חוק יסוד: חופש העיסוק וההלכה הפסוקה
- נקודת המוצא בבחינת הסוגיה מושא פסק דין זה היא בחוק יסוד: חופש העיסוק, הקובע כי כל אדם זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד (סע' 3 לחוק), וכי אין מגבילים את עיסוקו של אדם אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, לתכלית ראויה ובמידה שאיננה עולה על הנדרש, או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו (סע' 4 לחוק).
- בענייננו אין מדובר בחוק אלא בהסכם בין הצדדים, שבהמשך נעמוד על פרטיו. בהקשר זה עלינו לבחון מה תוקפה של התחייבות חוזית המגבילה את חופש העיסוק? והאם זו עומדת בתקנת הציבור? לעניין זה אין לי אלא להפנות לסע' 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע כי -
"חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל."
- על מנת לבחון את עמדתו של המשפט הישראלי בנוגע למותר ולאסור בהתקשרויות חוזיות, נפנה לדבריו של כב' הנשיא ברק בקשות עירייה אחרות 6601/96 AES System Inc נ' סער (פ"ד נד (3), 850, 28.8.2000, פסקה 7, עמ' 861. להלן: עניין AES System):
"תקנת הציבור" משקפת את תפיסות היסוד של החברה הישראלית באשר לרמה הראויה של התנהגות ביחסים חוזיים. היא מבטאת את עמדתו של המשפט הישראלי באשר למותר ולאסור בהתקשרות החוזית. תוכנה של תקנת הציבור משתנה מחברה לחברה; הוא משתנה בחברה נתונה מעת לעת על תפיסות היסוד של החברה הישראלית - ועל עמדתו של המשפט הישראלי - באשר למותר ולאסור, לומד השופט ממכלול ערכיה של שיטת המשפט. הראשונים בערכים אלה הם הערכים החוקתיים של המשפט ושל המשטר. על-כן מהוות זכויות האדם, המעוגנות בחוקי היסוד, מקור מרכזי - אם גם לא יחיד - שממנו שואב השופט את הנתונים הערכיים המגבשים את "תקנת הציבור" הישראלית".
- כן אפנה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בערעור עבודה 164/99 פרומר וצק פוינט טכנולוגיות תכנה בערעור מיסים נ' רדגארד בערעור מיסים [נבו] (4.6.99. להלן: עניין פרומר). יוער כבר כעת כי מירב הפסיקה שלעניין עוסק בהתחייבויות חוזיות במסגרת יחסי עובד ומעביד, ובמיוחד במקרים שבהם קיים חשש לגניבת סודות מסחריים, פטנטים וכיו"ב, במסגרת כלכלת ההיי-טק, כאשר ענייננו במקרה שלפניי במאפיה גרידא, שאין בה סודות מסחריים ופטנטים.
- לצורך גיבוש תקנת הציבור לעניין תניות בין מעביד לעובד להגבלת חופש העיסוק, ובענייננו - תניות שלפיהן עם סיום עבודתו לא יתחרה העובד במעבידו ולא יעשה שימוש במידע שקיבל בתקופת עבודתו, יש לבחון את העקרונות והאינטרסים המתחרים, ולהגדיר את האיזון הראוי ביניהם .לעניין זה אפנה לדבריו של כב' השופט יצחק כהן בקשות עירייה אחרות 206/72 מיגן בערעור מיסים נ' פאר ואח', פ"ד כז(1) (בעמ' 578). כן ר': דברי כב' השופט דוד בכור בקשות עירייה אחרות 155/80 רב בריח בערעור מיסים נ' אברהם אמגר (פ"ד לה(1), 817, 8.12.80. להלן: עניין רב בריח). קודם לכן אעיר כי פסקי דין אלו פורסמו עובר לחקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק, והם מבטאים את אותם עקרונות וזכויות אזרחיות שנקבעו בהלכה הפסוקה עובר לחקיקתו של חוק היסוד. וכך קובע כב' השופט כהן:
"אין אדם רשאי לנצל לטובת עצמו מידע שנמסר לו מתוך יחסי אמון בין המוסר והמקבל. עקרון זה מקורו בדיני היושר, וביחסים שבין מעביד ועובד הוא מבוסס על תנאי מכללא בחוזה עבודה, האוסר על העובד לגלות סודות מסחריים של מעביד ולהפיק תועלת לרעת המעביד כל סוד מסחרי או מכל ידיעה סודית שהגיעה אליו במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה. אולם אותה התחייבות מכללא של העובד, שעליו לקיימה גם אחרי סיום יחסי העבודה, מוגבלת לידיעות סודיות ואיננה חלה על ידיעות שהן נחלת הכלל ועל ידיעות מקצועיות כלליות וניסיון מקצועי שרוכש העובד מתוך עבודתו..."
- כן קבע השופט בכור (בעניין רב בריח (בעמ' 825) כי -
"ההלכה הכללית היא שקיימת זכות לחופש העיסוק במקצועו של העובד, שפרש מעבודתו אצל מעבידו. ואם ישנו הסכם המגביל אותו בחופש עיסוקו זה לאחר תום עבודתו אצל מעבידו, חייבים להתמלא שני תנאים, כדי שהגבלה זו תהא תקפה. התנאי הראשון הוא שהיא תהיה דרושה להגנת האינטרסים הלגיטימיים של המעביד, ממנו פרש העובד, והתנאי השני הוא שיהיה הדבר דרוש גם לטובת הציבור מבחינת האינטרס של שני הצדדים."
- עולה מן המקובץ עד כה כי לא ניתן להגביל את חופש העיסוק של עובד שצבר ניסיון מקצועי בבית עסק במהלך שנות עבודתו בו. ההגבלות חלות אך ורק ביחס לידיעות סודיות, פטנטים, קניין רוחני ותו לא! לא מצאתי כי ענייננו בהליך דנן במידע מסוג זה.
האומנם קיים חשש להפרת סוד מסחרי?
- למעלה מן הצורך אעיר כי בניגוד לנטען ע"י ב"כ המשיבים, אין ענייננו כלל בסודות מסחריים.
- לעניין זה אפנה להוראות סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), המגדיר סוד מסחרי כדלקמן:
""סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו."
- בנוסף, אדרש להוראת סעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות, הקובע כי -
"לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה: (א) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים."
- בהתאם להוראות החוק, תיבחן השאלה האם ההתחייבות המגבילה את עיסוקו של המבקש, כפי שנקבעה בהסכם השכירות בין הצדדים, מבוססת על מידע עסקי שניתן לסווגו כסוד מסחרי, והאם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק להצדקת ההגבלה. כל זאת, בהינתן שההסכם המדובר הוא הסכם שכירות, אשר במהותו אינו נועד לעסוק במישרין בעניינים עסקיים. כאמור לעיל, לא מצאתי כי בענייננו הוכחה הפרה של סוד מסחרי או אפילו חשש לכך.
הגבלת עיסוק במשפט העברי
- לפני סיום סקירתי הנורמטיבית אבקש להפנות לעמדת המשפט העברי בעניין הגבלת חופש העיסוק, כדלקמן: הרב משה סופר (סלובקיה, תקכ"ג, 1762-ת"ר, 1839) דן בשו"ת חתם סופר (חלק ב, יורה דעה, סימן ט) בשאלה בדבר התחייבות של שוחט בשם דב, שלא לשחוט ושלא לבדוק (הליך השחיטה כולל פעולות של שחיטה ובדיקה) תוך השגת גבולו של שוחט אחר בשם חיים, שהסמיך אותו לתפקיד שוחט ובודק (שו"ב). ובלשון השואל:
"העתק מכתב שנתן השוחט ר' דוב להשוחט ר' חיים מפק"ק (מפה קהילת קודש) אות באות - להיות לאות ולראיה מהימנא ביד ה"ה (האדון הנכבד) הרבני מו"ה (מורנו ורבנו הרב) חיים במו"ה (בן מורנו ורבנו הרב) יוסף ז"ל שו"ב (שוחט ובודק) ק"ק (קהילת קודש) זבארוב איך שאני חתום מטה מקבל עלי שלא לשחוט ושלא לבדוק בעצמי ואפי' עם עוד שוחט אחר מבלעדו מוהר"ח (מורנו ורבנו הרב חיים) הנ"ל בלתי ידיעתו והסכמתו ורצונו הטוב ממש שלא באונס והכרח כלל וחלילה לי לשחוט שום שחיטה הן בהמות גסות ודקות והן עופות גדולים וקטנים תורים ובני יונה הן פק"ק הנ"ל הן הכפרים השייכים בהשחיטה למוהר"ח הנ"ל הן לעצמו הן לאחרים הן בשכר הן בחנם וכמו כן חלילה לי לבדוק שום בדיקה הן הסכין הן הריאה בדיקת פנים הן בדיקת חוץ הן בעצמי הן עם שוחט אחר בלעדי מוהר"ח הנ"ל באופן שיהיה נגד דעתו ורצונו הטוב..."