנקציות שהוטלו עליו, באופן שיחשוף את הבנק לסיכונים שונים.
מדיניותו זו של הבנק נקבעה מכוח חובה שהוטלה עליו על-ידי המפקח על הבנקים בהוראות ניהול בנקאי תקין מס' 310 ו-411 שעניינן, בהתאמה, "ניהול סיכונים" ו"ניהול סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור". הוראות אלה מורות לתאגידים הבנקאיים לקבוע מדיניות ונהלים בתחום סיכוני הלבנת הון וסיכוני מימון טרור שימנעו ניצול לרעה של התאגיד הבנקאי, על פי הערכת סיכונים שתיערך על-ידי הבנק. בין היתר, נדרש הבנק להתייחס במסגרת זו לאופן בו ייעשה שימוש ברשימות סנקציות שהוטלו על-ידי גורמים בינלאומיים ומדינות זרות על ארגונים ואישים שהוכרזו ברשימות אלה (ראו למשל סעיף 10(יא) להוראת ניהול בנקאי תקין 411). מדיניותו של הבנק נקבעה גם על יסוד דרישה מפורשת של המפקח על הבנקים, במכתב ששלח למנכ"לי התאגידים הבנקאיים ביום 8.6.2022 (להלן: מכתב המפקח), העוסק ב"סיכונים הכרוכים בהתקשרות עם גורמים מוכרזים ברשימות סנקציות בין-לאומיות וברשימות סנקציות לאומיות של מדינות זרות". במכתב זה ציין המפקח כי "ניצולה של המערכת הבנקאית לצורך עקיפה של משטרי סנקציות שהוטלו על ידי מדינות זרות וארגונים בין-לאומיים חושף את התאגידים הבנקאיים לסיכונים משמעותיים וביניהם, סיכוני ציות, סיכוני הלבנת הון ומימון טרור, סיכונים משפטיים וסיכוני מוניטין". עוד צוין במכתב, כי סירוב לתת שירות כתוצאה מיישום מדיניות ניהול הסיכונים שקבע תאגיד בנקאי בקשר למשטרי סנקציות בינלאומית - "ייחשב סירוב סביר למתן שירות, לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981".
- היינו, מדיניות ניהול הסיכונים של הבנק, הינה פועל יוצא של חובה שהוטלה על הבנק ע"י המפקח על הבנקים, מכוח נב"ת 310 ו- 4111. בסעיף 19 לפסק הדין, עמד בית המשפט העליון על כך, כי מדיניות ניהול הסיכונים של הבנק אינה החלטה וולונטרית, וכי הבנק מחויב לאמץ וליישם את הוראות המפקח על הבנקים. עוד קבע בית המשפט העליון, כי התנהלות הבנק לפי המסגרת הנורמטיבית המתוארת לעיל, אינה מקימה עילת תביעה הנשענת על סירוב בלתי סביר למתן שירות, לאמור:
"19. לאור האמור, הצגת מדיניות ניהול הסיכונים שקבע הבנק, על-ידי בית המשפט המחוזי, כהחלה "וולונטרית" של הסנקציות, כך ש"הבנק הוא שאסר, והבנק הוא שיכול להתיר" (ראו בפסקה 73 להחלטתו), מעלה קושי. הצגה זו עלולה שלא לשקף כראוי כי מדובר במדיניות ניהול סיכונים אותה מחויב הבנק לאמץ וליישם מכוח הוראות המפקח על הבנקים, המוסמך ליתן הוראות לבנק, כגורם האמון על האינטרס הציבורי בשמירת יציבותם של התאגידים הבנקאיים ודרך התנהלותם (ראו: בית דין גבוה לצדק 5048/07 ארבל נ' בנק ישראל - המפקח על הבנקים, פסקה 6 [פורסם בנבו] (9.10.2007)). בהתאם למסגרת הנורמטיבית שתוארה, כל עוד פועל הבנק בהתאם למדיניות ניהול סיכונים שקבע על-פי הנחיות המפקח - לא קמה לכאורה למשיבים עילת תביעה הנשענת על טענה לסירוב בלתי סביר למתן שירות בנקאי".
- בסעיף 22 לפסק דינו של בית המשפט העליון, עמד בית המשפט העליון על כך שהמפקח על הבנקים הוא הגורם המקצועי המופקד על פעילות הבנקים והוא בעל המומחיות בנושא. עוד עמד בית המשפט העליון על האינטרסים של "השמירה על קשריו של הבנק עם תאגידים בנקאיים וגופים פיננסים בעולם, השמירה על יציבותו של הבנק ועל תקינות פעולתה של המערכת הבנקאית כולה, ושמירה על קשרי הכלכלה והמסחר של ישראל".
- פסיקה עדכנית זו של בית המשפט העליון (משנת 2024), אשר ניתנה גם בענייננו של הנתבע בהליך דנן, מחייבת כמובן גם בענייננו.
ד.3. יישום הדברים וסיכום ביניים:
- עניינה של תביעה זו, בשתי ההעברות בנקאיות, כ"א ע"ס 5,000$ שבוצעו מבנקים ברוסיה לחשבונו של התובע ואשר בסופו של יום לא התקבלו בחשבונו. הכספים מעוכבים על ידי הבנק בחשבון מעבר ייעודי.
- המדובר בהעברת סבטלנה שבוצעה באמצעות בנק SBERBANK ביום 15 במרץ 2022, וכן בהעברת גרגורי שבוצעה באמצעות בנק ALFA BANK ביום 25 במרץ 2022.
- מתחוור (והדבר לא נסתר ע"י התובע אשר אף מאשר את הדברים למשל בס' 26 לכתב התביעה; ראו גם נספח "4" לכתב ההגנה), כי שני הבנקים הנזכרים לעיל, נכנסו לרשימת הסנקציות הבריטיות עוד קודם לביצוע העברה (1 במרץ 2022 ו-24 במרץ 2022 בהתאמה).
- החלטתו של הבנק שלא להעביר כסף לתובע, שהגיע מבנקים ברוסיה שהוטלו עליהם סנקציות בינלאומיות אינה אפוא בגדר גחמה של הבנק או ניסיון לפגוע בתובע.
- הבנק מחויב לפעול אקטיבית בהתאם להנחיות המפקח על הבנקים שהתווה מנגנוני ניהול סיכונים, לעניין ציות לסנקציות בינלאומיות.
- המשמעות היא, כי כחלק מניהול פעילות פיננסית בינלאומית ועל מנת שלא להיות חשוף לסיכונים, פועל הבנק בהתאם לסנקציות בינלאומיות שהוטלו על ידי גופים בינלאומיים. הבנק פועל בהתאם להנחיות המפקח על הבנקים, וככל שלא יקיים את הוראותיו הרי שהבנק ומנהליו עשויים להיות חשופים לסנקציות.
- מכאן שסירוב ליתן ללקוח שירות, ובכלל זה להעביר לחשבונו כספים שהתקבלו עבורו מבנק שהוטלו עליו סנקציות בינלאומיות, ייחשב כסירוב סביר למתן שירות, לעניין חוק הבנקאות.
- ודוק-בסעיף 50 לכתב התביעה מאשר גם התובע את הדברים הבאים: "אין חולק כי זכותו של הנתבע לאמץ מדיניות מחמירה, הקובעת חובת ציות למגוון סנקציות בינלאומיות".
- חשוב להבהיר, כי מדיניות ניהול הסיכונים, שאותה מחויב הבנק לאמץ ולפעול על פיה, הינה פועל יוצא של הוראות המפקח על הבנקים, שהינו הגורם האמון על האינטרס הציבורי בשמירת יציבות הבנקים והתנהלותם.
- מסקנת הדברים הינה אם כן, כי אימוץ מדיניות הסנקציות בענייננו נעשתה כדין, מבלי שניתן לזקוף זאת לחובת הבנק.
ד.4. תביעת התובע מעוררת קשיים נוכח ידיעתו האישית של התובע - הבנק הבהיר לתובע בכתב ועוד טרם העברת הכספים, כי לא ניתן לתת אישור מראש להעברות הכספיות מרוסיה לישראל:
- כעולה מנספח "3" לכתב התביעה פנה התובע לבנק בכתב בסוף חודש פברואר 2022-תחילת חודש מרץ 2022 והביע חשש, כי נוכח המצב במערכת הבנקאית ברוסיה, "לא ברור באיזו צורה ומאיפה תוכל האימא של הבת שלי להעביר את הכסף".
- ביום 8 במרץ 2023 השיב נציג הבנק בכתב לתובע וכתב, כי: "לגבי העברות מגרשתך [כך במקור-הח"מ], קיבלתי תשובה שלא ניתן להם לתת אישור מראש. במידה ויש למדור תקבולים שאלות הם יפנו לציות".
- היינו, התובע שהינו איש עסקים (הפנייה נעשתה באמצעות מר רותם נציג התובע ובשמו של התובע), ידע היטב עובר לביצוע ההעברות, כי קיימת בעיה במערכת הבנקאית ברוסיה וכי לא ברור כיצד ניתן יהיה להעביר כספים מרוסיה לישראל. הוא היה זה שהעלה את הדברים על הכתב מיוזמתו.
- במענה השיב הבנק לתובע, כי לא ניתן יהיה לקבל אישור מראש, וכי יש ותעשה פנייה למדור ציות.
- המשמעות היא, כי התובע ידע אפוא עוד טרם שהעביר את הכספים שאין וודאות שאלה יתקבלו בישראל וכי ניתן יהיה להעבירם לחשבונו. על כן, טענותיו כלפי הבנק שעולות כיום ודרישותיו מהבנק לקבל פיצוי עבור שתי ההעברות שמעוכבות בחשבון ייעודי הינן טענות מוקשות עד מאוד שלא ניתן לקבל אותן. לטעמי, אותה התכתבות עם הבנק מקימה השתק שחל על התובע מלהעלות את טענותיו הנטענות כיום.
- מכאן, שטענותיו של התובע (למשל בסעיף 51 לכתב התביעה), על כך שהיה על הבנק ליידע אותו על מדיניות הסנקציות הינה מוקשית אף היא. נוכח ההתכתבויות עולה, כי התובע ידע שקיים קושי להעביר כספים מבנקים ברוסיה ואף הובהר לו, כי לא ניתן לתת אישור מראש להעברת כספים. התובע ידע אפוא, כי מחלקת הציות של הבנק עשויה להיכנס לתמונה, וכי העברת הכספים אינה מובטחת לו.
- אלא שחרף האמור ולמרות שהתובע ידע שלא ניתן לתת לו אישור מראש, כמו גם על כך שקיימת אפשרות שהכספים לא יעברו אליו נוכח המצב ברוסיה, הוא מצא לנכון לאפשר ביצוע העברות כספים מחשבונות שונים ברוסיה. מתוך ארבע העברות שתיים הגיעו לחשבונו. שתיים לא הגיעו (הכספים מצויים בחשבון מעבר ייעודי וממתינים בשלב זה עד להוראות אחרות) ואולם מדובר בסיכון מחושב, ברור וידוע שנטל על עצמו התובע. לבטח שהבנק אינו אמור לפצות את התובע/להשיב לו את הכספים או להיות המבטח שלו במקרה של קושי שמתעורר. מכאן שגם בהיבט העובדתי הקונקרטי של תביעה זו קיים קושי לתובע אשר מקרין מהותית על תביעתו אשר צריכה להידחות גם נוכח הדברים המובאים לעיל.
ד.5. טענות התובע אינן עולות בקנה אחד עם המצגים שהציג לבנק:
- התובע טוען (ס' 6) לכתב התביעה, כי: "לו טרח הבנק ליידע את התובע בזמן אמת אודות אותן "מגבלות"/"סנקציות" שמכוחן הוא מעכב עתה את כספי התובע, כי אז יכול היה התובע לפעול בערוצים אחרים לקבלת הכספים המעוכבים תחת ידו של הבנק".
- טענות אלה של התובע הן טענות מוקשות עד מאוד. מנספח "3" לכתב התביעה מסתבר, כי ביום 28 בפברואר 2022, פנה התובע לבנק והודיע, כי עתיד להתקבל בחשבונו תשלום דמי מזונות לשנים 2021, 2022.
- התובע ציין, כי ההעברה תבוצע "מבנק Raiffeisen Bank"". בישיבת ההוכחות הסתבר (ועל כך לא הייתה כל מחלוקת), כי מדובר בכלל בבנק אוסטרי ולא בבנק רוסי וכי לא מוטלות עליו סנקציות. ראו גם עמ' 13 לפרוטוקול ש' 1-2.
- היינו, המצגים שהציג התובע בפני הבנק היו בדבר כספים שעתידים היו להתקבל בידיו מבנק באוסטריה ולא מבנקים ברוסיה.
- מר רותם, נציגו של התובע אישר בעדותו, כי לפני העברות הכספים מושא המחלוקת מבנקים ברוסיה לא נעשתה פנייה מקדימה לבנק בעניין זה. ראו עמ' 15, ש' 17-27; עמ' 17 ש' 32-33, עמ' 18, ש' 5-9.
- מכאן שהטענה לפיה היה על הבנק לעדכן את התובע בדבר מדיניות הסנקציות נוכח הצגת מצג זה מצד התובע הינה מוקשית.
- למעלה מן הצורך-כאשר כתב התובע לבנק דוא"ל נוסף ביום 2 במרץ 2022, הרי שהוא עצמו ציין, כי: "לאור המצב כרגע במערכת הבנקאית ברוסיה, לא ברור באיזו צורה ומאיפה תוכל האמא של הבת שלי להעביר את הכסף"- היינו התובע עצמו ידע על הקשיים במערכת הבנקאית ברוסיה, ולא עדכן את הבנק, כי הוא עתיד לבצע העברות כספים מהבנקים מ - SBERBANK או מ- ALFA BANK.
ד.6. יש לדחות את טענות התובע לפיהן התרשל הבנק או פעל שלא כדין:
- הבנק כידוע, מחויב לאמץ וליישם את הוראות המפקח על הבנקים (ראו את שנפסק בקשות עירייה אחרות 1052/24 בעניין בנק המזרחי הנזכר לעיל).
- ראו גם בהקשר זה את הוראות סעיף 5 לפקודת הבנקאות, 1941 (להלן: "פקודת הבנקאות"), המסמיכה את המפקח ליתן הוראות הנוגעות לדרכי פעולתו וניהולו של תאגיד בנקאי, כאשר על פי הוראות הפקודה אין אף צורך לפרסם את הוראות הניהול הבנקאי התקין ברשומות:
" (ג1) המפקח רשאי, לצורך הפיקוח כאמור בסעיף קטן (א), לאחר התייעצות עם הוועדה ובאישור הנגיד, ליתן הוראות הנוגעות לדרכי פעולתו וניהולו של תאגיד בנקאי, של נושא משרה בו ושל כל מי שמועסק על ידיו, והכל כדי להבטיח את ניהולו התקין ואת השמירה על ענינם של לקוחותיו, כדי למנוע פגיעה ביכולתו לקיים את התחייבויותיו וכדי לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה (בפקודה זו - הוראות ניהול בנקאי תקין); הוראות כאמור יכול שיינתנו לכלל התאגידים הבנקאיים או לסוג מסוים מהם.