המומחה מטעם בית המשפט אמר את דברו.  ועדיין אין בכך משום סוף פסוק.  בפתח הדיון יש להזכיר מושכלות יסוד לפיהן בדרך כלל בית המשפט יאמץ את עמדת המומחה שמטעמו.  בדרך כלל אך לא תמיד.  ועל הצד הטוען נגד חוות דעתו מוטל הנטל לבסס שזהו המקרה החריג המצדיק סטייה מהכלל.  הדברים ידועים, וכך הם תוארו בקשות עירייה אחרות 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בערעור מיסים נ' רבי (פורסם במאגרים; 1988; בפסקה 4):

משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.  אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט.  אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן [ההדגשות הוספו].

52. ד"ר ברסלר, מומחה בית המשפט, איתר כזכור ארבעה סודות מסחריים של התובעות שלנתבעים הייתה נגישות אליהם: הראשון הוא תדר הרזוננס של נגיף SARS-COV-2 וטביעת האצבע של הנגיף בספקטרום הטרא-הרץ; השני הוא הינשום והשבב המשולב בו; השלישי הוא מבנה החיישן; והרביעי הוא שיטת האנליזה והאלגוריתם. מבחינה משפטית קמה אפוא חזקת השימוש ביחס לסודות אלה, ככל שיימצא שנעשה בהם שימוש בפיתוח הנתבעים.

המומחה קבע בחוות דעתו הרביעית (והאחרונה), כי הנתבעים גזלו את הסוד המסחרי השני והשלישי מהתובעות (שם, בפסקה 4).  יחד עם זאת נקבע שלא הוכח גזל של הסוד הרביעי (שם בפסקאות 2.2-2.3 לחוות).  כך, בחוות דעתו השלישית ציין המומחה כי אמנם הוא נותן אמון רב במר רם אך עדיין "המוציא מחברו - עליו הראיה.  התובעות הטוענות מולי ומסברות אוזני לא הציגו ראיות שיש בהן משקל מכריע לקבוע שהנתבעים השתמשו בפועל בשיטת האנליזה או באלגוריתם...כך או כך, בכל האמור בשיטת האנליזה ובאלגוריתם, חוות דעתי היא שחרף הסבירות של טענת התובעות, אין לי להצביע חד משמעית על נתבע 2 כמי שגזל את הסוד המסחרי של התובעות" (שם, בעמ' 12 [ההדגשה במקור]).

המומחה הוסיף והודה בחקירתו כי לא הוכח גזל של הסודות הראשון והרביעי (ראו בעניין הסוד הראשון בעמ' 419, ש.  18-1; 504, ש.  21-17; ובעניין הסוד הרביעי: 419, ש.  28-19; ובעניין הסוד הראשון והרביעי גם יחד: 420, ש.  6-1).  כך, בעניין הסוד הרביעי אישר ד"ר ברסלר את הבנתו של עו"ד לירז, ב"כ הנתבעים, ש"אין קביעה שהנתבעים עשו שימוש כלשהו בסוד הקרוי תדר הרזוננס של הנגיף" (עמ' 419, ש.1).

53. התובעות בסיכומיהן (בפסקאות 41-25) מפנות לחוות דעתו הראשונה של המומחה ביחס לסוד הראשון, אך לא מתמודדות עם קביעתו בחוות הדעת האחרונה, שלפיה לא בוסס גזל של הסוד הראשון. אף בעניין הסוד הרביעי התובעות מציינות בסיכומיהן (בפסקאות 69-65) את קביעת המומחה בחוות דעתו הראשונה, אך לא מתייחסות לקביעתו המסכמת כי לא בוסס גזל שלו.  בהפניה לעמדת המומחה מטעמן, ד"ר פפר, אין די.  על התובעות היה להתייחס בצורה חדה וברורה לעמדתו העדכנית של המומחה מטעם בית המשפט, ולהסביר מדוע אין לאמצה.  כזאת לא עשו, ומשכך, לא נסתר הניתוח שלו.
54. נשאר אם כן לדון בסודות השני והשלישי ובשאלה האם נגזלו, ונעשה בהן שימוש. כאן עולה השאלה האם הנתבעים הרימו את הנטל להראות שזה המקרה המצדיק סטייה מחוות דעת מומחה בית המשפט.  עיקר הדיון יוקדש לסוד השלישי, לאור קביעת המומחה כי עיקר האמצאה של התובעות מצוי בו.

55.     אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שקילת טענות הצדדים הגעתי למסקנה שלא עלה בידי הנתבעים לקעקע את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ביחס לסוד השלישי, ומכאן שבוסס גזל של סוד זה.  אשר לסוד השני, הראיות שלפני לא יכולות לשמש בסיס לקביעה כי נגזל.

בכל הנוגע לסוד השלישי חזקת השימוש בענייננו היא מובהקת.  מכלול הנסיבות האובייקטיביות פועל לרעתו של פרופ' סרוסי ובעוצמה.  תשובתו לא הייתה משכנעת.  לא בוססו ראיות היכולות להצדיק פתוח עצמאי באופן שלא עשה שימוש בסוד המסחרי של התובעות.  לא מצאתי ממש בטענותיו ביחס להרחבת חזית או לפגיעה בזכויותיו הדיוניות.