לצד האמור, זבדה מסר בתצהירו כי הסכמת הצדדים היתה שהתובע יסייע בהכנת התכנית, וייכלל כקבלן משנה או כיועץ בשלבים מסוימים של המיזם. לדבריו, מדובר בפרקטיקה מקובלת, שבה בעלי מקצוע מסייעים בהכנת תכנית המוגשת לגופי מימון, מתוך ציפיה כי יועסקו כקבלני משנה ככל שהפרויקט יקרום עור וגידים, והם לוקחים על עצמם סיכון שייתכן והפרוייקט ייכשל (תצהיר זבדה, ס' 13 – 17).
היינו, הוסכם בין התובעים והנתבעת, והדבר אף קיבל ביטוי ברור בתכניות שהוגשו - הן המקורית והן המעודכנת – שככל שהמיזם ייצא אל הפועל, התובע ישמש כקבלן משנה ויספק עבודות התקנת חיבור חשמל של הפאנל הסולארי (ראו סעיף 4.J לתוכנית המקורית, עמ' 63) ויועסק כיועץ הנדסת חשמל (ראו סעיף J.5 לתוכנית המקורית, עמ' 67).
- נוכח מסקנתי זו, הרי שהפעולה שביצע התובע בסיוע בהכנת התכנית המקורית הינה פעולה לקידום אינטרס עצמי. בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א, מהדורה שניה, 1998), מתייחס פרידמן לכך כי "העקרון הכללי הוא שמי שפעל לקידום אינטרס עצמי איננו זכאי להשבה מאנשים אחרים אשר הפיקו תועלת מפעולתו. כך, פלוני שפיתח אזור מסחרי, איננו זכאי לתבוע השתתפות בהוצאותיו מבעלי נכסים בסביבה, אף אם ערך נכסיהם עלה או שחל שיפור במחזור עסקיהם עקב התנועה המוגברת באיזור. עקרון זה מוכר הן בדין האנגלו אמריקאי והן בדינים קונטיננטליים. טעמו של הדין ברור. מבצע הפעולה צופה לרווח או הנאה שיפיק מן הפעולה. זה צריך להיות שכרו, ואין הוא זכאי לשכר נוסף. דברים אלה כוחם יפה, אף אם הפעולה לא עלתה יפה כגון שבניית המרכז המסחרי הסתיימה בהפסד...”)שם, עמ' 188).
והדברים יפים לענייננו.
- למעלה מן הצורך אציין, כי אפילו היה עולה בידי התובעים להוכיח את יסודות עילת עשיית עושר ולא במשפט (ולא כך הדבר), בהתאם לסעיף 2 לחוק עשיית עושר, לא היה מקום להורות על השבה.
סעיף 2 לחוק עשיית עושר קובע כי:
"בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת".
לאור כלל הראיות שהובאו בפניי, השתכנעתי כי הנתבעת יצאה בחסרון כיס מתכנית המיזם, שכן היא הוכיחה שהוציאה סך של 631,866 דולר מאז אושרה התכנית ע"י הקרן, וקיבלה בפועל החזר בסך 253,000 דולר בלבד (תצהיר בלושטיין, ס' 8). הנתבעת אף הוכיחה כי היו לה הוצאות בגין המיזם אף בטרם אושרה הבקשה ע"י קרן בירד (שם, ס' 10 ונספח 10). לנוכח ההפסדים שממילא נגרמו לה בעקבות כישלון הפרויקט – וכאן המקום לציין כי לא התרשמתי כלל וכלל שהנתבעת רצתה בגוויעתו – הטלת חובת השבה על הנתבעת תהיה בלתי צודקת.
- כמו כן, למעלה מן הצורך, ועל מנת שלא להותיר את הדברים ללא התייחסות, אציין כי לא השתכנעתי מטענות התובע באשר לתפקידו האקוטי בגיבוש התכנית, מבלי להמעיט כמובן מהסיוע שהעניק, עליו אין חולק.
אני ערה לכך שהתובע טוען שהוא זה שיזם את הפניה לקרן (פר' עמ' 13 ש' 24-25), והיה הרוח החיה בייסוד הפרויקט וקידומו, וכלשונו "הפרויקט לא היה מתקיים בלעדיי, אם אני לא הייתי לא היה פרויקט, לא היה כסף, לא הייתה מקדמה, לא כלום" (פר' עמ' 13 ש' 34-35; עמ' 20 ש' 1-13). גם לא נעלמה מעיני חוות דעת מומחה התובע, מר רונן רוזין (להלן: המומחה) ומסקנתו לפיה "ניתן להעריך את שווי התרומה של התובע לפרויקט בטווח שבין 215,000 ₪ ובין 240,000 ₪, ובממוצע סך של 230,000 ₪ נכון לדצמבר 2022."