" בפרשת אלמגור (עמ' 830) עמד השופט י' כהן על התנאים הנדרשים להוכחת הפרת זכות יוצרים ועל אבחנות רלוונטיות נוספות, כדלהלן:
(-) יש להוכיח כי הנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע, כאשר לא הכמות היא הקובעת, אלא האיכות.
(-) ניתן להסיק העתקה כאשר לנתבע היתה גישה ליצירת התובע, וכאשר הדמיון בין היצירות הוא במידה כזו אשר לא סביר להניח כי הוא יד המקרה.
(-) יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון. ככל שהן רבות יותר, גובר החשש כי מדובר בהעתקה.
(-) השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ושל דרגה. תשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי התרשמות של השופט מהיצירות בכללותן.
הלכת אלמגור ביססה את מעמדה כהלכה נוהגת, לא נס ליחה, והיא עומדת בתוקפה עד עצם היום הזה (ראו, בין היתר: ערעור אזרחי 15/81 גולדנברג נ' בנט, פ"ד לו(2) 813, 823 (1982)...; עניין הרשקו, בעמ' 762; ערעור אזרחי 136/71 מדינת ישראל נ' אחימן, פ"ד כו(2) 259 (1972); ערעור אזרחי 8117/03 ענבר נ' יעקב [נבו] (16.1.2006)".
כב' השופט עמית הוסיף וציין שם (בפסקה 27) כי אמנם הפרת זכות יוצרים אינה נבחנת על סמך השוואה מכנית של מילים, אלא על בסיס התרשמות מהיצירות בכללותן, אולם "ריבוי נקודות דמיון יכול לשמש אינדיקציה לכך שמדובר בהעתקה, אשר מצדה יכולה לעלות כדי הפרת זכות היוצרים של המחבר". באופן דומה, ולמעשה אף בייתר שאת, ככל שלא עולה בידי התובעים להוכיח ולו נקודת דמיון יחידה ביחס לדרך ביטוי של רעיון המוגנת בזכות יוצרים, המסקנה הנובעת מכך היא שלא מוכחת העתקה כמשמעותה בחוק זכות יוצרים.
בענייננו - התובעים לא הוכיחו נקודות דמיון החורגות מרעיונות גרידא
- בהתבסס על העקרונות שסקרנו לעיל, נפנה לבחון האם בוצעה העתקה על ידי הנתבעים. מאחר שעסקינן במאמרים אקדמיים בנושא מקצועי שאינו בגדר ידיעה שיפוטית, הוכחת נקודות דמיון בין מאמרי התובעת לבין מאמר הנתבעים צריכה להיעשות באמצעות חוות דעת מומחים.
- התובעים לא הסתפקו בחוות דעת יחידה, אלא הגישו כאמור ארבע חוות דעת, של המומחים הבאים: ד"ר מיכאל וקנין, מומחה בתחומי ניהול איכות ומערכות מידע (להלן: חוות דעת וקנין); ד"ר דניאל בוברוב, מומחה בתחום האיכות והאמינות (להלן: חוות דעת בוברוב); גב' אהובה וקסנר, מתרגמת ועורכת לשונית של ספרות אקדמית; וד"ר נועה טל אלון מומחית בתחום המחקר האיכותני.
שלוש הראשונות הן חוות דעת ארוכות הנפרשות על פני עשרות עמודים כל אחת ובנוסף מאות עמודי נספחים (חוות הדעת של ד"ר מיכאל וקנין, ד"ר דניאל בוברוב וגב' אהובה וקסנר). לשלושתן צורפו כנספחים הניתוחים ההשוואתיים שביצעה התובעת עצמה על פני כ- 200 עמ', וכל אחד מהמומחים הללו מתייחס להשוואות בין השאר באמצעות טבלאות.
- ברם, במסגרת הסיכומים הסתפקו התובעים - פרט לדוגמאות בודדות מתוך חוות הדעת של ד"ר וקנין ושל ד"ר בוברוב שאליהן אתייחס במפורט - להפניה כוללנית וגורפת לחוות הדעת תוך אזכור עמודים רבים מתוכן (כאשר בכל עמוד שאליו הפנו ישנו מלל או טבלאות המתייחסים למספר נושאים). זאת, ללא כל פירוט קונקרטי וללא ניתוח פרטני של דוגמאות עיקריות.
למשל, בסעיף 25 לסיכומי התובעים שתחילתו במילים "סיכום ההפרות המרכזיות מתוך חוות דעת מומחים..." כתבו התובעים (בסעיף 25.1): "לשם הדוגמה בלבד, מציינים המומחים הלימה רוחבית מוכחת של ממצאים ומסקנות, רעיונות, תכנים, נושאי מפתח, מודלים, איורים ותרשימים מתוך פעילות מחקרית קונסיסטנטית מתועדת ומתוקפת ממקורותיה של ד"ר בשן ופרופ' נוטע בתחום ניהול האיכות הגלובלית Global Quality Management נושא חדשני אותו חוקרים למעלה מ- 15 שנים - המנוכס - אל בסיס הממצאים והמסקנות של המאמר המפר (לעניין זה ראה חוו"ד וקנין, עמ' 9, 10, 18, 19, 30, 31, 32, 33, 34, 37, 40, 42, 43. חו"ד בוברוב, עמ' 11, 19, 20, 30, חו"ד גסנר, עמ' 8, 11, 33, 37, 42, 43.)".