טענות המבקשת
- טענותיה של המבקשת נחלקות לשתיים. טענתה המרכזית נוגעת לאפשרות לחתום על שטר חוב באופן דיגיטלי, ולבצעו במסלול המיועד לשטרות בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: חוק ההוצל"פ) ובתקנות ההוצאה לפועל. לטענתה, כבר במצב הדברים הקיים ניתן לממש שטרות אלה בהוצאה לפועל כמו כל שטר רגיל. הטענה השנייה מתייחסת להתנהלות המשיבה, והחלטותיה לאסור ביצוע שטר חתום אלקטרונית בהליך המיועד לשטרות, תוך חריגה מסמכות ובהתאם לנהלים שאינם מפורסמים לציבור.
- המבקשת מצביעה על כך שחוק חתימה אלקטרונית קובע כי לא תישלל קבילותה של חתימה רק בשל היותה אלקטרונית בנסיבות בהן מתקיימות התכליות לדרישת החתימה לפי אותו חיקוק. כמו כן היא מציינת כי אין החרגה או הסדר ספציפי בחוק חתימה אלקטרונית בקשר לשטרות. מכאן, שחתימה אלקטרונית מממשת את דרישת החתימה הקבועה בפקודת השטרות, ועסקינן בשטר לכל דבר ועניין, שניתן לבצעו בהליך המיועד לשטרות בלשכות ההוצל"פ.
המבקשת פירטה את התכליות העומדות ביסוד דרישת החתימה בדיני השטרות, והסבירה כי אלו מתיישבות עם מהותה של החתימה הדיגיטלית. היא עמדה על האבחנה שיש לערוך בין סיווגו של מסמך כשטר חוב, בהיותו חתום דיגיטלית, לבין טענות ההגנה שיכולות לעלות בקשר אליו, והתייחסה לאפשרות לזהות את החותם וכן לאפשרות הזיוף של חתימה אלקטרונית.
- בהתייחס למימד הפיזי של השטר, שמהווה נימוק מרכזי בעמדת המשיבה, הבהירה המבקשת כי חוק סליקת שיקים, התשערעור על ועדה - 2016 (להלן: חוק סליקת שיקים) מכיר זה מכבר בפלט ממוחשב של שיק ככזה המחליף שטר. היא הבהירה שגם מקום ששטר נחתם אלקטרונית, אין בכך כדי לאיין את המימד הפיזי שלו, אלא שהחתימה עליו היא אלקטרונית. כמו כן ציינה המבקשת, כי פקודת השטרות אינה מחייבת במפורש החזקה פיזית של השטר, וכן הזכירה את פרשנות המונח "כתב" בחוק הפרשנות, תשמ"א -1981, באופן המאפשר, לדידה, גם חתימה אלקטרונית.
המבקשת הדגישה, כי אף המשיבה הבהירה שסוגיית חתימה דיגיטלית על שטרות נבחנת בימים אלו בחיוב, ועל כן כלל לא היה מקום לדחות את עררה.
מטעמים אלו סבורה המבקשת כי רשות האכיפה והגביה חרגה מסמכותה בהתקינה נהלים אשר לא מאפשרים ביצועו של שטר החתום באופן אלקטרוני כשטר לכל דבר ועניין. היות שתקנה 104(א) לתקנות ההוצל"פ קובעת אימתי לא תתקבל בקשה לביצוע שטר לביצוע, ואין בה כל איסור על חתימת שטר באופן אלקטרוני, חובה היה על לשכת ההוצל"פ לפתוח הליך גביה כאמור בתקנה 104(א). המבקשת טוענת כי התנהלות זו של המשיבה עולה כדי חריגה מסמכות, ולא ניתן לעקוף את הוראות החוק, אשר מתירות חתימה אלקטרונית על שטר, באמצעות התקנת נהלים פנימיים.
- המבקשת עמדה בהרחבה על שעסקינן בנהלים שכלל אינם מפורסמים, באופן שפוגע בוודאות המשפטית ובזכותו של הציבור לדעת. בהקשר זה הלינה על אי הוודאות שבו היא נמצאת נוכח החלטת המשיבה בעניינה, שהינה בעלת משמעות קריטית עבורה, בעיקר לאור המודל העסקי שלה, שמבוסס כאמור על חתימה אלקטרונית.
- בתגובה שהעבירה המבקשת להבהרות שהוגשו מטעם המשיבה, היא עמדה על כך שתכונת ה"סחירות" אינה חייבת להיעשות באופן פיזי, אלא יכולה להתממש גם בהעברה של קובץ המקור, והסבירה כי אין מניעה לזהות בוודאות את קובץ המקור ואת החתימה הדיגיטלית. לפיכך, הטעימה המבקשת, אין כל יסוד להתעקשות המדינה על ה"מימד החפצי".
המבקשת הוסיפה כי גם כיום מוגשים למימוש בלשכות ההוצל"פ פלטי שיקים, היינו, העתקיהם, ולא השיקים המקוריים, וכך גם העתקיהם של שטרי חוב, כאשר עורך הדין מצהיר כי המקור מצוי אצל הזוכה. הדברים נכונים גם ביחס לקבצים דיגיטליים, ובלשון המבקשת: "קובץ מקורי, החתום בחתימה הדיגיטלית המקורית - אחד ויחיד הוא, וללשכת ההוצאה לפועל מוגש תדפיס/פלט הקובץ".
- המבקשת הפנתה להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.2500 "כללים מנחים לגיבוש הסדרים דיגטליים" (להלן: הנחיית היועץ או הנחייה 1.2500), והדגישה כי אל לה למדינה לדבר בשני קולות. לדבריה, הנחיות רשות האכיפה והגביה מושא הליך זה, אשר אינן רואות בשטר החתום דיגיטלית משום שטר, אינן עולות בקנה אחד עם הנחיית היועץ, שקובעת כי מקום שתיתכנה פרשנויות שונות של הדין, ותכליותיו יוגשמו גם עם ההסדר הדיגיטלי, ניתן לקיים את ההסדר הדיגיטלי במסגרת הדין החל.
ועוד הוסיפה המבקשת כי אף המדינה מודה בתגובותיה כי אין מניעה להכיר ב"קובץ" כשטר לכל דבר, אך מתנה זאת במציאת הסדר דיגיטלי מתאים, ועל כן, מקום שאין כל הגבלה שבדין, אין בסיס לעמדת רשות האכיפה והגביה כפי שהוגשה לרשמת ההוצל"פ ובהליך דנן.