בהתאם, נפסק כי התנאים הבסיסיים לקיומה של שותפות הם קיומו של עסק, שני אנשים שמנהלים אותו יחד, ומניע משותף להפקת רווחים. נוסף על כך, נמנו בעניין שוורץ אינדיקציות שונות שעשויות לסייע בקביעה האם קשר כזה או אחר מהווה הלכה למעשה שותפות במובנה המשפטי, ובכלל אלה למשל כוונת הצדדים להיות שותפים והצגתם של הצדדים לציבור כשותפים (עניין שוורץ, עמ' 854; ערעור אזרחי 682/87 הפניקס הישראלי נ' אקרמן, פ"ד מג(2) 82 (1989)).
- אינדיקציות אלה אינן רשימה סגורה ומשקלם של הפרמטרים השונים יקבע על ידי בית המשפט בהתאם להקשר ולנסיבות הדברים (ראו למשל ת.א. (מחוזי ת"א) 1083/06 עו"ד צדקיהו הרמולין נ' עו"ד שרגא פ. בירן (17.9.09), פסקה 21). כך נוספו בפסיקה במהלך השנים אינדיקציות נוספות, לרבות השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק; הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק; הזכות ההדדית לחייב האחד את השני בעסק; ההשקעה הראשונית המוטלת על כל אחד מהצדדים; והעובדה שהכנסת שותף או עובד לעסק דורשת את הסכמת הצדדים לשותפות (ערעור אזרחי 167/89 תנעמי נ' צדוק (7.4.92), פסקה 11; להלן - עניין תנעמי) וכן השתתפות בהפסדים וברווחים של העסק (תיק אזרחי (מחוזי ת"א) 44549-11-15 שערי מידע בערעור מיסים נ' ג'ון ברייס הדרכה בע"מ, פסקה 50 (7.8.18) והאסמכתאות שם; להלן - עניין ברייס).
הנטל להוכחת קיומם של יחסי שותפות, מוטל על הצד שטוען לקיומם (ערעור אזרחי 1763/93 זילכה נ' שוחט (14.03.96); עניין לוי, פסקה 8; המרצת פתיחה (מחוזי מר') 23796-05-12 ברונר נ' ברונר (2.7.19), פסקה 66); תיק אזרחי (מחוזי ת"א) 11419-04-16 מופיד נ' צחור הנדסה ובניה בערעור מיסים (13.11.19)). זאת, קל וחומר באותם מקרים בהם לא נאמר במפורש כי המדובר ביחסי שותפות, בין לאור אי רישום שותפות, או לאור קיום מבנה תאגידי סותר.
- לסיכום נקודה זו, הכלל הוא שצורת התאגדות שאינה שותפות, תשלול קיומה של שותפות משפטית בין הצדדים. עם זאת, במקרים חריגים, למשל כאשר מדובר בבני משפחה וקיימת הגבלה על העברת בעלות במניות, ניתן יהיה להכיר בקיומם של יחסי שותפות בין בעלי מניות בחברה, כאשר הנטל הוא על הטוען לקיומה של שותפות.
ד. אין קשר בין טענת השותפות לפעילות הבלתי חוקית של התובע והנתבע 1
- התובע הדגיש בתצהירו ואף חזר בעדותו מספר פעמים על הנחת היסוד עליה הוא נסמך, לפיה מבנה שרשרת החברות משנת 2005 נועד לעקוף את הרגולציה, אך היה למראית עין בלבד ולא שינה מהקשר המהותי העומד ביסוד יחסיו הכלכליים עם הנתבע, כפי שהיה קודם לכן. התובע נסמך על הקביעות בכתב האישום המתוקן, אשר, לטענתו, מציג אותו ואת הנתבע 1 כשותפים וכי בעסקת הטיעון "הודנו שנינו בהיותנו שותפים מלאים ונשאנו באחריות המלאה" (סעיף 76 לתצהירו).
- כתב האישום המתוקן אכן קבע, כאמור, כי כל פעילות תאגידי כח האדם אחרי שנת 2005, על חלוקת העבודה והניהול ביניהן, היתה מצג שווא ונועדה לעקוף הסדרים סטאטוטוריים:
"62. חברת אודן הייתח בתקופה הרלוונטית בבעלות חברה זרה, אולם בפועל היא הייתה (ועודנה) בשליטת נאשמים 1 ו-2 ובניהולם...
- שלושת תאגידי כוח האדם קיבלו היתר להעסקתם של עד 2,100 עובדים זרים בארץ (700 עובדים זרים לכל תאגיד כוח אדם). בניגוד להיתר שניתן לתאגידי כוח האדם, ליבת עבודת תאגידי כוח האדם נעשתה על ידי אודן, שאיתרה את העובדים הזרים, העבירה אותם לארץ וניהלה את התאגידים הלכה למעשה...
- בכדי להעביר כספים מתאגידי כוח האדם לאודן שבשליטתם, הנאשמים 1 ו-2 יצרו סדרה של הסכמים מול תאגידי כוח האדם, לפיהם אודן סיפקה שירותי קרקע ושירותים לוגיסטיים לעובדים זרים המגיעים לישראל, הכוללים הסעות, חצבות בעבודה, מגורים ומשכורת.....
- הנאשמים 1-7 הציגו כלפי חרשויות מצג שווא על פיו הם מקיימים לכאורה את החוקים ואת הנוהל, וזאת למרות שנאשמים 1 ו-2 שלטו וניהלו את תאגידי כוח האדם ואת בעלי התפקידים של תאגידי כוח האדם, נטלו לידיהם את הסמכויות בתאגידי כוח האדם ועשו ברכוש התאגידים כבשלהם....בכך נאשמים 1-7 ונאשמת 9 קיבלו והותירו בידם במרמה את ההיתרים במשך השנים.
שליטה זו באה לידי ביטוי בין היתר באופנים הבאים: