הוראות אלו אינן רלוונטיות למקרה דנן בו, למרבה הצער, החיים המשותפים של המשיבה והמנוח הסתיימו בפטירתו הפתאומית של האיש פחות מחודש ימים ממועד חתימת ההסכם ומתחילת החיים המשותפים. עובר לפטירת המנוח לא רכשה המשיבה כל זכויות מכוח ההסכם בדירת ההשקעה (שלא נרכשה) שכן גם אם זו הייתה נרכשת בפועל ההסכם קובע כי זכות המשיבה לקבל זכויות בדירה תקום רק בתום 4 שנים מתחילת החיים המשותפים (ס' 15.10.1 להסכם) כשהובהר שבמקרה של פרידה בתוך התקופה של עד ארבע שנים מתחילת החיים המשותפים "לא תהא האישה זכאית לחלק כלשהוא בדירת ההשקעה" (ס' 15.11.1 להסכם). עובר לפטירת המנוח לא רכשה המשיבה כל זכויות גם בדירה, שכאמור נועדה לשמש תחליף ל"דירת ההשקעה", בנסיבות בהן זו לא נרכשה ע"י האיש "במהלך השנה הראשונה לתקופת החיים המשותפים", מועד שכלל לא חלף באותה העת (ס' 15.19 להסכם).
לפיכך, הסעיף היחיד בהסכם, שרלוונטי לסיטואציה בענייננו, בה המנוח הלך לבית עולמו טרם חלפו 4 שנים מתחילת החיים המשותפים (שזה המועד הראשון בו זכאית המשיבה לקבל זכויות בדירת ההשקעה), הוא סעיף 15.14 להסכם שקובע ש"ככל ובמהלך החיים המשותפים ילך האיש חו"ח לעולמו, הבעלות המלאה בדירת ההשקעה תעבור במלואה לאשה... יודגש כי התחייבות זו הינה סופית ובלתי חוזרת אשר תגבר על כל הוראת צוואה ותהווה חוב של האיש כלפי האישה גם לאחר המוות". הוראה זו נועדה להבטיח את זכותה של האישה לקבל זכויות מלאות בדירת ההשקעה, לאחר שזו תירכש, וללא קשר לזכויות שהיא אמורה לצבור במהלך החיים המשותפים (לאחר 4 שנות חיים משותפים). בעוד שההסדר שנקבע בסעיפים קטנים אחרים של סעיף 15 להסכם הממון (שעליהם עמדתי בפסקה הקודמת) הוא הסדר מדורג בזמן שנועד להקנות למשיבה זכויות "בדירת ההשקעה" לאחר 4 שנים מתחילת החיים המשותפים - ההסדר בסעיף 15.14 הוא החריג לכלל שחל במקרה של מוות בלבד ונועד לגבור על הוראת צוואה.
מדובר כאמור בהוראה הורשתית גרידא (שכאמור נועדה לחול רק בנסיבות שבהן "ילך האיש חו"ח לעולמו" וכהתחייבות שנועדה "לגבור על כל הוראת צוואה") שהמשיבה עותרת להחילה כיום, בעקבות פטירת המנוח, על נכס שהוגדר בהסכם הממון ביניהם כנכס שאינו בר איזון, דירה בה לא רכשה המשיבה כל זכויות עובר לפטירת המנוח, לא מכוח חייה המשותפים עם המנוח ולא מכוח הוראות הסכם הממון. לפיכך, לטעמי, מדובר בהוראה שסותרת חזיתית את הוראת סעיף 8 לחוק הירושה והיא נעדרת תוקף.