מצד אחד, ברור שאין די, לצורך הצירוף, בהצהרה על כוונה לעתור בהליך הבוררות להרמת המסך, היא לבדה, ברמה של כותרת בלבד, בלא שתתלווה לה תוספת ראייתית או נסיבתית כלשהי.
מן העבר האחר, לא ניתן לדרוש מהעותר לצירוף להניח בפני בית המשפט כבר בהליך הצירוף המתקיים בבית המשפט, כאן ועכשיו, "תשתית עובדתית ראויה ועמידה בחובת ההוכחה הנדרשת לשם כך" (פסקה 16 לרונן נ' כהן) לאחת מהחלופות המנויות בסעיף 6 לעיל, שהרי אם תאמר כך, יימצא בית המשפט עושה את מלאכתו של הבורר, וכבר מכריע בשאלת חבותו או אי-חבותו של בעל המניות לחוב החברה, עת לצורך בירור סוגיה זו הרי נכונה הבוררות.
- בשאלת מידת הנטל התחבט גם בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט אריאל ואגו) בפסק דין שניתן על ידו לא מכבר בתיק אזרחי 27877-11-23 ועד רוכשי כרמי גת נ' באמונה ייזום וניהול פרוייקטים בערעור מיסים ואח', [נבו], 28.05.2024). גם שם נטען לצירופו להליך הבוררות של בעל השליטה בחברות, המוציא והמביא, מכוח הרמת מסך, בית המשפט הקשה:
"... לכאורה, עלול להיווצר "מעגל שוטה". הטענות הקשות - מוכחשות לחלוטין. איש לא קבע, עדיין, שהתקיימו התנאים להרמת מסך. את זאת - נוכל לדעת רק לאחר שיתנהל הליך סדור, ותינתן הכרעה בכך. אם יצורף ישראל לבוררות - רק בסיומה ייוודע אם בכלל הייתה הצדקה לצירופו, במישור זה. אם אורה על קיום הליך נפרד, לשם ליבון הסוגיה, הרי, הפורום הנכון והמוסמך לכך, יהיה בית משפט. בפועל - אותו "משפט זוטא", יחייב ליבון השאלות שבעובדה ובמשפט, הזהות, כולן או חלקן, עם תכני הבוררות, והפיצול, המאוד לא רצוי, יחזור "בדלת האחורית. אין לכחד, שהסוגיה הזו מעוררת קושי מסוים, בהינתן השלב בו הדברים מצויים, וכאשר, אין תשתית מוכחת, ולו ברמה הראשונית, אודות הטענות הקשות שהועלו כלפי התנהלותו של ישראל"
כבוד השופט ואגו הורה על הצירוף המבוקש ותמך החלטתו בממצאו העובדתי לפיו "הסכמת החברות לבוררות נעשתה בידי המוציא והמביא מטעמן, בעל השליטה האפקטיבי (גם אם מניות אחת החברות רשומה על שם בת הזוג), ומהותית - מי שנתן אמון בהליך הבוררות, כדרך להכרעה במחלוקות, בכלל, ובבוררות הספציפית..." היה אותו צד שלישי נדרש, אף סבר כי בהינתן אותן נסיבות "אין, אפוא, תחושה של אי תקינות, או של "עוול דיוני" וגריעה מזכויותיו".
- לטעמי הפתרון מצוי במדרג רמת ההוכחה, ועת החבות הנטענת נסמכת על הרמת מסך - בחלופותיו של סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, לפיו:
- (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;