(הדגשות שלי - מ' א' ג').
היינו, הנטל הראשוני מוטל על המבקש, וככל שזה מורם, על הרשות לבצע בירור אקטיבי ולהביא ראיות ממשיות לסתור. כב' השופטת רות רונן הוסיפה לעניין זה (פס' 3-2 לפסק דינה):
"2. לטעמי, ההכרעה במחלוקת בין הצדדים בהליך שלפנינו נוגעת בעיקרה לשאלה של נטלי הוכחה. אכן, כפי שטען המשיב, הנטל להוכיח עמידה בתנאי סעיף 5(א) לחוק האזרחות התשי"ב-1952 (להלן: החוק), מוטל על המבקש להתאזרח - קרי המערערת במקרה דנן. יחד עם זאת, כידוע, נטל ההוכחה מורכב משניים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות. נטל השכנוע הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין, במסגרתו הוא נדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. נטל הבאת הראיות הוא חובה משנית הנלווית לנטל השכנוע. על צד הנושא בנטל השכנוע להביא ראיות מספקות על מנת לעמוד בנטל זה, ואילו על הצד שכנגד להביא ראיות שישמטו את הבסיס לראיות שהובאו כנגדו (ערעור אזרחי 6681/21 קילקר נ' נועם, פסקה 20 [נבו] (12.7.2023); ערעור אזרחי 78/04 המגן חברה לביטוח בערעור מיסים נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 36 (2006)).
בעוד שנטל השכנוע, ככלל, מוטל על אותו בעל דין לאורך ההליך, הרי שנטל הבאת הראיות עשוי לעבור בין בעל דין למשנהו. כך, כאשר הצד שנושא בנטל השכנוע הביא די ראיות כדי להוכיח את טענתו, עובר נטל הבאת הראיות אל בעל הדין השני - הנדרש להביא ראיות במטרה להפריך את טענתו של הראשון [אסמכתאות הושמטו].
- אלה הם פני הדברים גם ביחס למי שמבקש להתאזרח: אף שכאמור נטל השכנוע מוטל על כתפיו, נטל הבאת הראיות יכול לעבור לכתפי המשיב. כך קורה לטעמי כאשר מבקש ההתאזרחות עומד במכלול התנאים הקבועים בנהלי המשיב. במקרה כזה עובר נטל הבאת הראיות לכתפי המשיב, להסביר מדוע - חרף הוכחתם לכאורה של התנאים האלה שנקבעו על ידיו בנוהל, הוא אינו ניאות להיעתר לבקשה."
(הדגשות שלי - מ' א' ג').
- ובשינויים המחויבים לעניין שלפניי. על המערערים מוטל היה להרים את הנטל הראשוני ולהראות כי טובתם של הילדים מחייבת להשאירם בישראל. לאחר שהרימו נטל ראשוני זה, עובר הנטל הרשות להראות כי ההפך הוא הנכון. הטלת ספק בחוות הדעת שהוגשו, מפי עובדי הרשות, שאין להם הכשרה בתחום בריאות הנפש, אין בה די, למול חוות הדעת המקצועיות, העדכניות והמצטברות שהגישו המערערים. כאשר מי שפונה לרשות מציג ראיות ממשיות לתמיכה בטיעוניו, כפי שנעשה במקרה שלפניי, למצער, על הרשות, כלשונה של הנשיאה נאור: "לאחר שקמה למבקש חזקת הזכאות עובר הנטל לסתור חזקה זו לכתפיו של משרד הפנים. בשלב זה אין די בהבאת ראיות ראשוניות לסתור, אלא יש צורך להביא ראיות של ממש.". היינו, הנטל עובר לרשות להביא ראיות ממשיות כי לא כך הם פני הדברים. לא כך פעלה הרשות במקרים שלפניי. ואפרט.
הרשות לא הביאה ראיות ממשיות לסתור
- הרשות לא הגישה כל חוות דעת סותרת, ואף נמנעה מלבחון את חוות דעת או את ההחלטה שניתנה על ידי רשות ציבורית אחרת - הוועדה של משרד החינוך. לעניין זה נקבע בתיק בית דין גבוה לצדק 6781/96 ח"כ אהוד אולמרט נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ (4), 793, 809 (1996) (להלן: עניין אולמרט):
"לא יכול להיות ספק, כי עקרונות מינהל תקין אינם סובלים מצב שבו מדברת הרשות בשתי לשונות. רשות מינהלית אינה זיקית המשנה עורה לפי נוחיותה. חובת ההגינות המוגברת המוטלת על הרשות, אינה מתיישבת עם סתירה בלתי מוסברת".