הגנת הסוד המסחרי פוקעת אפוא עם פרסום הסוד, במסגרת בקשת הפטנט. אלא שכאן הגזל שלו נעשה לפני פרסומו. כל אלה מובילים למסקנה שאין לעניין מרק תחולה בענייננו.
- ויותר מכך: עניין מרק מרכז המבט בבעל הסוד המסחרי שהגיש בקשת פטנט, ובכך הכפיף עצמו לאיזונים שדיני הפטנטים מקיימים בתקופת הביניים, שבין תקופת הגשת הבקשה ועד לאישורה.
ענייננו שלנו הוא שונה. בוסס שפרופסור סרוסי גזל סוד מסחרי, ועל בסיסו הוגשה הבקשה לרישום פטנט. כלומר, הדגש הוא לא בפטנט של התובעות אלא בגזל ובשימוש שנעשה בו בבקשת הפטנט של הנתבעות. מצב דברים שכזה לא עמד לדיון בעניין מרק. שם דובר במקרה שבו צד אחד הגיש בקשת רישום פטנט, והצד השני מבקש לנצל את המידע שבבקשה. בענייננו מדובר במצב שבו שני הצדדים הגישו בקשות פטנט, כשלפי הטענה אחת מהן נשענת על גזל. בנסיבות אלה ספק אם ניתן לשלול תביעה לסעד כספי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט או מכוח מקור נורמטיבי אחר. עניין זה לא ילובן במסגרת זו שעה שעניינה בסעד הצהרתי ובצו עשה.
- אני דוחה אפוא את הטענה של הנתבעים כי עניין מרק מונע מהתובעות מלעתור לסעדים הנתבעים בתביעה הנוכחית.
לנתבעים לא עומדת הגנה מכוח ההגנות שבחוק עוולות מסחריות
106. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי גם אם יש תחולה בנסיבות העניין לחוק עוולות מסחריות, הרי שהוא מעניק להם הגנה. אדון בשתי ההגנות שהם מכוונים אליהן.
ידע שנרכש במהלך עבודה ושהפך לכישורי מקצוע (סעיף 7(א)(1) לחוק)
- סעיף 7 לחוק קובע כך:
- סייגים לאחריות
(א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:
(1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;
- דין הטענה להידחות.
סעיף זה ודאי שלא נועד לאפשר גזלה של סוד מסחרי. המקרה הטיפוסי שההגנה חלה עליו, הוא במצב דברים בו עובד מפתח את הסוד המסחרי אגב עבודתו, אך מכוח יחסי העבודה, הסוד מצוי בבעלות מעבידו.
המקרה שלפנינו הוא שונה לחלוטין. כאן הצדדים התקשרו בהתקשרות חוזית, ואחד מהם גזל את הסוד מחברו שעה שלא פיתח אותו בעצמו. ודאי שאין כל הצדקה היכולה לכונן הגנה במקרה שכזה מכוח דיני העוולות המסחריות.
- ואפילו היינו נשארים במסגרת של יחסי עבודה, כפי שהנתבעים טוענים להם, לא היה בכך כדי להועיל.
המלומד מיגל דויטש התייחס להגנה זו וציין כי אין לה תחולה שעה שנעשה שימוש בסוד המסחרי בתוך תקופת ההעסקה, וזה המקרה בענייננו. תכלית ההגנה היא לאפשר לעובד להתפרנס או לקדם ניידות עובדים, ותכלית זו לא רלוונטית כאשר מדובר בשימוש בסוד בתוך תקופת ההעסקה (שם, בעמ' 721, ובה"ש 116).