"שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסויים בכסף.
סעיף 92 לפקודה קובע כך:
- מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו.
- כשהמדובר הוא בחברה, באגודה שיתופית, בשותפות או באישיות משפטית אחרת, די להם למסמך או לכתב הטעונים חתימה לפי פקודה זו, שיהיו טבועים בחותמתה של אותה אישיות משפטית.
- בשונה מדיני החוזים המודרניים אשר אינם מעמידים, בדרך כלל, דרישות צורניות נוקשות, ומירב המשקל ניתן לכוונות הצדדים, פקודת השטרות עושה כן, ואחת מאותן דרישות צורניות היא החתימה על השטר (ראו שלום לרנר דיני שטרות 113 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר 2007)).
בחלקו הראשון של הדיון נבחן את הפרשנות המקובלת לדרישת החתימה על שטר כפי שעוצבה לאורך השנים, ובחלקו השני נעמוד על חוק חתימה אלקטרונית והתכליות שעומדות ביסודו. לאחר שנבחן סוגיות אלו בנפרד, אעמוד על היחס ביניהן ועל השאלה האם חתימה אלקטרונית יכולה להיחשב כחתימה על שטר. עניין זה יקרין, כמובן, על היכולת לבצע שטר שנחתם אלקטרונית בהליכי ההוצאה לפועל.
הפרשנות המקובלת בדיני שטרות ביחס לחתימה על שטר
- על החתימה בפקודת השטרות עמד בית המשפט העליון בקשות עירייה אחרות 566/71 פייג נ' שפיצקופף, פ"ד כז(1) 355 (1973)(להלן: עניין שפיצקופף), וקבע ביחס אליה כי "המחוקק דורש אקט אישי מובהק, שעל-פיו ניתן להניח גמירת-דעת מצד החתם וכוונה ליטול על עצמו חבות שטרית". באותו עניין, נדונה שאלת הכרתה של חתימה בחותמת גומי, ובית המשפט עמד על השוני המהותי בין חותמת גומי הנושאת צורת חתימתו של האדם והשמורה עמו בלבד, אשר בית המשפט באנגליה הכיר בה כחתימה על שטר (GOODMAN V. EBAN: (1954), 1 ALL E.R. 763 769; (1954), 1 Q.B.W.L.R. 581; 98 SOL. JO. 214 2 ,)1954) ;550), לעומת חותמת גומי שאינה שמורה באופן בלעדי אצל בעליה, ושגם פקיד יכול לעשות בה שימוש, אשר לא ניתן לראותה כחתימה על שטר.
מאז עניין שפיצקופף נדונה סוגיית החתימה על שטר מספר פעמים, ובתי המשפט גילו גמישות מסוימת ביחס אליה, תוך מיקוד הדיון בשאלת התכלית ומתן משקל למנהג הסוחרים.