די בעדות מפורטת זו על מנת לעמוד ברף הנדרש להוכיח מעל לכל ספק כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה.
- למעלה מן הדרוש מצאתי לציין כי המתנגדים ביקשו לתלות טענות של חוסר מהימנות בהבדלים בין עדויות הנוטריון והמתנגד ביחס למועד בו פנה התובע לראשונה לנוטריון לאחר פטירת המנוחה.
הנוטריון העיד כי התובע פנה אליו לאחר אזכרת השלושים למנוחה (עמ' 11 ש' 32-33). הנוטריון ציין כי גם המתנגדת פנתה אליו "בסמוך, אני מניח אחרי השלושים" אולם לא יכול היה להגיד האם השיחה היתה לפני או אחרי השיחה עם התובע (עמ' 12 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021). התובע העיד בתחילה כי השיחה עם הנוטריון התקיימה לאחר השבעה ולא זכר אם זה היה לפני או אחרי השלושים (עמ' 106 ש' 10-15 לפרוטוקול הדיון 29.12.2022). כשעומת עם כך שהנוטריון העיד כי השיחה התקיימה אחרי השלושים השיב "אני גם עכשיו אמרתי שזה היה כנראה אחרי השלושים" (עמ' 108 ש' 8-9 לפוטוקול הדיון מיום 29.12.2022). בהמשך העיד "כנראה שזה היה בסביבות השלושים " (עמ' 109 ש' 17-19 לפרוטוקול הדיון מיום 29.12.2022). בתצהירו העיד התובע כי המתנגדת שוחחה עמו בעניין העליה לקבר בתום ימי השלושים וכי הוא כבר ידע על הצוואה בעקבות שיחה שקיים מספר ימים קודם לכן עם הנוטריון (ס' 12 לתצהיר התובע מיום 25.08.2021).
המדובר בעובדה שולית לעניין מושא התובענה שבתיק זה. עדויות התובע והנוטריון גם אם אינן זהות ביחס למועד הפניה מתייחסות כולן לנקודת הזמן של אזכרת השלושים ביחס לאותה שיחה ואיני מוצאת כי הפערים הנטענים בעדויות יש בהן כדי לפגוע במהימנות עדותו של הנוטריון.
המנוחה הבינה תוכן הצוואה שהוקראה לה בעברית:
- המתנגדים כאמור לעיל טענו כי המנוחה לא ידעה לקרוא ולכתוב בעברית ודיברה עברית פשוטה בלבד. לאחר עדותו של הנוטריון כי המנוחה לא הקריאה לו את הצוואה אלא הוא שהקריא את הצוואה הרי ששאלת ידיעת המנוחה לקרוא ולכתוב בעברית אינה משליכה על הקביעה אודות הבנת המנוחה את הצוואה ויש לבחון יכולתה של המנוחה להבין תוכן הצוואה שהוקרא לה על ידי הנוטריון בשפה העברית.
- הנוטריון העיד כי שוחח עם המנוחה בעברית ומידי פעם מילים בודדות באידיש (עמ' 10 ש' 11-12 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).
המתנגד העיד כי שוחח עם המנוחה בעברית וכי רק בשנים האחרונות לחייה היא לא הבינה ולא דיברה איתו עברית בכלל (עמ' 29 ש' 26-28 עמ' 29 ש' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).