יתר על כן, מדגישה ההנחיה כי שימוש שאינו מידתי במצלמות במקום העבודה, מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות. להפרה מסוג זה השלכות במישור המינהלי, הפלילי והאזרחי. בתחום דיני העבודה הפרה זו מקבלת ביטוי מיוחד מקום בו שימוש שאינו מידתי במצלמות יכול להוות נסיבה שביחסי עבודה שבה אין לדרוש מן העובד להמשיך בעבודתו "אשר בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963 מקנה לעובד את הזכות לקבל פיצויים גם עקב התפטרות ביוזמתו".
- התפישה המקובלת בדיני עבודה ולפיה הסכמתו של עובד לפגיעה בזכויותיו אינה בהכרח משקפת את רצונו ובחירתו החופשית קיבלה ביטוי אף בהנחית הרשות. משכך, לא כל הסכמה של העובד לוותר על זכותו לפרטיות אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי. בהתאם, וכדי לאפשר את גיבושה של הסכמת העובד, ההנחיות מטילות על המעסיק חובת שקיפות הכוללת פרסום מדיניות מפורטת וברורה בנוגע לשימוש במצלמות, כזו אשר תיקבע ככל הניתן תוך התייעצות עם העובדים במקום העבודה או נציגיהם. יובהר, למען הסר הספק, כי כאשר מדובר בהצבת מצלמות נסתרות באזורים בהם מוכרת זכותו של העובד לפרטיות, חל על המעסיק איסור כמעט מוחלט להתקין מצלמות למעט נסיבות חריגות, עד כדי קיצוניות וייחודיות אשר יש בהן להצדיק שימוש מעין זה. בהקשר זה הודגש, כי גם כאשר ניתנה הסכמתו העקרונית של העובד לשימוש במצלמות במקומות אלו, אין הדבר הופך את התיעוד למותר או לגיטימי.
- נציין כי ככל ההנחיות המינהליות, ההנחיה שבענייננו נועדה להנחות את דרך הפעלת שיקול דעתה של הרשות בעת ההכרעה במקרה הפרטני הבא לפניה. הגם שמעמדה של הנחיה זו אינו מעמד של דין מחייב (ראו בנוסף: יואב דותן הנחיות מינהליות 28-39 (1996)), נכון לראות בהנחיות כמקור נוסף להבנת גבולותיה של הזכות לפרטיות במקום העבודה בענייננו.
- ו.3. פרטיות במקום העבודה - המצב בעולם
- התפתחותם המהירה של אמצעי הטכנולוגיה המאפשרים מעקב אחר עובדים, בצד התפתחותו של שוק העבודה בכלל, מביאות את סוגיית המעקב אחר עובדים לפתחם של בתי המשפט ברחבי העולם באופן תדיר.
- ו.3.א. התפתחות מעמד זכות לפרטיות
- במשפט האמריקאי, המגמה בפסיקה נמנעת מהכרה בזכות לפרטיות כזכות יסוד. ככל זכויות האדם, היא נמדדת לפי חירותו האדם להגן על קניינו מפני התערבות של השלטון ומשכך היא מתפרשת לרוב כנגזרת של התיקון הרביעי לחוקה, המגן על אזרחים מפני חיפושים בלתי חוקיים על ידי השלטון.
- בשנת 1890, טבעו וורן וברנדייס במאמרם המכונן (Samuel D. Warren & Louis D. Brandeis, The Right to Privacy, 4 L. Rev. 193 (1890).) את מושג "הזכות להיעזב במנוחה". לפי מאמר זה, הזכות לפרטיות נובעת מזכותו של אדם לחיות את חייו ללא התערבות מיותרת.
- בשנת 1928 בכובעו כשופט, בדעת מיעוט (Olmstead v. United States, 277 U.S. 438 (1928)) המשיך ברנדייס להניח יסודות לתפיסה המודרנית של הזכות לפרטיות, לפיה החוקה האמריקאית נועדה להגן על האזרחים מפני פגיעה של השלטון בזכותם להיעזב במנוחה. מתוך חוסר הבהירות הזו, בחלוף הזמן, החלו לצוץ עוד ועוד ניצנים בפסיקה האמריקאית אשר מכירים בזכות לפרטיות כזכות חוקתית "מרומזת" (Griswold v. Connecticut, 381 U.S. 479 (1965)). כיום, עקרון המפתח לבחינת פגיעה בפרטיות הנו מבחן הציפייה הסבירה לפרטיות שפותח בעניין Katz v. United States, 389 U.S. 347 (1967).
- בשונה מארצות הברית, באירופה הזכות לפרטיות היא זכות מנויה באמנה להגנת זכויות אדם וחירויות יסוד (European Convention for the Protection of Human Rights and Fundamental Freedoms, להלן: "ECHR" או "האמנה האירופאית"). סעיף 8 לאמנה קובע בלשונו כך:
"Right to respect for private and family life