גזילת הסוד המסחרי השלישי בוססה אפוא. הגנה לא תימצא בעניין מרק, בדיני הפטנטים או מכוח דיני העוולות המסחריות. מכלול הנסיבות מבסס גם יריבות מול חברת נגב, הנתבעת 1, באופן המצדיק הענקת סעדים נגדה. יחד עם זאת אין מקום להעניק את הסעדים המבוקשים, בנסיבות העניין, ביחס לאוניברסיטת בן גוריון.
56. בטרם נצא לדרך לשם ביסוס מסקנות אלה, מצאתי להעיר בעניין טענות הנתבעים כלפי המומחה מטעם בית המשפט. אכן, לגיטימי שצד להליך, שאינו שבע רצון מעמדת המומחה, יעביר ביקורת על עמדתו ועל דרך ניתוחו. אלא שכאן הנתבעים מתחו ביקורת בוטה שחצתה קווים מקובלים וראויים. צוין שהמומחה גילה חוסר הבנה בסיסית של המשימה שהוטלה עליו; כי פעל במשוא פנים ובחוסר אובייקטיביות, כי הוא גילה חוסר מקצועיות ועוד כהנה וכהנה "סופרלטיבים". לאמירות חריפות אלה לא היה מקום. עוד ראו דוגמאות להערות החורגות מהמידה הראויה במהלך ניהול חקירות המומחה (ראו למשל: 467, ש. 25-12; 574, ש. 7-6; 584, ש. 14-4; 600, ש. 32; 606, ש. 16-15).
דווקא לאור זאת יש להודות לד"ר ברסלר על עבודתו המאומצת, ועל נכונותו לסייע לבית המשפט. כך אני עושה. לא מצאתי לפסול את חוות דעתו, ותחת זאת התייחסתי לטענות הנתבעים לגופן. אשר לחריפותן המיותרת הרי שזו תילקח בחשבון בשלב פסיקת ההוצאות.
בוסס גזל של הסוד השלישי - מבנה החיישן/השבב המיקרו-אלקטרוני
57. ד"ר ברסלר, המומחה מטעם בית המשפט קבע, כזכור, כי הנתבעים גזלו ועשו שימוש בסוד המסחרי השלישי שעניינו מבנה החיישן. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שלפני מצאתי כי מסקנותיו מעוגנות בו היטב. כי הפיתוח של התובעות אכן עלה לגדר סוד מסחרי ולא היה מצוי בנחלת הכלל; כי הגעה אליו דרשה מחקר ופתוח משמעותיים; כי הנתבעים היו נגישים לסוד זה; כי לפתוח שלהם דמיון מהותי לזה של התובעות; והוא נעשה בסמוך לאחר מועד החשיפה; כי הנתבעים לא הצליחו להצביע על השקעה ממשית בפיתוחם זה, שנעשה תוך זמן קצר ביותר, ללא הסברים מספקים שיוכלו לבסס פתוח עצמאי.
כל אלה מראים כי חזקת השימוש לא נסתרה. טענותיו של פרופ' סרוסי בעניין זה לא הצליחו לסתור את הראיות האובייקטיביות שהוגשו בתיק . זו עומדת לימין התובעות.
לא נסתרה קביעת המומחה כי מבנה החיישן עולה לגדר סוד מסחרי, ושפרופסור סרוסי נחשף אליו
- סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר סוד מסחרי כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
- הנתבעים ניסו להדוף את טענת התובעות כי על הפרק סוד מסחרי. הם טענו כי הפיתוח שלהן נשען על פרסומים קודמים שהיו בנחלת הכלל. וכידוע "מידע אינו נחשב כסוד מסחרי אם הוא מצוי בנחלת הכלל. דיני סודות המסחר אינם מספקים הגנה למידע המצוי בנחלת הכלל או למידע הנגיש לציבור" (רכס, בעמ' 155).
- המומחה פפר מטעם התובעות, הציג גישה שונה. בחוות דעתו (מיום 27.4.21, בפסקה 24.5, ובמיוחד פסקה 24.5.3, בעמודים 29-30) הוא עמד על ההבדל שבין מבנה החיישן של התובעות, לבין החיישן שהוצג בפרסומים קודמים כמו של קאנג (2018), פארק (2017) ודומיהם.
עיקר ההבדל הוא שבפרסומים הקודמים דובר בחיישן שהשימוש בו דרש עבודת הכנה רבה, שבאה לידי ביטוי בהכנת שכבות רבות של הנגיף על פני שטח החיישן; כשלאחר מכן נדרשו ניקוי, אידוי ויבוש במשך של לפחות שעה אחת של השכבות האלה. לעומת זאת שבב התובעות יכול היה לפעול על בסיס דגימה מלוכלכת ספונטאנית, שנלקחת בשטח באמצעות מטוש או מכשיר ינשום (ראו: פסקה 24.5.3 לחוות הדעת).