היום, מעל לחודש מבוקש דיון מחדש, שכולו מלא בנימוקים וטענות שמקומן היה יפה בכל ההזדמנויות שניתנו למשיבה לגבש נוהל כאמור בעצמה, החל מיום 29.10.20, אז התחייבה לעשות כן.
על כן, כאמור, הבקשה נדחית"
- לאחר שלא התקבל כל עדכון בתיק מצד הרשות במשך שלושה חודשים, הוריתי לרשות, בהחלטה מיום 22.9.23 להודיע האם ביצעה את האמור בהחלטתי מיום 21.5.23. כיון שהנחתי כי העניין בוצע, הוריתי לרשות להמציא את חוות הדעת שניתנה עד ליום 11.10.23. הוספתי, כי אם הרשות לא פעלה כאמור בהחלטתי אקבע כי טובת הילדים להישאר בישראל, שאז על הרשות יהיה לקבל החלטה על סמך קביעה זו. לאור מצב החירום בעקבות פרוץ המלחמה, ביום 16.11.23 הארכתי את המועד להגשת תגובת הרשות עד ליום 1.12.23. ביום 5.12.23, משלא הוגשה תגובה, הוריתי לרשות להבהיר מדוע אינה מגיבה להחלטות בית המשפט בהתחשב במצב החירום. באותו יום הוגשה תגובת הרשות, ובה נאמר כי הפרקליט המטפל היה בשירות מילואים. לגופם של דברים נטען כך:
"העיכוב בטיפול בעניינם של הקטינים מושא הליך זה נובע מכך שבהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 21.5.23 נקבע כי חוות הדעת המקצועית בעניין טובתם תינתן על ידי עו"ס לפי חוק הנוער. נבהיר כי עד למועד כתיבת הודעה זו המשיבה מקדמת פעולות לאיתור וגיוס עו"ס בין אם במיקור חוץ, בין אם באמצעות תקן מן המניין שלו מומחיות בשמיעת קטינים ובבחינת קשרי משפחה..."
בהמשך, חזרה הרשות על טיעוניה בבקשה לעיון חוזר, והוסיפה:
"במסגרת ניסיונות המשיבה למצוא עו"ס בעל הכשרה מתאימה, ביום 4.7.23 העביר משרד הרווחה למשיבה רשימה של עו"ס שעבדו בעבר במשרד הרווחה כעו"ס לפי חוק הנוער וכיום הם עובדים במגזר הפרטי וזאת על מנת שהרשות תוכל להשתמש בשירותי ייעוץ מטעמם. בשים לב שמדובר בעו"ס מהמגזר הפרטי, נבחנו דרכי העסקה לרבות בחינת העדר מניעה להגשת הצעות במסגרת "בקשה לקבלת הצעת מחיר".
הרשות המשיכה ופירטה את הליכי המרכז שפורסם בסוף חודש ספטמבר, אך הוסיפה כי לא הייתה לו היענות. עוד צוין כי הוחלט על הכנת מכרז להעסקת עובדת סוציאלית ברשות, תקן שיענה הן על הצורך במינהל אכיפה, הן לעניין הועדה ההומניטרית, והחל הליך קידום המכרז. הרשות הוסיפה ותקפה את החלטת בית המשפט מיום 21.5.23.
- עם זאת הוסיפה הרשות, כי על אף מאמציה לא נמצאה עו"ס העומדת בדרישות שנקבעו ע"י בית המשפט: "בנסיבות הספציפיות של ההליך דנן תבקש המשיבה להותיר את ההכרעה בשאלת טובת הקטינים בהליך דנן לשיקול דעתו של בית המשפט...". הוריתי למערערים להגיב לאמור הן בנוגע לקביעת טובת הילדים, הן בנוגע למיצוי ההליך. ביום 21.12.23 הגישו ב"כ המערערים את תגובתם. המערערים טענו כי על בית המשפט לקבוע כי טובת הילדים להישאר בישראל, ולהמשיך ולהכריע בערעור לגופו, ולקבוע כי החלטת הרשות הדוחה את בקשתם לקבל מעמד מטעמים הומניטריים אינה יכולה לעמוד.
- ב"כ המערערים הדגישו כי הבקשה ההומניטרית הוגשה כבר ביום 5.9.19 עם מעצרם של המערערים. עוד עמדו על השתלשלות העניינים, הן בהליך לפני הוועדה ההומניטרית, הן בהליך לפניי, כאשר בשני המקרים נדרש לקיים ראיון של גורמי מקצוע לבחינת טובת הילדים. ב"כ המערערים הדגישו כי לאור התנהלות הרשות לאורך כל הדרך, תוך הפרות חוזרות ונשנות של החלטות בית המשפט, ותוך רמיסת זכויות המערערים, יש צורך בפיקוח של בית המשפט על המשך ההליך.
- לאור האמור קבעתי בהחלטתי מיום 26.12.23 כי טובת הקטינים היא להישאר בישראל. עם זאת קבעתי, ובעניין זה נפלה טעות בהחלטתי כי: "הערעור על החלטת הועדה ההומניטרית תלוי ועומד". זאת, שעה שטרם ניתנה החלטה בוועדה לעניינים הומניטריים, ועניין זה כשלעצמו, לא היה נשוא הערעור שלפניי (כאמור ערר בעניין זה נמחק לאחר שהצדדים הסכימו כי ייערכו ראיונות לילדים ע"י גורמי מקצוע שיובאו לפני הועדה). הכוונה הייתה כי הערעור לפניי נותר תלוי ועומד. נראה כי הטעות נפלה כיון שלאורך כל הדרך בשני ההליכים נדרשה הרשות לערוך ראיונות לילדים, ולא תמיד הייתה הבחנה ברורה לגבי ההליכים במסגרתם עלתה השאלה. עוד קבעתי באותה החלטה כי הצדדים רשאים להגיש סיכומים קצרים בכתב בערעור שלפניי, תוך קציבת מועדים להגשתם. סיכומי המערערים הוגשו ביום 4.2.24.
- ביום 22.2.24, כשבועיים וחצי לאחר הגשת סיכומי המערערים, התייצבה המערערת כנדרש במתקני הרשות בבית דגן, לצורך חידוש רשיונה הזמני, במסגרת ההתייצבות הדו שבועית. מנהלת המתקן, הגב' בן ששון הודיע לה כי שעה מאוחר יותר ייערך לה שימוע. המערערת התקשרה לבאי כוחה, ששוחחו עם מנהלת המתקן וציינו לפניה כי על פי החלטת בית המשפט על הרשות להודיע על קיום שימוע לפחות שבועיים מראש. עוד ציינו ב"כ המערערים כי הוגשו סיכומים בהליך שלפניי. בחלוף כמחצית השעה, כך לדברי ב"כ המערערים (פס' 10 לבקשה מיום 26.2.24), התקבל מייל במשרד ב"כ המערערים מגב' אורית שרמי ממטה אכיפה מינהל וזרים ברשות, במסגרתו הודיעה לב"כ המערערים כי לבקשת מנהלת המתקן, המערערת מוזמנת ל"שימוע קידום יציאתה מישראל", שייערך ביום 29.2.24 במתקן האכיפה. היינו, תוך שבוע ממועד הזימון. שוב תוך הפרה של החלטות בית המשפט בעניין זה עצמו (העתק הודעת המייל צורף כנספח 1 לבקשת המערערים מיום 26.2.24). באותו מועד הוארך רישיונה של המערערת בשבוע בלבד, עד למועד הריאיון, גם זאת בניגוד מפורש להחלטות בית המשפט.
- היינו, בחלוף למעלה משלוש שנים באותה עת, שבהן הרשות לא ערכה למערערים שימוע כדין וכפי שהתחייבה הן בערעור לפניי, הן בערר בבית הדין במסגרת הבקשה ההומניטרית, נזכרה הרשות לערוך שימוע בהתרעה קצרה מהתחייבותה, לאם בלבד, כדי לקדם את יציאתם של המערערים מישראל, שעה שעליה להגיש סיכומים בערעור שלפניי. לאור זאת, הגישו ב"כ המערערים ביום 26.2.24 בקשה להורות על ביטול השימוע. בבקשה טענו, כי לו הרשות הייתה מודיעה על שימוע שבועיים לפני המועד כנדרש, הייתה המערערת מוזמנת לשימוע ביום 7.3.24, יום לאחר המועד שהיה קבוע להגשת סיכומי הרשות.
- ביום 27.2.24 ניתנה החלטתי לפיה:
"התיק בשל להכרעה. לאחר שהרשות לא הכריעה במשך שנים בבקשה [ההומניטרית], ולאחר הפרות רבות של החלטות בית המשפט, כעת לפני מתן פסק דין אין מקום לביצוע כל פעולה מטעם הרשות בתיק זה, פרט להגשת סיכומים בתיק.