כאשר מדובר בילדים לחלוף הזמן יש משמעות מיוחדת. בדו"ח של השופטת רוט-לוי, בעקבות הצטרפות ישראל לאמנה, הודגש כי יש לוודא שההתיחסות והפעולות בנוגע לילדים: תיעשה על פני רצף מובנה ושיטתי של עשייה, המביא בחשבון בין היתר גם את מוטיב הזמן בחייו של ילד ואת החשיבות להקפיד על לוחות זמנים התואמים את התפתחותו.
במקרה שלפנינו השיהוי בטיפול בעניינם של המערערים במועד, ובשים לב למוטיב הזמן בחייו של ילד, פוגע בילדים באופן קשה בשני מובנים. הראשון, במשך כל אותן שנים מצויים הילדים תחת עננת הגירוש, שכפי שעולה מחוות הדעת בעניינם שהובאו לעיל, פוגעת בהם באופן משמעותי. השני, כיון שהשנים הראשונות להתפתחות, שנים בהם מתעצבת אישיותו של הילד, מפתחים הילדים קשרים ועוגנים שקשה לפתח בשלב מאוחר יותר. קשרים ועוגנים, שניתוק הילדים מהם עלול לפגוע בהתפתחותם התקינה. על כך אעמוד להלן.
חוסר הוודאות -
- כאמור, עצם העובדה כי הילדים מועמדים לגירוש וגורלם אינו ברור, גורם להם, כשלעצמו, לבעיות קשות. בנייר עמדה של חוקרים בתחום בריאות הנפש, עידו לוריא ואח', בנושא: "השלכות נפשיות ופסיכו-סוציאליות על גירוש ילדים שנולדו בישראל למהגרי עבודה" (2019, ניתן לצפייה ב- https://hotline.org.il/wp-content/uploads/2022/06/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99-%D7%9E%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%99-%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%98-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-2022-1.pdf (להלן: לוריא, נייר עמדה), צוין לעניין זה (עמ' 3):
"התנאים הדרושים לשם התפתחותם התקינה של ילדים ושמירה על רווחתם הנפשית כוללים סביבה בטוחה ויציבה המאפשרת לילד חוויה של בטחון בסיסי, השתייכות ומוגנות. מניעה של כל אחד מהגורמים הללו פוגעת בהתפתחות התקינה של כל ילד/ה או מתבגר/ת. ילדים עד גיל 18 מצויים בשלבים מורכבים של פיתוח וביסוס אישיותם, יכולותיהם וחוסנם. לפיכך, ילדים ובני נוער מתאפיינים ברמת פגיעות גבוהה יותר מבחינה נפשית בהיחשפם לגורמים סטרסוגנים."
והוסיפו (שם בעמ 4):
"החברה לחקר גיל ההתבגרות פרסמה הצהרה... הכוללת ראיות מחקריות בנוגע להשפעה השלילית הנפשית וההתפתחותית מכך שהילד או ההורה מוגדרים בעלי סטטוס בלתי מורשה/מתועד במדינה בה הם חיים. ההשלכות הכרוכות במעמד זה עבור המשפחה מונעות את התפתחותם החיובית של ילדים ובני נוער, וכתוצאה מכך הם סובלים מפערים שליליים בנושאים של חינוך, כלכלה ובריאות נפשית, ביחס לבני גילם בעלי מעמד חוקי."
- בתיק בית דין גבוה לצדק 4630/17 Adam Gubara Tagal ו-23 אח' נ' שר הפנים (נבו 25.4.2021, להלן: עניין טגאל), נדון עניינם של אזרחי סודן שהרשות נמנעה במשך שנים מהכרעה בבקשות המקלט שלהם. בעניינו אין מדובר במבקשי מקלט, אלא בשוהים בלתי חוקיים. אולם, בדומה, אי הכרעה בעניינם משפיעה עליהם לרעה, הן בנוגע לזכויות שהמדינה מחויבת ליתן לילדים, הן בנוגע למצבם הנפשי. וכך ציינה כב' הנשיאה חיות באשר למצבם של בגירים, יוצאי סודן:
"בהיעדר הכרעה בבקשותיהם מצויים מבקשי המקלט במשך שנים רבות ב'ערפל נורמטיבי' היוצר אי-ודאות קשה המכבידה על חייהם"
- כב' הנשיאה אסתר חיות הוסיפה לעניין זה בתיק בית דין גבוה לצדק 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר נ' כנסת (נבו 23.4.2020) (פס' 46 לפסק דינה), כשהתברר שהרשות לא דנה כלל בבקשות המקלט של אזרחי סודן ואריתריאה:
"פרק הזמן הארוך לטיפול בבקשות אלה - שלא לומר "גרירת הרגליים" שבה נוקטת המדינה בהקשר זה - מוביל לכך שמגישי הבקשות "לכודים במצב מתמשך ובלתי אפשרי של ערפל נורמטיבי בנוגע למעמדם על כל ההשלכות הקשות הנובעות מכך לגבי זכויותיהם" (עניין דסטה, בפסקה 4 לחוות דעתי). ........."