ערעור מנהלי (תל אביב) 41621-09-19 א.א. נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים - חלק 3

במצב דברים זה, ולאור מצב הילדים, לא ברורה החלטת הרשות להורות למבקשת 1 [המערערת] להתייצב במשרדי הרשות פעמיים בשבוע חלף פעם בשבועיים.

לתגובת הרשות מלווה בתצהיר עד ליום 7.11.21..."

26. ביום 8.11.21, לאחר המועד שנקבע להגשת תגובה, הוגשה בקשת הרשות לדחיית מועד להגשת תגובה, שנומקה בחופשה של הגורם המטפל בתיק בלשכה המשפטית ביחידת בית הדין לעררים. בהחלטתי מאותו יום קבעתי כי לא היה מקום להגיש את הבקשה לאחר המועד שהיה קבוע להגשת התגובה.  עוד קבעתי כי לאור הוראת הרשות למערערת להתייצב פעמיים בשבוע אין מקום לדחיה, ואשרתי הארכת המועד, לפנים משורת הדין, ליום 9.11.21.  עוד קבעתי כי אם הרשות מעוניינת בהארכת מועד תחזור המערערת להתייצב פעם בשבועיים כפי שהיה בעבר, עד להחלטה בבקשה.  יש להדגיש כי עד מועד זה נאלצה המערערת להתייצב פעמיים נוספות בבית דגן.
27. ביום 9.11.21 הוגשה תגובת הרשות בה צוין, כי לפנים משורת הדין, עד להכרעה בבקשה, תחזור המערערת להתייצב פעם בשבועיים כפי שהיה בעבר. לגופו של עניין טענה הרשות כי העניין ייבדק לעומק, אך טענה כי המערערת אינה משתפת פעולה בהמצאת מסמכים, כגון מסמכים רפואיים ואף אינה מקדמת את ביטול הדרכון ההודי של ילדיה.  לאור האמור, הוריתי לרשות לשוב ולפרט בעניין עד ליום 1.12.21.  יומיים לאחר מכן, ביום 11.11.12, כשהתייצבה המערערת במתקן הרשות, עדיין במסגרת ההחלטה על התיצבות דו שבועית, ובניגוד גמור להתחייבות שניתנה מטעם הרשות לבית המשפט, נדרשה המערערת להתייצב לחידוש רשיונה פעם נוספת ביום 16.11.21, בחלוף 5 ימים בלבד ממועד התייצבותה האחרון, ורשיונה הזמני חודש רק עד למועד זה.  באותו מועד נמסר לה כי ייערך שימוע נוסף בעניינה ביום ביום 25.11.21.
28. ביום 14.11.21 הגיש ב"כ המערערת בקשה לבטל הן את דרישת ההתייצבות, הן את השימוע הנוסף, כיון שלטענתו הם מהווים הפרה של החלטת בית המשפט, ונקבעו אך בכדי להכביד על המערערת. לגופם של דברים נטען כי המערערת המציאה את כל הנדרש (ואף המציא אסמכתאות לכך).  עוד טען, כי הדרישה מאזרחית נפאל לפעול לביטול דרכונים הודים של ילדיה, הינה אבסורדית, שכן כאזרחית נפאל היא אינה רשאית להגיש בקשות לשגרירות הודו.  לטענת המערערים הרשות מתעמרת בהם, חלף בחינת בקשותיהם בתום לב כנדרש מכוח חובת ההגינות של הרשות.
29. ביום 16.11.21 ניתנה החלטתי לפיה: "לתגובת הרשות, מלווה בתצהיר, עד מחר, 17.11.21 בשעה 12:00. הרשות תבהיר מדוע מועד ההתיצבות הבא של המבקשת לא יהיה לפחות שבועיים ממועד ההתיצבות האחרון, לאור הצהרתה בבית המשפט, וכן יפורט לשם מה נדרש השימוע". 
30. ביום 16.11.21, הוגשה הודעת עדכון מטעם ב"כ המערערים לפיה, בכדי לא להפר את הוראות הרשות, התייצבה המערערת בבית דגן ביום 16.11.21, אלא שבאותו מועד קיבלה זימון ליומיים מאוחר יותר, ליום 18.11.21, זאת על אף הבקשה שהוגשה בעניין. כמו כן צוין על הרישיון הזמני שהונפק לה, כי היא מוזמנת לשימוע ליום 25.11.21.  היינו, זימון אחד בחלוף יומים, וזימון שני בחלוף שבוע מהמועד הקודם, הכל תוך הפרה מפורשת של התחייבות הרשות לפני בית המשפט.
31. ביום 17.11.21 הוגשה תגובת הרשות, בה צוין כי: "לאחר בחינת הבקשה הוחלט כי הרישיון הזמני של העותרת יעמוד בתןקף עד 25.11.21, כך המערערת לא תזדקק להתיצב בלשכת רשות האוכלוסין קודם ליום 25.11.21, מועד אליו היא מוזמנת ממילא לצורך שימוע ולפיכך היא אינה צריכה להתייצב בלשכת במשיב ביום 18.11.21". הרשות בתגובתה לא התייחסה לכך שבין ה-16.11.21 ל-25.11.21, חולפים עשרה ימים, ולא שבועיים כפי שהתחייבה לפני בית המשפט.  לעניין השימוע נטען כי: "מטרת השימוע אליו זומנה המערערת ליום 25.11.21, הוא לצורך בחינת סוגיה זו.  קרי, תדירות חובת ההתיצבות, והשימוע יעסוק בעניין זה בלבד".  ב"כ הרשות ציין כי החלטה בשימוע תינתן 14 יום לאחר השימוע וכי ההסדר ההתיצבות של פעם בשבועיים יעמוד בתוקפו והרשות תקפיד: "כי הנחיה זו מוטמעת ומיושמת אצל גורמי המקצוע".  בהחלטתי מיום 17.11.21, התרתי לרשות לבצע את השימוע.  עם זאת קבעתי כי: "המבקשת תתיצב ברשות ביום 25.11.21 אך ורק לצורך בחינת הסדר ההתיצבות".  עוד הוספתי וקבעתי כי כל זימון בין פחות משבועיים יהווה בזיון בית המשפט.
32. ביום 25.11.21 התקיים השימוע, וביום 30.11.21 הוגשה בקשה ע"י ב"כ המערערים לפסילת השימוע. בבקשה זו נטען כי במועד האמור התייצבה המערערת בלווית באי כוחה לשימוע, וכי על אף התחייבות מפורשת של הרשות כי השימוע יעסוק אך ורק בענין הסדר ההתיצבות, ועל אף החלטת בית המשפט שקבעה כי השימוע יתקיים אך ורק לצורך זה, נשאלה המערערת, כנטען בבקשה: "שאלות שאינן רלבנטיות כלל ועיקר להסדר ההתיצבות, שאלות מטעות, מכשילות, ומשפילות, שכל מטרתן התעמרות במבקשת.  זאת, תוך עריכת פרוטוקול שאינו משקף נכוחה את שהתרחש בשימוע, חרף בקשות ב"כ המבקשת בזמן אמת".  כדוגמא, ציינו ב"כ המערערת (פס' 4 לבקשה) כי מייד בתחילת השימוע נשאלה המערערת מספר רב של פעמים, האם תהיה מוכנה לצאת מישראל לאחר שייבדק עניין טובת הילדים ע"י עובדת סוציאלית.  על פי הבקשה, המערערת השיבה בכנות כי ילדיה מעונינים להישאר בישראל, ארץ בה גדלו ואותה הם מכירים, וכי אין לה בית עבודה או משפחה בנפאל.  תחת ציון תשובה זו בפרוטוקול, כך על פי הבקשה, "הרים הממונה את קולו ואמר 'אז את לא משתפת פעולה'".  עוד פירטו ב"כ המערערים בבקשה (פס' 12) כי המערערת נשאלה שאלות בנוגע לבעיות השינה שלה והשלכתן על תפקודה; כמה פעמים ביום היא נוטלת כדורים והאם יש ברשותה כדורים שהיא יכולה להציג לממונה; האם היא אינה מפחדת כי אבי הילדים יחטוף אותם להודו; האם היא עדיין בקשר רומנטי איתו ושאלות רבות אחרות שאין להן כל רלבנטיות לשאלת תדירות התייצבותה במתקני הרשות, שכל מטרתן, לטענתם, התעמרות במערערת.
33. עוד נטען בבקשה כי כאשר עמדו ב"כ המבקשת על כך שהשאלות יתמקדו בנושאים שנקבעו וכי הפרוטוקול ישקף את הנאמר, הוצאו מהחדר והשימוע נמשך בהיעדרן, ללא יצוג משפטי למערערת. לדבריהן הממונה אמר במפורש: "אני לא מוכן לרשום את דברייך בפרוטוקול", והוסיף: "מותר לי להגיד מה שאני רוצה גם מבלי לתעד בפרוטוקול".  בנוסף, בתום השימוע, נקראו ב"כ המערערת לממונה ושאלו את הממונה לגבי שאלות שהמערערת נשאלה שלא בנוכחותן, כמו השאלות על מצבה הרפואי והכדורים שהיא נוטלת.  ב"כ המערערות שאלו את הממונה כיצד שאלות אלו קשורות למועדי ההתיצבות, והממונה השיב, כך על פי הבקשה, כי התייצבות המבקשת פעמיים בשבוע תאפשר לממונה לבצע מעקב רפואי אחריה.  עוד ציינו ב"כ המערערת, כי הממונה סירב למסור לידי ב"כ המבקשת עותק של פרוטוקול השימוע, וציין כי זה יימסר לבית המשפט במסגרת הודעה שתכלול את החלטתו.
34. ביום 1.12.21 הוריתי לרשות להגיב לבקשה עד ליום 14.12.21. עוד קבעתי כי: "התגובה תוגש בלווית תצהיר של עורך השימוע בעצמו.  יוגש תצהיר מלא (לא בגצי) שיתיחס לכל השאלות שנטען שהמערערת נשאלה, האם אכן נשאלה וכיצד הן קשורות לשאלת הסדר ההתיצבות".  יומיים לאחר מכן, ביום 13.12.21, עוד בטרם חלף המועד למתן תגובת הרשות, הוגשה הודעת עדכון מטעם ב"כ המערערים, ולפיה ביום 9.12.21 התיצבה המערערת בבית דגן על פי הוראת הרשות מיום 25.11.21 (מועד השימוע).  במועד זה נמסר לה ע"י ממונה ביקורת גבולות כי הוא רואה במערכת שהוגשה מטעמה בקשה לבית המשפט, ועל כן עליה להמתין במקום לכתיבת פרוטוקול השימוע וההחלטה.  על פי האמור בבקשה, נאלצה המערערת להמתין למעלה משעתיים, שבסופן נמסר לה פרוטוקול השימוע (שימוע שנערך, כאמור שבועיים קודם לכן), וכן החלטת הממונה.  כפי שעולה מפרוטוקול השימוע, הוא אכן נערך שבועיים לאחר מועד השימוע.  תחת הכותרת פרוטוקול שמיעת טענות נכתב "מיום 9.12.21" (הפרוטוקול וההחלטה צורפו להודעת עדכון זו של המערערים).  בפרוטוקול מצוין כי ב"כ המערערת הוצאו מהדיון בשל הפרעות, אך הפרוטוקול אינו מפרט את תוכן ההפרעות.  בנוסף, הראיון כולל שאלות רבות (על פני כשני עמודים) בנוגע למצבה הרפואי של המערערת והכדורים שהיא נוטלת.  לאחר מכן ניתנה החלטת הממונה, הקובעת כי על המערערת לשוב ולהתייצב פעמיים בשבוע במתקני הרשות בבית דגן, חלף פעם בשבועיים כפי שנקבע בהסכמת הרשות עם שחרור המערערים ממשמורת.
35. ביום 15.12.21 הוגשה תגובת הרשות לבקשה לפסילת השימוע. בתגובה נטען כי לעורך השימוע יש שיקול דעת רחב לעניין השאלות שנשאלות בשימוע, כל עוד ההחלטה מצומצמת לנושא השימוע.  עוד נטען, כי הפרוטוקול הועלה על הכתב ביום עריכתו, ורק הוטמע במסגרת ההחלטה שניתנה ביום 9.12.21.  בתצהיר, בניגוד להחלטת בית המשפט, כל שצוין לעניין השאלות שנשאלה המערערת הוא: "על מנת לקבל החלטה בעניין זה [תדירות ההתיצבות] יש רלוונטיות הן לשאלות כלליות הנוגעות להתנהלותה של המערערת מול הרשות, הן לשאלות הנוגעות למצבה האישי.  כך, למשל, ככל שהייתה מוכיחה כי המצב הרפואי שלה או של ילדיה מונע התייצבות בלשכת רשות האוכלוסין, הדבר היה נלקח בחשבון".  לאור האמור, הוריתי בהחלטתי מיום 15.12.21 לממונה להגיש תצהיר מלא נוסף, ולהתייחס בו גם לאמור בהודעת העדכון שהגישו המערערים.  ביום 16.12.21 הגישה הרשות בקשה שלא להגיש את התצהיר הנוסף שכן, לטענתה, הממונה התייחס כבר לדברים במסגרת התצהיר שהגיש.  בהחלטתי מאותו מועד דחיתי את הבקשה וקבעתי: "התצהיר עליו הוריתי יוגש, שכן לא רק שהגשתו לא התייתרה, אלא יש משמעות להתייחסות לטיעונים הפוכים שטוענים המערערים בהקשר זה.  התצהיר שיוגש יתייחס לכל אחת מהטענות העובדתיות שבהודעת העדכון ויוגש במועד עליו הוריתי".
36. ביום 22.12.21 הוגש תצהיר נוסף של הממונה, בו אישר כי המערערת נאלצה להמתין לקבלת ההחלטה, לדבריו "עד אישור נוסח ההחלטה". עם זאת, הממונה הצהיר כי לא ערך כל שינוי בפרוטוקול.  לאור האמור הוריתי לב"כ המערערים להגיב.  בתגובתם, הודיעו באי כוח המערערים כי ההחלטה שלפיה על המערערת להתייצב בבית דגן פעמיים בשבוע בעינה עומדת, וחזרו ועמדו על הבקשות לפסילת השימוע וההחלטה שהתקבלה במסגרתו.  בהחלטתי מיום 9.1.22 הוריתי לרשות להודיע לבית המשפט מהם תנאי ההתיצבות של המערערת, והאם יש ליתן החלטה בעניין זה.  ביום 16.1.22 הודיעה הרשות כי על המערערת להתייצב במתקני הרשות פעמיים בשבוע, ועל כן על בית המשפט ליתן החלטות בבקשות המערערת.
37. ביום 17.1.22, ניתנה על ידי החלטה מפורטת, בה עמדתי על הפגמים הרבים שנפלו הן בריאיון עצמו, הן בהחלטה שהתקבלה במסגרתו. בסיכום הדברים קבעתי כך (עמ' 8-7 להחלטה, פס' 23-20):

"סוף דבר

20. חובת ההתייצבות נועדה לוודא כי הרשות ערה למקום הימצאם של המבקשים, והוותה את אחד התנאים לשחרורם ממשמורת (לצד ערבות משמעותית). עד להחלטות האחרונות, התייצבה המבקשת במשרדי הרשות פעם בשבועיים.  על כן, ומשלא נטען כי חל שינוי כלשהו בנסיבות חייהם של המבקשים, לא היה מקום לשנות את תדירות ההתייצבות ללא הנמקה מתאימה.  אשר למסמכים רפואיים והמצאותם של הילדים במסגרות, נקבע כי המערערת לא הוכיחה כי לא תוכל להתייצב פעמיים בשבוע.  מעבר לעובדה שחמור בעיני שמי שאינו רופא דורש מסמכים רפואיים אישיים, הרי שאין על המבקשת להוכיח כי אינה יכולה להתייצב פעמיים בשבוע, אלא על הרשות להבהיר מדוע שינתה את תדירות ההתייצבות ללא שינוי נסיבות כלשהו.  על כן שתי הנמקות אלו לא יכולות לבסס את ההחלטה.
21. ההנמקה המרכזית הייתה כי המבקשת אינה משתפת פעולה עם הרשות. יודגש כי לא נטען כי לעת הזו המבקשת התבקשה לעשות דבר מה וסירבה.  ההפך הוא הנכון המבקשת מיוצגת, התייצבה בכל פעם שנדרשה, על אף שבמקרים מסוימים הדבר נעשה בניגוד מפורש להחלטת בית המשפט.

בהחלטה נאמר כי אי שיתוף הפעולה מתבטא בכך שהמבקשת הצהירה כי לא תעזוב את ישראל אף אם זו ההחלטה שתתקבל.  ובכן, מקריאת פרוטוקול הריאיון עולה תמונה שונה לחלוטין.  בתחילת הריאיון, עוד בנוכחות באת כוחה, נשאלה המבקשת: "האם את מוכנה לצאת את ישראל לאחר שהרשות תבדוק את העניין של טובת הילד ע"י עובדת סוציאלית לפי הנוהל ובמידה והיא תקבל תשובה לצאת את ישראל".  לאחר שהמבקשת השיבה כי מקומם של ילדיה בישראל וכי אינה מעוניינת לעזוב, נשאלה שוב: "זאת אומרת שאת לא מוכנה לצאת את ישראל יחד עם הילדים במידה ותקבלי תשובה לצאת מישראל לאחר בחינה של טובת הילד לפי הנוהל".  בשלב זה משניסתה ב"כ המבקשת לטעון שאין מקום לשאול שאלה זו היא הוצאה מהריאיון.  הריאיון התחדש מספר דקות לאחר מכן ללא ב"כ המבקשת.  כיון שהמבקשת לא השיבה לשאלה הקודמת לאור הרחקת באת כוחה והפסקת הריאיון למספר דקות, משחודש הריאיון היא נשאלה שוב: "האם את מוכנה לצאת את ישראל במידה ובקשתך מטעמים הומניטריים תידחה/ תסורב?" והשיבה כי ילדיה אינם מעוניינים לצאת מישראל.  אז נשאלה שוב: "אני שואל אותך כאמם של ילדיך, אשר אחראית עליהם, האם את מוכנה לצאת עם הילדים לאחר קבלת תשובה מהרשות.  כן או לא?".  המבקשת משיבה שאינה רוצה לצאת גם עם הילדים.  אז היא חוזרת ונשאלת: "את צריכה להבין ששיתוף פעולה עם הרשות זה לעשות הכול מה שאומרים לך, אך את מסרבת בתוקף לצאת את ישראל במידה ותקבלי תשובה מהרשות לצאת".  יש לציין כבר בשלב זה כי לא זה מה שאמרה המבקשת.  היא השיבה כי אינה רוצה לצאת וכי מקומם של הילדים בישראל.  המראיין הכניס מילים לפיה, וקבע, כבר בשאלה כי שיתוף פעולה משמעו כי תצהיר שתצא את ישראל אם כך תחליט הרשות.  בתשובה, פעם אחר פעם, לאחר שעורכי דינה התבקשו לצאת מהחדר, המערערת ציינה, כי שני ילדיה נולדו, גדלו ומתחנכים במערכת החינוך הממלכתית בישראל, והיא מעוניינת כי ישארו בישראל, מה שעולה גם מהבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים.  הממונה ראה בכך חוסר שיתוף פעולה ולא היא.  חוסר שיתוף פעולה משמעו שהמערערת בזמן אמת מסרבת לשתף פעולה עם הרשות, ולא תשובה תיאורטית לשאלה ההיפותטית.

22. החלטת הרשות אינה מנומקת ואינה מבוססת. כאמור, ההתייצבות נועדה להבטיח כי הרשות תדע את מקום הימצאם של המשיבים [צ"ל המערערים או המבקשים].  בעבר הסתפקה הרשות בהתייצבות של פעם בשבועיים ואין כל נימוק לשינוי, המכביד מאד על המבקשת ללא כל צורך.  יש לזכור כי ילדיה של המבקשת לומדים במוסדות ממלכתיים אליהם הם מגיעים בצורה סדירה.  בנוסף, כחלק מתנאי השחרור הופקדה בשעתו ערבות בסכומים משמעותיים.  זאת ועוד, במסגרת הערעור גופו נקבע כי על הילדים לעבור הערכה של גורמים טיפוליים, ברור כי אם המבקשים ייעלמו או לא ישתפו פעולה עם גורמים אלו, ממילא ידחה הערעור.  נראה כי דרישת ההתיצבות של פעמיים בשבוע נועדה "להעניש" את המערערת, או באי כוחה, הפונים לבית המשפט, כאשר הרשות פועלת בניגוד לדין ולהוראות מפורשות של בית המשפט.
23. לאור הפגמים שנפלו בשימוע והעדר הנמקה של ההחלטה בעניין תדירות ההתייצבות, אני קובעת כי לשימוע שנערך אין כל תוקף, ומורה על ביטול ההחלטה לפיה על המבקשת להתייצב במשרדי הרשות פעמיים בשבוע. המבקשת תתייצב במשרדי הרשות פעם בשבועיים.  ככל שהרשות תסבור בעתיד, לאור נסיבות חדשות שיתעוררו, כי נדרש שינוי במועדי ההתייצבות, תודיע על כך לבאי כוח המבקשת לפחות 14 ימים מראש, לפני שימוע שיערך בעניין.  ככל שיתקיים שימוע כאמור בעניין תדירות ההתייצבות הוא יתקיים בנוכחות באי כוח המבקשת, ופרוטוקול הריאיון יימסר להם בסיום הריאיון."

(הדגשות אינן במקור).

38. ובהליך ההומניטרי - ביני לביני, לאור הודעת הרשות למערערת כי הבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נסגרה, פנה ב"כ המערערים לרשות בניסיון לברר את עילת הסגירה.  לדבריו (פס' 20 לבקשה מיום 14.7.22), לאחר פניות חוזרות ונשנות, התברר כי הבקשה נסגרה שלא כדין וללא כל נימוק, וזאת בשל טעות "טכנית" לכאורה.  בעקבות זאת נפתחה הבקשה ההומניטרית של המערערים מחדש, ובמסגרתה נערך ראיון לאמם של הקטינים בלבד ע"י פקידת הרשות.
39. ובהליך לפניי - בשלב זה התנהל ההליך לפניי בכל הנוגע לאופן מתכונת בחינת טובת הילדים על ידי עובדת סוציאלית. להזכיר, מהלך שהרשות התחייבה לו, כאמור, הן במסגרת ההליך שלפניי, הן במסגרת ההליך ההומניטרי.  על אף שבחלק מהמסמכים מצוין כי מדובר בראיון לצורך ההליך ההומניטרי, ובחלקם יש התייחסות להחלטותיי במסגרת הליך זה, לא אבחין בין הדברים, שכן, כאמור, התחייבות הרשות כי טובת הילדים תבחן בידי עובדת סוציאלית ניתנה בשני ההליכים.  הערר בהליך ההומניטרי נמחק לאור הסכמת הצדדים כי ייערך ריאיון כאמור, ובהליך שלפניי נדונה השאלה באיזה אופן יש לבחון את טובת הילדים ומי הגורם המקצועי המתאים לכך.  על כן אמשיך ואתאר על ציר הזמן את המשך השתלשלות העניינים, מבלי להבחין עוד בין ההליכים.
40. ביום 6.6.22 התקבל במשרד ב"כ המערערים מכתב זימון (מתוארך ליום 2.6.22) ובו זומנו המערערים לפגישה עם עובדת סוציאלית מטעם הרשות, שהייתה מיועדת להתקיים ביום 16.5.22. למחרת היום, 7.6.22 הבהירה הרשות כי הפגישה נקבעה ליום 16.6.22, ולא 16.5.22 כפי שנכתב בטעות במכתב.  כיון שלדעת ב"כ המערערים, מתכונת הפגישה כפי שפורטה במכתב הזימון לא תאמה את הוראות בית המשפט, ואת חוות הדעת שהגישו המערערים במסגרת הבקשה ההומניטרית בעניין טובת הילד, שלחה ב"כ המערערים ביום 9.6.22 מכתב לרשות ובו עמדה על הכשלים שנפלו, לטענתה, במתכונת הפגישה המתוכננת.  עוד טענה ב"כ המערערים במכתבה כי מדובר למעשה בשימוע, ועל כן היה מקום להודיע על כך לב"כ המערערים שבועיים מראש.  עוד עמדה על החובה לדאוג למתורגמן ולערוך פרוטוקול.  כן עמדה על החשיבות בליווי אדם שהילדים בוטחים בו, וקיום ההליך מחוץ למשרדי הרשות (המכתב צורף כנספח 6 לבקשת המערערים מיום 14.7.22).  ביום 13.6.22 הודיעה ב"כ הרשות לב"כ המערערים כי הפגישה מבוטלת, וכי על מועד חדש תבוא הודעה בהקדם.  בעקבות זאת, ביום 6.7.22 התקבל מכתב במשרד ב"כ המערערים ובו זימון לפגישה ביום 21.7.22.  הרשות לא התייחסה לטיעוני ב"כ המערערים בדבר מתכונת הפגישה, וחזרה ועמדה על כך שהפגישה תהיה ללא נוכחות עורכי דין (העתקי המכתבים צורפו כנספחים 8-7 לבקשה מיום 14.7.22).
41. ביום 10.7.22 פנתה שוב ב"כ המערערים לרשות, חזרה על כך כי יש לבחון את טובת הילדים לכשעצמם, וחזרה גם על כלל טיעוניה באשר למתכונת הפגישה. עוד העלתה שאלות באשר למתכונת הפגישה, שיאפשרו להכין את הילדים לקראתה (המכתב צורף כנספח 9 לבקשה מיום 14.7.22).  בתשובתה מיום 13.7.22 המשיכה הרשות להתעלם מטיעונים ושאלות הבהרה אלו.  חלף זאת, התבקשה ב"כ המערערים להודיע האם יתייצבו הילדים לראיון בתוך שלושה ימים וכי אם לא יגיעו לאותה פגישה: "הבקשה תעלה לדיון בפני הועדה [ההומניטרית] ללא קיום הפגישה וללא מסקנותיה של העו"ס ואנו נראה בכך כחוסר שיתוף פעולה" (העתק מכתב הרשות צורף כנספח 10 לבקשת המערערים מיום 14.7.22).  כאמור, על אף שמדובר, על פי המכתב, בחוות דעת עובדת סוציאלית לעניין הוועדה ההומניטרית, הדיון בשאלה זו התנהל במסגרת ערעור זה, שכן, גם לפניי התחייבה הרשות לבחון את טובת הילדים ע"י עובדת סוציאלית מטעמה.
42. בעקבות החלטת הרשות, הגישו המערערים בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ובה ביקשו להורות לרשות לערוך לילדים שימוע חדש, כדין, לפני הממונה על ביקורת גבולות, במסגרת ההליך שלפניי. כלומר, לערוך להם שימוע כאמור בההנחיות הקבועות בנוהל מספר 5.2.0022 "הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים" (להלן: נוהל הוועדה ההומניטרית).  בבקשה נטען, כי נוהל הוועדה ההומניטרית אינו כולל הוראות לערוך לקטינים פגישה עם עו"ס מטעם הרשות, וכי פגישה כזו במתכונת שנקבעה בזימון הרשות, מפרה את זכויות המערערים הקטינים, ובמיוחד את זכותם כי טובתם תילקח בחשבון כשיקול עיקרי בקבלת החלטות בעניינם ובהתנהלות הרשות מולם.
43. לטענת ב"כ המערערים, הרשות קבעה לילדים פגישה עם עו"ס מטעמה, שתוארה במכתב המקדים כ"הליך שאופיו טיפולי", אך עם זאת מטרתה הוגדרה באותו מכתב עצמו כ"בירור עובדתי ותו לא". עוד נטען, כי הפגישה עתידה להתקיים למערערת ולילדים יחד, במתקן של הרשות, ללא ליווי עו"ד או גורם אחר מטעמם, וכי ב"כ המערערים למדו כי היא עתידה להימשך כחצי שעה בלבד (שלטענתם אינו הולם הליך טיפולי כלשהו), וכל נסיונותיהם לברר מי העו"ס ופרטים אחרים לצורך הכנת הילדים ושיכוך חששותיהם - נכשלו.  לבקשה צורפו חוות דעת פרופ' אשר בן-אריה ופרופ' בלהה דודזון ערד, כמומחים לעבודה סוציאלית ורווחה, שפירטו כי קיום פגישה בתנאים אלה עלול לגרום לפגיעה משמעותית וקריטית במצבם של הילדים, ולא לסייע לבירור טובתם וצרכיהם (להלן: המומחים וחוו"ד בעניין מתכונת הפגישה, בהתאמה).
44. המומחים המליצו על קיום ששה תנאים בהקשר חוות הדעת לגבי טובת הילדים: הפגישה והכנת חוות הדעת על ידי עו"ס אובייקטיבית (ולא מטעם הרשות) המתמחה בעבודה עם קטינים; קיום הפגישה בסביבתם הטבעית של הילדים ולא במתקן הרשות המייצג עבורם פחדים מגירוש ומכליאה; הפרדה בין הפגישה של הילדים לבין הראיון של המערערת; הקדשת זמן סביר לכל פגישה (כשהמומחים הבהירו כי אין די בפגישה חד פעמית בת חצי שעה); על הרשות למסור פרטים לגבי הפגישה שיאפשרו להכין את הילדים לקראתה (זהות העו"ס, משך הפגישה, מהלך העניינים הצפוי ומה יתבקשו לעשות ולומר בה); הפגישה תהיה בליווי, בין שמטרתה טיפולית (וזכאים לליווי בדומה להליכים רפואיים), ובין שהיא עובדתית (וזכאים לייצוג משפטי).
45. ביום 18.07.2022 קבעתי כי:

"אין מקום לקיים את הפגישה של הילדים הקטינים במתקן הרשות טרם תובהר מתכונת הפגישה.  על כן הפגישה שנועדה ליום 21.7.22 תידחה למועד אחר, לאחר מתן החלטה בבקשה זו.  הרשות תבהיר, בליווי תצהיר עד ליום 4.8.22 מה מתכונת הפגישה, בנוכחות מי תתקיים, והאם מתכונת זו תואמת את בחינת טובת הילד עליה הוחלט."

46. ביום 04.08.2022 הוגשה תגובה מפורטת מטעם הרשות, ובה נטען כי הפגישה המתוכננת לילדים עם העו"ס נועדה לעמוד על הפגיעה שעלולה להיגרם להם ככל שיידרשו לצאת מישראל. העו"ס תערוך חוות דעת שתובא בפני הגורמים המקצועיים לצורך החלטה בבקשה ההומניטארית, ולאחריה יערך ראיון נפרד למערערת.  עוד נטען, כי לפגישה מוזמנים המערערים, העו"ס ומתורגמן לשפה הנפאלית, וכי המדובר בפגישה בלתי אמצעית, מעין טיפולית, הדומה לבחינה רפואית או פרא-רפואית במסגרת חוות דעת מומחה, ולכן אין מקום לנוכחות ב"כ המערערים ואף לא נציגי הרשות.
47. בתגובה נאמר עוד, כי הפגישה נקבעה בהתאם להנחיית מנכ"ל הרשות לערוך פיילוט בהיקף של 10 משפחות, כך שגם בבקשות לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים של משפחות עם קטינים חסרי מעמד בישראל בגילים 8-12, ייפגשו הילדים עם עו"ס, בתנאים ובמשאבים העומדים לרשות, והיא תערוך חוות דעת שתהווה כלי נוסף בלתי אמצעי לבחינת טענותיהם, בין היתר בהיבטי טובת הילד. נטען, כי אמנם ההנחיה אינה מעוגנת בנוהל הוועדה, אך הפיילוט נקבע בזיקה לנוהל 10.3.0001 של הרשות בדבר הוצאת צווי הרחקה ומשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, הכולל פגישות מסוג זה בהתאם לנוהל מספר 10.7.0002 להפעלת מתקן המשמורת בנתב"ג (להלן: נוהל נתב"ג), המופעל כאשר קטינים שוהים בו לאחר שהוצאו להם ולמשפחתם צווי הרחקה ומשמורת.  כאשר משפחות עם קטינים מוחזקות במתקן המשמורת בנתב"ג, עו"ס נפגשת עם הקטינים ומכינה חוות דעת המוגשת לבעל הסמכות להוצאה צו ההרחקה, שבודק אם יש בה כדי לשנות את החלטת ההרחקה המקורית של המשפחה.
48. עוד נטען, כי השיקולים שעל בעל הסמכות לשקול בקשר לטובת הילד לפי נוהל 10.3.0001, קשורים לעצם הפסקת השהייה בישראל, והאם מעבר לקושי המובנה שיש לכל ילד הנעקר מהמקום אליו הורגל למקום אחר, כרוכה העקירה במקרה הפרטני בפגיעה עודפת, שהיא קשה לאותו קטין ומצדיקה את הישארותו בישראל. עוד נטען בתגובה, כי הפגישה נועדה כדי לקדם את עניינם של המערערים, וכי אין מקום להתערב בהחלטת הרשות בהקשר זה, והודגש כי הם זכאים לוותר על הפגישה אך אם יעשו כך לא תישמע טענתם כי טובת הילד לא נשקלה.
49. ביום 07.08.2022 קבעתי:

"בדיון לפניי, שהתקיים לפני קרוב לשנתיים, ביום 29.10.2020, סוכם על מתווה להשלמת מידע בעניינם של המערערים, ובין היתר, קבלת חוות דעת עובדת סוציאלית בעניין הקטינים.