תמצית טענות התובע
- משהופרה הוראת סעיף 8(א)5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן "חוק השוויון") הופלה בפיטוריו לאור מוגבלותו על כן, יש לחייב את הנתבעת בסך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
- הנתבעת הייתה ערה למוגבלות התובע ולא הוכיחה כי התובע לא פוטר עקב מוגבלותו וללא שניתנה לו הזדמנות לעבוד בכל עבודה סבירה אחרת, ומבלי להציע לו חלופות סבירות אחרות שיאפשרו את המשך העסקתו.
- בסמוך לחודש מרץ 2021, לקה התובע באירוע לבבי ונאלץ לעבור שני צנתורים שבגינם נאלץ ליטול מס' ימי מחלה עד לחזרתו לעבודה בחודש יוני 2021. האירוע לבבי ארע לתובע בתוך הסעה של הנתבעת אשר אספה את עובדי הנתבעת וביניהם התובע מאזור מגוריהם למפעל.
- התובע עדכן טלפונית את מנהלו הישיר, והודיע לו כי הוא חווה התקף לב ויאלץ ליטול ימי מחלה עד החלמתו וחזרתו לעבודה. במקרה שלפנינו, לפי הנטען לא יכולה להיות מחלוקת כי התובע הינו אדם עם מוגבלות אשר חווה אירוע לבבי והמציא לנתבעת בנסיבות העניין אישורים מרופא תעסוקתי המעידים על מוגבלותו ועל ההקלות וההתאמות הנדרשות לו לצורך המשך עבודתו בנתבעת.
- סיבת הפיטורים - מוגבלותו של התובע מלעבוד במשמרות לילה וערב. התובע זומן לשני שימועים: ביום 19.10.21 זומן התובע לשיחת שימוע ראשונה. בהזמנה לשיחת השימוע נטענת טענה אחת ויחידה כלפי התובע והיא מוגבלותו לבצע את עבודתו במשמרות. ביום 13.02.22 זומן התובע לשיחת שימוע שניה בה חזרה הנתבעת על טענתה היחידה, כלפי התובע, מוגבלותו לבצע את עבודתו במשמרות. ניתן להתרשם מפרוטוקולי הדיון כי טענות הנתבעת נוגעות אך ורק למוגבלותו של התובע לעבודה במשמרות.
- הנתבעת מאשרת כי התובע היה עובד מסור ונאמן ולא הייתה כל תלונה כלפיו וכי הסיבה היחידה בגינה פוטר הינה מוגבלותו לעבוד במשמרות. התובע קיבל תעודות ההערכה המעידות על שביעות רצונה של הנתבעת מהתובע.
- התובעת לא הציעה לתובעת חלופת עבודה התואמת את מוגבלותו. תפקידו של התובע בנתבעת היה "משנע" במסגרת תפקידו הוא נהג על מיני מלגזה ובאמצעות לחיצות על כפתורים המצויים על גבי המלגזה, היה גורם למלגזה להרים משטחים ומשנע אותם ממקום למקום, עבודת המשנע אינה עבודה פיזית.
- במסגרת אישורי הרופא התעסוקתי שהומצאו לנתבעת, היה עליה לאתר חלופה שאינה כרוכה בהרמת משאות כבדים ועל הפחתת לחצים תוך שהעבודה תתבצע במשמרת בוקר בלבד. החלופה היחידה שהוצעה לתובע היא לעבוד כמשטח, ולא שתי חלופות כטענת הנתבעת. מדובר בהצעה לא סבירה שאינה תואמת את מצבו הרפואי ועומדת בניגוד לסעיף 8 לחוק השוויון. התובע התנגד להצעה מאחר ומדובר בעבודה פיזית הכרוכה בהרמת משאות כבדים.
תמצית טענות הנתבעת
- טענה מקדמית-התובע לא טרח לציין כי תביעתו לביטוח לאומי להכרה בדמי פגיעה בעבודה, נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, עובדה המחזקת את טענות הנתבעת.
- הנתבעת פעלה בהתאם לאישורים שהציג התובע מטעם הרופא התעסוקתי. פעלה בתום לב למציאת פתרונות חלופיים להמשך העסקתו, בהתאם להגבלות שהומלצו עבורו. קיימה עם התובע מספר שיחות וכן שתי שיחות שימוע, במסגרתן בחנה והציעה חלופות שונות. התובע סירב לכל החלופות שהוצעו לו ולכן לא נותרה בידה של הנתבעת הברירה, אלא לסיים את העסקתו בהתאם לדין ולאחר שהושלמו לו כל זכויותיו.
- באשר לטענה לפיה הנתבעת ידעה אודות מצבו הרפואי - הנתבעת מכחישה. הפעם הראשונה שנחשפה הנתבעת למצבו הרפואי ככזה הדורש הקלות, היתה כאשר הציג כי יש לאפשר לתובע לעבוד ללא משמרות לילה. האישור הרפואי לא כלל שום אבחנה הרפואית ו/או אזכורה של המילה "לב", "התקף לב" וכדומה. לטענת התובע הוא התקשר לאריה בזמן שהיה בהסעה בדרכו לעבודה ועדכן אותו כי חווה התקף לב. מדובר באמירה שאינה משקפת מציאות העולה כדי שקר. אריה מעולם לא עודכן על התקף הלב שחווה התובע. אריה מספר על הודעת SMS אותה שלח התובע (מפנה לצילום מסך ההתכתבות. יצויין כי גם כשנסעו אריה, ושני עובדים נוספים לבקר את התובע בבית החולים עת אושפז לא נאמרה להם על ידי התובע עובדת היותו לאחר התקף לב או הקשר דומה לכך. הדבר עולה כדי סילוף עובדות בצורה בוטה. האמירה שנכתבה בשיחת השימוע לפיה "היית אצלנו לפני כחצי שנה אחרי אירוע בריאותי בלב" נאמרה בשיחת השימוע השניה שבוצעה בסוף שנת 2021 ומכאן לוחות הזמנים של כחצי שנה (מיום 16/6/21 עד מועד השימוע לקראת סוף 2021) והיא נשענת על חוסר מידע.
- חרף אמירותיו של התובע בדבר מוגבלותו לכאורה, החל התובע לעבוד במשרת מלגזן בסמיכות של חודשים בודדים מיום סיום העסקתו אצל הנתבעת. זה המקום להעלות תמיהה האם אומנם תפקיד המלגזן לא כרוך בכל מאמץ פיזי ולו הקטן ביותר. הדבר מעורר תמיהה.
- באשר לטענה בדבר הפליה מחמת גיל - אמירותיו של התובע כי גילו היווה שיקול במסגרת סיום העסקתו מעוותת ואין בה אמת. מעולם לא היווה גילו של עובד שיקול עבור הנתבעת.
- התובע הציג שלושה אישורים מרופא תעסוקתי במרווחים של 3-4 חודשים המציינים המלצות בדבר המשך עבודתו ללא משמרות לילה ובהמשך גם ללא משמרות צהריים. התובע מנסה בדרך קולמוסית ולא תמת לב לאורך כל התביעה והסיכומים לעשות שימוש בוטה בהמלצות הרופא התעסוקתי כ"מגבלות" ואף מדגיש ומבליט את המילה "מגבלתי בכל פעם...", שנאמרה במהלך שתי שיחות השימוע ומפרש אותה כקביעה לפיה הנתבעת ידעה ממה סובל התובע. הדבר מקומם ואין בו מן האמת. השימוש במילה מגבלה על הטיותיה אין בו מבחינת הנתבעת אלא לציין את אי יכולתו להמשיך לעבוד במשמרות לילה ו/או צהריים בהמשך.
- הסיבה היחידה לפיטוריו - היעדר חלופה התואמת את כישוריו ובעיקר את רצונו של התובע. הנתבעת היא מפעל יצרני. רוב רובם של מועסקיה הם עובדים בתפקידי רצפת יצור דוגמת מפעילי מכונה, אורזים, ממשטחים, משנעים, מבקרי איכות, טכנאים, חשמלאים, מלגזנים, עובדי משק ושומרים. בכל אלה ישנה מעורבות הכרוכה במאמץ פיזי מסוים. קבלת אישורי ביקור אצל רופאים תעסוקתיים הינו דבר שבשגרה אצל הנתבעת. ישנם מקרים בהם הדבר אינו אפשרי מבחינת התפקידים הפנויים או מבחינת רצונו של העובד, אשר מסרב להצעות.
- הנתבעת משוועת לעובדים בכל התפקידים שהוזכרו לעיל, וניסתה בכל דרף אפשרית להותיר את התובע כעובד המועסק בנתבעת בכפוף לאישורים והמגבלות הרפואיות. אין ביכולתה של הנתבעת להיענות לכל פנייה על ידי המצאת תקנים ותפקידים שלא קיימים ו/או לא פנויים ובכך להגדיל את הוצאותיה ומצבת עובדיו ולהעסיק עובדים בתפקידים שלא לצורך ומעבר לתקינת כוח האדם הנדרשת לה. מדובר בנטל לא סביר בהתחשב בעובדה כי קרוב ל- 90% ממועסקיה הם בתפקידי רצפות יצור במעורבות פיזית.
- בענייננו, הנתבעת המשיכה להעסיק את התובע משך תקופה ארוכה מיום היעדרותו הראשון דרך היעדרותו הממושכת ועד חזרתו וקבלת המלצות הרופא התעסוקתי ויישומן על ידה ולא מיהרה לסיים את העסקתו ואף שקלה חלופות שונות באמצעות שתי שיחות שימוע. רק לאחר שהוחמרו ההתניות להמשך העסקתו של התובע ומשום שזה סירב לכל ניסיון להעסקה אחרת, רק אז התקבלה ההחלטה לסיים את העסקתו.
- לתובע הוצעו תפקידים שונים: הנתבעת כיבדה את המלצות הרופא התעסוקתי בפעם הראשונה והשנייה, לאחר מכן, בשיחת השימוע השנייה הוצע לתובע להיות מועסק כמשטח במשמרת בוקר, התובע סירב. עוד הוצע לתובע לעבוד במחלקת "העגולות". זוהי מחלקה בה אורזים מוצרי מגבונים במשמרת בוקר בלבד ונחשבת קלה יותר, התובע סירב. נסיון נוסף להציע לו לעבוד ב"קווים הקטנים" בשילוב עזרה בשינוע, גם לא צלח והתובע שוב סירב.
- מנהל הייצור ביקש מהתובע לתת סיכוי ולנסות את התפקיד המוצע וככל שלא יצלח תיבחן החלופה נוספת - גם למתווה הזה התובע סירב.
- ודוק, התובע לאורך כל הדרך, מצד אחד אומר כי אינו יכול לעסוק בדבר וחצי דבר פיזי כמו מצביע על אובדן כושר מלא, אך מאידך מבקש לעבוד במשנעת בתפקיד השינוע שהרי גם בה יש עבודה פיזית כחלק מובנה מהתפקיד לאורך כל המשמרת. התפקיד כרוך בירידה מן המשנעת ולבצע פעולות של "שרינק" - ליפוף ניילון נצמד בגליל ענק סביב התוצרת וכי על המשנע להרים את גליל הניילון הכבד ו"להלבישו" על מכונת השרינק. מדובר במשימה פיזית ונראה כי התובע מנסה לאחוז את המקל משני קצותיו, לעצב תפקיד בנסיבות שלא קיימות ותוך בניית הגדרת תפקיד שלא בנמצא.
- התובע הטיב לציין בשיחת השימוע כי הוא לא מסוגל להרים דבר. "אני לא במצב שיכול להרים משהו אפילו אם זה קל". לא ברור כיצד ביקש לאייש את משרת המשנע במשרה מלאה שהרי כאמור גם היא מכילה מאמץ פיזי הכרוך בהרמת משאות.
המסגרת הנורמטיבית
- פרק ד' לחוק השוויון עוסק בהפליה בתעסוקה, וקובע בסעיף 8 איסור הפלייה של אדם עם מוגבלות. לעניינינו רלוונטית הוראת סעיף 8 לחוק השוויון, המורה כך:
“)א)לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים, בכל אחד מאלה: