השימוע שנקבע ליום 29.2.24 יבוטל.
הרשות לא תעשה כל פעולה מכל סוג, לרבות שימועים פגישות וקבלת החלטות בתיק זה. כל המועדים שניתנו לרשות על פני חודשים ושנים לצורך כך חלפו. כל שעל הרשות לעשות הוא להגיש סיכומים בתיק זה. הא ולו לא.
יוגשו הסיכומים ויינתן פסק דין"
- אולם, הרשות גם הפעם לא הגישה סיכומים כנדרש, וביום 7.3.24 הגישה בקשה למחיקת הערעור שלפניי, שכן לטענתה הסעד שהתבקש בו היה ביטול הרחקת המערערים, ומשאלו לא הורחקו ואף ניתן צו בשעתו האוסר על הרחקתם עד להכרעה בערעור, הרי שהערעור התייתר. עוד ביקשה כי כעת תינתן לה האפשרות להכריע בבקשה ההומניטרית, וככל שזו תידחה ימוצו ההליכים תוך הגשת ערר פנימי לרשות, וערעור המצוי בסמכותו המקומית של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.
- באותו יום עצמו דחיתי את הבקשה. בהחלטתי קבעתי כי: "כבקשות אחרות של הרשות שהגישה הרשות בתיק זה מוטב לה אילולא הייתה מוגשת". בהחלטה חזרתי על חלק מהשתלשלות העניינים לעיל. בנוסף, ציינתי, כי הערעור הנדון הוגש ביום 17.9.19, לאחר שהרשות החליטה להרחיק את המערערת וילדיה מישראל, ומאז התקיימו דיונים והוגשו אינספור בקשות, כאשר השאלה המרכזית שנדונה היא כיצד יש לבחון את טובת הילדים. עוד הדגשתי את התנהלותה הלא ראויה של הרשות, תוך הפרות חוזרות ונשנות של החלטות בית המשפט. הוספתי וקבעתי כי הרשות יכולה הייתה להעלות את הטיעונים שהעלתה, לכל המאוחר ביום 3.2.22, אז נקבע שידון הערעור לגופו, שם מצב הדברים היה זהה - ההרחקה נדחתה עד החלטה בערעור, והבקשה ההומניטרית הייתה עדיין תלויה ועומדת. עוד ציינתי, כי הבקשה למחיקת ההליך הוגשה על אף החלטותיי הקודמות, יום לאחר המועד בו היה על הרשות להגיש את סיכומיה. לאור האמור דחיתי את הבקשה, הארכתי, לפנים משורת הדין, את המועד להגשת סיכומי הרשות, והוספתי וקבעתי כי אם אלו לא יוגשו יינתן פסק הדין על סמך החומר הקיים בתיק.
- לאחר החלטה זו הוגשו סיכומי הרשות. כפי שיפורט בהמשך, עיקר טענתה כי הליך זה התייתר, ויש לאפשר לרשות לדון כעת בבקשה ההומניטרית, תוך בחינת טובת הילדים. לאחר מכן הוגשו סיכומי תשובה ובעקבותיהם, בשלה העת למתן פסק דין.
תמצית טיעוני הצדדים
טיעוני המערערים
- המערערים טוענים כי משקבע בית המשפט כי טובת הילדים היא להישאר בישראל, ולאור העובדה כי שיקול טובת הילד הוא שיקול על, שיקול מכריע בקבלת החלטות בעניינם של ילדים, יש להורות כי הילדים יישארו עם אמם בישראל. המערערים מסתמכים בעניין זה על חוות הדעת השונות שניתנו על ידי גורמי מקצוע בעניינם של הילדים, לרבות ע"י הועדה של משרד החינוך, שכולם קבעו כי מעצרם של הילדים גרם להם נזקים חמורים, כי הם ממשיכים לחוות את הטראומה כמו גם את סכנת ההרחקה מישראל התלויה כעננה מעליהם וכן את ההשפעה השלילית המשמעותית של חוסר הודאות על מצבם.
- המערערים עמדו על כך כי ערעור זה התנהל במקביל להליך במסלול ההומניטרי, כאשר בשני המקרים היה על הרשות לבחון את טובת הילדים ע"י גורם מקצועי מטעמה, והיא לא עשתה כן. המערערים ציינו כי מאז נערך לאם המערערת ריאיון ביום 4.1.22 טרם ניתנה החלטה בבקשה ההומניטרית, וזאת בשל מחדלי הרשות, שכשלה לבחון את טובת הילדים כפי שעליה לעשות וכפי שהתחייבה לעשות במשך שנים. עוד עומדים המערערים על כלל מחדלי הרשות והפרות החלטות בית המשפט, שפורטו בהרחבה לעיל, ולא אחזור עליהם במסגרת טיעוני הצדדים. לטענתם, במבחן התוצאה, הרשות לא בחנה את טובת הילדים, לא במסגרת ערעור זה ולא במסגרת הבקשה ההומניטרית, מאז נעצרו המערערים ועד היום, קרוב לחמש שנים מאוחר יותר. המערערים מציינים כי כל אותה עת מחזיקה הרשות בכספי בערבות שהפקידו המערערים, ואף מחייבת את האם המערערת להתייצב במשרדי הרשות פעם בשבועיים, לרבות פירוט ההליכים שבאו בעקבות החלטת הרשות לחייבה להתייצב פעמיים בשבוע.
- עוד עמדו המערערים על ניסיונות הרשות, פעם אחר פעם, לקיים שימוע לילדים במתקני הרשות, ע"י עובדת סוציאלית שלא מתמחה בטיפול בילדים, ובמתכונת שאינה תואמת את המתכונת שנקבעה כמתכונת ראויה לקיים ראיונות לילדים. עוד ציינו, כי לאחר שהרשות קיבלה אינספור הזדמנויות מבית המשפט להסדיר את הנושא, בית המשפט נאלץ לקבוע את אופן ביצוע הראיונות, אך הרשות לא עמדה בכך, ובסוף נאלץ בית המשפט לקבוע כי לאור מחדלי הרשות, טובת הילדים היא לחיות בישראל. גם לעניין זה הובאו הדברים בהרחבה לעיל, ולא אחזור עליהם במסגרת טיעוני המערערים.
- המערערים עומדים על כך כי בית המשפט בהחלטתו מיום 21.5.2023 קבע שבחינת טובת הילדים נדרשת הן לצורך הכרעה בערעור, הן לצורך ההכרעה בבקשה ההומניטרית. על כן, כך לטענת המערערים, החלטת בית המשפט כי טובת הילדים היא להישאר בישראל, נוגעת הן לבקשה ההומניטרית, הן לשאלת הרחקת הילדים מישראל, העומדת במרכז ערעור זה. לטענתם, לא ייתכן כי לאחר שניתנה החלטת בית המשפט מיום 26.12.23, יותר לרשות לגרש את המערערים מישראל ולהמיט עליהם את כל אותם נזקים ידועים וצפויים מראש, אשר בגינם נקבע כי טובתם היא להישאר בישראל. המערערים מדגישים לעניין זה, כי עוד בהחלטה מיום 21.5.23 ציין בית המשפט כי עצם ההמתנה שנים רבות בצל הגירוש עלולה לגרום לילדים נזק, וכי יש לייחס משקל גם לזמן שחולף מבלי שהטיפול בעניין מתקדם.
טיעוני הרשות
- הרשות מתמקדת בטיעוניה במסגרת הדיונית של הערעור - ערעור מנהלי, התוקף את פסק דינו של בית הדין לעררים, אשר אישר את צווי ההרחקה והמשמורת שהוצאו כנגד המערערת, אמם של הילדים, וכנגזרת מכך גם נגד ילדיה. על כן, כך טוענת הרשות, במוקד הערעור ניצבו החלטות מנהליות הנוגעות להוצאת צווי הרחקה ומשמורת בגין שהייה בלתי חוקית בישראל, וביחס אליהן התבקש בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית. הרשות עומדת על כך כי בסמוך להגשת הערעור שוחררו המשיבים ממשמורת והרשות הודיעה, במסגרת הערר על החלטותיה לדחות את הבקשה ההומניטרית, כי היא נכונה להשיב לבחינה מחודשת את בקשת המערערים לקבל מעמד מטעמים הומניטריים. לטענתה, משלא ניתנה החלטה בבקשה זו, ממילא טרם ניתן לקיים ביחס אליה ביקורת שיפוטית, ובית המשפט מוגבל להכרעה בערעור שלפניו.
- לעניין טובת הילדים טוענת הרשות (פס' 8 לסיכומים) כי: "ניסיון לקיים פגישה של עובדת סוציאלית מטעם המשיבה עם המערערים, לצורך גיבוש חוות הדעת בעניינם - ניסיון אשר לא צלח נוכח בקשות שהוגשו מטעם המערערים והחלטות שהתקבלו על ידי בית המשפט הנכבד ואשר עצרו את פעולות המשיבה". הרשות ממשיכה וטוענת כי לאור העובדה שבהחלטת בית המשפט נקבע כי טובת הקטינים תיבדק ע"י עובדת סוציאלית לחוק הנוער, וכי על אף ניסיונות שנעשו, לא עלה בידם להעסיק עובדת סוציאלית כאמור, נאלצו להסכים כי בית המשפט הוא זה שיקבע מהי טובת הילדים. עם זאת, כך לטענת הרשות, ההכרעה בבקשה ההומניטרית עדיין מונחת לפתחה.
- הרשות מוסיפה וטוענת כי לאחר מכן, לאור החלטות בית המשפט, לא דנה עוד בבקשה ההומניטרית. אשר לטיעוני המערערים לפיהם יש להעניק למערערים אשרת א/5, טוענת הרשות כי היא מתנגדת לכך, ראשית כיון שזה סעד שלא התבקש בערעור עצמו, ושנית כי הגורמים המוסמכים ליתן את ההחלטה נשוא הערעור - צווי הרחקה ומשמורת - אינם מוסמכים ליתן מעמד זה.
טיעוני המערערים בסיכומי התשובה
- המערערים טוענים כי במהלך ארבע שנים הרשות נמנעה מלהכריע, ואף מלדון, בבקשתם לקבל מעמד מטעמים הומניטריים, ובמקביל, במשך כל אותה תקופה התעמרה בהם ופעלה להרחקתם מישראל, תוך התעלמות מהדין, מהתחייבויות שלקחה על עצמה, ומהחלטות מפורשות של בית המשפט. על כן, לטענתם, אין ליתן לרשות לטעון היום כי ההליך "אינו אקטואלי" כלשונה, כיון שצווי ההרחקה אינם נאכפים בעת הזו, וכי בית המשפט נעדר סמכות לפסוק את הסעד שביקשו.
- המערערים מוסיפים וטוענים כי טיעוני הרשות לפיהם הערעור התייתר לאור העובדה שצווי ההרחקה אינם ממומשים, ולאור הסכמת הרשות לדון מחדש בבקשה ההומניטרית, הם טיעונים שיש לדחותם. זאת, כיון שמדובר בנסיבות שהיו ידועות מזה שנים. המערערים שוחררו ממשמורת ביום 19.9.2019, והסכמת הרשות לשקול בשנית את הבקשה ההומניטרית, קיבלה תוקף של פסק דין בהחלטת בית הדין לעררים מיום 24.1.21. למרות זאת, הרשות לא פעלה כל אותם שנים לקבלת החלטה בבקשה ההומניטרית, והגישה את הבקשה למחיקת העתירה מטעמים אלו ביום 6.3.24, חלף הגשת סיכומים מטעמה.
- המערערים טוענים עוד, כי טיעוני הרשות שלפיהם משצווי ההרחקה אינם ממומשים, ההליך התייתר, הם מקוממים, כלשונם, שכן, במהלך כל השנים פעלה הרשות להרחקת המערערים, בין היתר על דרך זימון המערערת 1 לשימועים לשם "קידום יציאה מישראל", האחרון שבהם, במהלך הגשת הסיכומים עצמם. המערערים הוסיפו כי בית המשפט מוסמך להעניק למערערים את הסעד שהתבקש, בראש ובראשונה משום שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו מוגבל לסעדים שהתבקשו, והוא רשאי ליתן כל סעד ראוי וצודק בנסיבות העניין, וכן לאור התנהלות הרשות בהליך.
דיון והכרעה
- אמנם, הערעור מעלה שאלות לעניין טובתם של ילדים, אבל ליבו ועיקרו הוא בהתנהלות הרשות, שהפרה את חובותיה כרשות מנהלית: חובת ההגינות; החובה להפעיל את סמכויותיה במהירות וביעילות; החובה לבסס החלטות על בסיס עובדתי מלא והחובה לנהוג בשוויון, הכל תוך הפרת מחויבויות ישראל על פי האמנה לזכויות הילד, וכן הפרת התחייבויות שניתנו לבית המשפט ולבית הדין לעררים. טובת הילדים כפי שהוכחה ע"י המערערים ולא נסתרה ע"י הרשות, שעד היום לא בחנה את טובת הילדים, היא להישאר בישראל, באשרה שתיתן להם ודאות ותבטיח את זכויותיהם.
לאור האמור, אקדים מסקנה לדיון - בנסיבות המיוחדות של המקרה יש לשים קץ לסבלם של המערערים ולהעניק לאלתר למערערים אשרת א/5 שתעמוד בתוקף עד שהמערערת 3, הילדה ש', תגיע לגיל 18.