יצוין כי שני הצדדים ביקשו לזמן לעדות את פרופ' נוטע, אולם כפי שהודע על ידי התובעת במועד דיון ההוכחות, לנוכח קושי רפואי הדבר נבצר ממנו (ראו פרוטוקול הדיון מיום 2.4.24 בעמ' 3 ש' 17-20).
- התקיימו שני דיוני הוכחות שבהם נחקרו התובעת והגב' שושנה צוקר, וכן הנתבעים (מאחר שתמלול הפרוטוקול אינו רציף, אזי למען הנוחות הדיון מיום 19.3.24 יכונה להלן: הדיון הראשון; והדיון מיום 2.4.24 יכונה להלן: הדיון השני). הנתבעים ויתרו על חקירה נגדית של התובע 2, וכן ויתרו על חקירתם הנגדית של מומחי התובעים.
- טרם תחילת הדיון אעיר כי ביצעתי ניסיונות רבים להביא את הצדדים להסכמות, בין פרוצדורליות (כגון העברה לבודק ניטראלי או מינוי מומחה מטעם בית המשפט) ובין מהותיות - אולם למרבה הצער הדבר לא עלה בידי, ומכאן נדרשת ההכרעה.
דיון והכרעה
- לאחר שבחנתי בקפידה את מכלול הראיות ואת טענות הצדדים מצאתי כי השאלה המרכזית שעל בסיסה ניתן להכריע את התיק הינה האם ראיות התובעים ובפרט חוות דעת המומחים שהגישו, מבססות את הטענה של הפרת זכות יוצרים, או שמא, כטענת הנתבעים, עניינן בטענות להפרה של רעיונות בלבד, שאינם מוגנים.
על כן אתמקד בהכרעתי בהבחנה בין רעיון שאינו מוגן בזכות יוצרים לבין דרך הביטוי שלו הזוכה להגנה, וביישומה על הראיות ועל הטענות שהובאו לפניי.
כפי שנראה להלן, חרף קיומן של ארבע חוות דעת מומחים אשר לא נחקרו בחקירה נגדית - לא הובאה בפניי כל טענה וראיה בדבר דמיון בין מחקרי התובעת לבין מאמר הנתבעים בעניין החורג מגדרו של רעיון גרידא שאינו מוגן בזכות יוצרים.
די בכך בכדי לחייב את דחיית התובענה.
למעלה מן הנדרש אתייחס בהמשך בתמצית למספר ראיות נסיבתיות שהעלו התובעים ואראה שבהיעדר הוכחת דמיון ביחס לדרך ביטוי מוגנת של רעיון, אין בהן בכדי לשנות מהמסקנה שלפיה לא הוכחה הפרת זכות יוצרים. לבסוף אתייחס בקצרה לטענה נגדית שהעלו הנתבעים, המצביעה על קושי בהתנהלות התובעים שביקשו להתבסס על "מהדורה 2017" של ספרה של התובעת שיצא לאור בשנת 2014, בעוד שקיומה של מהדורה כזו - לא הוכח.
על זכויות יוצרים ועל ההבחנה בין רעיון לבין דרך ביטויו
- לצורך הדיון שלפנינו, אניח לטובתה של התובעת כי פרסומיה וכן מאמרים 8 ו- 9 שהועברו לד"ר קורדובה טרם פרסומם, מהווים "יצירה ספרותית" מקורית, וכי מתקיימים כל התנאים בדין המקנים לתובעת "זכות יוצרים" בהם, בהתאם לסעיף 4(א) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: חוק זכות יוצרים).
- יחד עם זאת, כידוע, היקף זכות היוצרים ביצירה אינו משתרע על כל מרכיביה. לענייננו חשובה כאמור ההבחנה בין רעיון אשר כשלעצמו אינו מושא לזכות יוצרים ועל כן אינו זוכה להגנת חוק זכות יוצרים, לבין דרך הביטוי שלו שהיא כן מוגנת. הבחנה זו מעוגנת כיום בסעיף 5(א)(1) לחוק זכות יוצרים שעניינו "היקף זכות יוצרים ביצירה", המורה כך:
"זכות יוצרים ביצירה כאמור בסעיף 4 לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטוים תחול זכות היוצרים:
- רעיון;
- תהליך ושיטת ביצוע;
- מושג מתמטי;
- עובדה או נתון;
- חדשות היום.
מדובר באחת ההבחנות הבסיסיות בדיני זכויות יוצרים, שהייתה קיימת גם בדינים שקדמו לחוק. כדברי השופט י' דנציגר בקשות עירייה אחרות 7996/11 סייפקום בערעור מיסים נ' רביב [נבו] (18.11.23) בפסקה 16: "עקרון בסיסי בדיני זכויות יוצרים הוא כי הרעיון העומד בבסיס יצירה לא יהיה מוגן על ידי הזכות וכי ההגנה תינתן רק על דרך ביטויו".