(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה...
...
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו...
בעוד שכדי לחייב את בעל מניות ב"חוב של החברה" נדרש ממצא בדבר "הונאה" או "קיפוח נושה" או "נטילת סיכון בלתי סביר" במודעות [סעיף (א)(1)], הרי לצורך ייחוס "תכונה, זכות או חובה", במובחן מהחוב עצמו, נדרש רק שיימצא כי "בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו" [סעיף (ב)].
כלומר, לצורך ייחוס חובה של החברה לבעל המניות בדרך של הרמת מסך, אכן אין לדלג על בירור ראייתי ועל הצורך להניח "תשתית עובדתית ראויה ועמידה בחובת ההוכחה הנדרשת" לשם הוכחת מעשה ההונאה או קיפוח הנושים או העמדת החברה בפני סיכון לא סביר. בירור ראייתי כזה לגופו של הסכסוך אמור להיעשות בהליך הבוררות.
בה בעת, לצורך הרמת המסך רק למטרה המצומצמת שעניינה בשאלה אם ניתן לייחס את תנית הבוררות עליה חתמה החברה גם לבעל המניות שלה המשמש זרועה הארוכה, אין נדרשת אותה תשתית ראייתית הנחוצה לשם ייחוס חוב החברה לבעל המניות, והדרישה תהא מקלה יותר, עת ניתן להסתפק בכך שמבקש הצירוף יראה כי "בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן"
תימוכין לעמדתי לעיל מצאתי בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מרים אילני) בתיק אזרחי 65669-06-21 רהט נ' עמרני, [נבו], שהורה על עיכוב הליכים בתביעה שהוגשה לבית המשפט מחמת קיומה של תנית בוררות, תוך הרמת המסך בין בעל המניות שחתם על תנית הבוררות לבין החברות שבשליטתו.
נקבע:
"מקרה אופייני שבו מבוקש לצרף צד קרוב להליך בוררות הוא מקרה דוגמת המקרה שלפנינו שבו "מתבקש צירופם של מי שקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם... [ זהו למעשה המעגל השלישי, י.ש.] אין חולק כי 'לעיתים יהא זה מוצדק להורות על הרמת מסך כאשר הדבר נדרש כדי למנוע עקיפת הסכם בוררות תוך ניצול אישיותה הנפרדת של החברה' ... בעניין זה יודגש כי אין מדובר בהרמת מסך רגילה שעניינה ייחוס חוב של חברה לבעל מניות בה שאז הדבר יעשה במקרים חריגים ובמסגרת רשימת המקרים הסגורה שפורטה בסעיף 6(א) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 ...אלא מדובר בהרמת מסך שמכונה בספרות המשפטית 'הרמת מסך מדומה' (ראו יוסף גרוס, חוק החברות כרך א' (מהדורה חמישית התשע"ז - 2016, 242) המעוגנת בסעיף 6(ב) לחוק החברות לפיו 'בית המשפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של חברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק וראוי לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו'. ואף אם אניח כי גם הרמת מסך מדומה תעשה במקרים חריגים (הגם שהדבר לא צויין במפורש בסעיף 6(ב) וראו ערעור אזרחי 7957/13 מדרך עוז בערעור מיסים נ' פקיד שומה תל אביב, פסקה 79 [נבו] (1.11.2018)) הרי שלא נקבעה רשימה סגורה של מקרים שבהם יורם המסך והדבר אפשרי בכל מקרה שבו 'בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין' " (פסקה 13).