דויטש הפנה בספרו (בעמ' 718, ה"ש 100) לפסיקת בית המשפט העליון בקשות עירייה אחרות 1142/92‏ ורגוס בערעור מיסים נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421 (1997) (להלן: פרשת ורגוס), שאומנם ניתנה לפני חקיקת החוק אך לא נס לחה גם אחריו.  וכך נפסק שם (בעמ' 440) מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן:

כל עוד נמשכים יחסי העבודה, העובד אינו יכול לעשות שימוש במידע עסקי של המעביד או להעבירו לאחרים.  אך בדרך^-כלל, כאשר הסתיימו יחסי העבודה, רשאי עובד לעשות שימוש בכישורים ובידע האישי שרכש בקשר עם עבודתו כדי להפיק תועלת אישית ולהתחרות במעבידו, ובלבד שלא יעשה שימוש במידע קונפידנציאלי של המעביד העולה כדי הפרת חובת אמון או הפרת החובה לנהוג בתום^-לב.

דברים אלה יפים במיוחד לענייננו.  כאן מדובר במידע שהושג תוך הפרת חובת אמון והחובה לנהוג בתום לב.  גם לאחר סיום יחסי העבודה אין לעשות בו שימוש.  וודאי שלא בתקופת ההתקשרות שבין הצדדים, שהופסקה כזכור רק בחודש מאי 2020 (ראו לעיל בפסקה 10).

תקנת הציבור (סעיף 7(א)(2) לחוק)

110. הנתבעים מפנים גם לסעיף 7(א)(2) לחוק הקובע סייג אפשרי נוסף, לפיו לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם "השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור". לשיטתם השימוש בסוד היה הכרחי נוכח הצורך להילחם במגפת הקורונה.  זוהי מצוותה של תקנת הציבור, כך נטען.

גם טענה זאת יש לדחות.

ברור כי חשיפת הסוד של התובעות תוכל לקדם את טובת הציבור, שכן יהיה בה כדי לקדם את היכולת של הציבור להתמודד עם מגפה קטלנית.  אלא שיש הבדל בין טובת הציבור ובין תקנת הציבור.  חשיפה של סודות מסחריים רבים תקדם את טובת הציבור, שכן היא תחשוף אותו לחידושים ולנתונים רגישים שיהיה בהם כדי לקדם את התחרות, להרבות תורה ולהאדירה.  אך ודאי שאין בכך משום הכשר לגזול סודות מסחריים ולהעברת מידע רגיש לנחלת הכלל.

את ההגנה ניתן להחיל, במצב הדברים הטיפוסי, במקרים שבהם החשיפה באה למנוע תקלה.  כך, בדברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח 2471, מיום 3.1.96, בעמוד 350 צוין ביחס לסעיף זה כי "במטרה להגן על טובת הציבור מוצע לסייג את אחריותו של מי שמגלה מידע סודי שחשיפתו דרושה מחמת שיקולים של תקנת הציבור.  למשל, חשיפה של מידע אשר השימוש בו על ידי בעל הסוד יזיק לבריאות הציבור". 

מקרה אחר הבא בחשבון הוא מצב בו מוטלת מגבלה על החשיפה מכוח הוראה חוזית שהיא עצמה סותרת את תקנת הציבור, ופוגעת בתחרות באופן בלתי ראוי.  או כאשר הטענה לסודיות של בעל הסוד היא עצמה נשענת על תשתית לא ראויה ומעוולת (דויטש, בעמ' 700).  או כאשר החשיפה עולה בקנה אחד עם זכות הציבור לדעת וכיו"ב.  רשימת מקרים מסוג זה אינה סגורה, כיאה למושג מסגרת כמו "תקנת הציבור".

111. המקרה שלפנינו אינו כזה כלל ועיקר. אם מטרתם של הנתבעים הייתה לקדם את הטובה הציבורית, הרי שיכלו להמשיך לעזור לתובעות במסגרת שירותי הייעוץ שסיפקו.  הם יכלו לתרום לפתוח הגלאי.  הם היו יכולים לשאת ולתת עם התובעות ביחס לשיתוף פעולה מסחרי כזה או אחר.  הם יכלו לחלופין לעבוד על פתוח עצמאי משלהן, הנשען על מחקרם העצמאי.  ודאי שלא הייתה בנסיבות העניין כל הצדקה לגזלת סוד מסחרי, בניגוד לחוזה ולחובות האמון.

112.   פרשנות הנתבעים את ההגנה היא מרחיקת לכת, סותרת את תכליותיו הבסיסיות של חוק עוולות מסחריות, ויש לדחותה.

המחאת הזכויות לתובעת 4, חברת RW, לא שומטת את הקרקע תחת התביעה

113. חזית מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לעובדה כי התובעת 4, חברת RW, היא שנותרה כבעלת דין, היות שזכויות התובעות הומחו לה, ואין חולק כי היא לא הייתה צד להסכם המקורי שבין הנתבעים ובין התובעות.
114. לטענת הנתבעים, התובעות 3-1 לא יכולות להישען על המחאת זכויות כאמור. הם מעלים טענות במישור החוזי-דיוני ובמישור דיני הנזיקין.  אבחן אותן כסדרן.

המישור החוזי-דיוני

115. לשיטת הנתבעים, התובעות הסתירו במהלך המשפט מבית המשפט ומהם את העובדה כי התובעות 1 ו-3 נמחקו מרישומי רשם החברות בסינגפור, לאחר שמר רם הצהיר כי אין להן עוד פעילות או נכסים. בנוסף, לתובעת 4 לא הומחו זכויות מהתובעת 2, מאחר שהסכמת התובעות לדחיית התביעה של התובעת 2, מהווה הודאת בעל דין שאין לה זכויות כלל, ולכן ממילא לא תוכל להמחות דבר.

הנתבעים מוסיפים ומציינים כי החוזה עמם נחתם רק מול חברת רם הולדינגס, ולכן אין להכיר במחויבות שלהם מול חברות אחרות שלא היו צד לו.  ועוד נטען שהתובעות לא טענו כי לחברת רם הולדינגס היה סוד מסחרי.  וודאי שגם היא לא יכלה להמחות דבר לתובעת 4.

116. לעומת זאת, לטענת התובעות, ביום 25.6.19 - לפני הגשת התביעה שבנדון - הומחו זכויות חברת רם הולדינגס לחברת רם גלובל - התובעת 1 - בהסכמת הנתבעים, וזאת בהתאם לסעיף 11.4 להסכם, שקובע במפורש כי התובעות רשאיות להמחות זכויותיהן לגורם אחר, כל עוד אין המדובר בצד שלישי. ובנסיבות העניין אין המדובר בצד שלישי היות שהחברות כולן מצויות בשליטתו של מר רם.

בכתב התביעה המקורי שמיום 4.6.20, ובכתב התביעה המתוקן שמיום 17.8.20 צוינה חברת הולדינגס כתובעת 1, ורק בכתב התביעה המתוקן בשנית שמיום 20.6.22 (כתב התביעה השלישי בתיק), שונתה זהות התובעת 1 מחברת הולדינגס לחברת גלובל.  כל אלה מראים כי הנתבעים לא ראו בעיה בזמן אמת עם המחאת הזכויות, ורק כעת הם מנסים להעלות טענות בניסיון להתחמק מאחריות.

117. לאחר עיון מצאתי לדחות את טענות הנתבעים כי יש לסלק את התביעה נוכח פגמים נטענים בהמחאת הזכויות לתובעת 4, ובשל אי עדכון בית המשפט בהתפתחויות.
118. ראשית יש לציין, כי בהחלטתי מיום 13.6.22, אישרתי את החלפת התובעת 1, וציינתי כי אין צורך לשנות הסעדים. עוד קבעתי באותה החלטה כי היה מקום שהתובעות יעדכנו בהתפתחויות, ונוכח הסרבול המסוים שנוצר הטלתי עליהן הוצאות.  מכאן שאין באי-העדכון כדי להצדיק סילוק על הסף של התובענה בכללותה.

שנית, התובעות צודקות בכך שבזמן אמת הנתבעים קיבלו את פרשנותן והכירו בהחלפה שעשה מר רם, בין חברה אחת שבאשכול החברות שלו (חברת רם הולדינגס) לחברה אחרת (חברת רם גלובל).  הנתבעים לא הלינו על כך, אלא קיבלו פרשנות זו להסכם, לפיה בטעות נרשמה כצד לו חברת רם הולדינגס במקום חברת גלובל.  כמו כן, שעה שהחברות השונות נשלטות כולן על ידי אותו גורם, מר רם, אין כל צידוק סביר לנתבעים להתנגד להמחאת הזכויות האמורה.  מכל מקום צידוק סביר הנשען על נסיבות הדברים הקונקרטיים לא בוסס.