ועל כן נסכם שלא רק שהתובע לא הוכיח שהנתבעת נהגה עמו בחוסר תום לב במשא ומתן, הוא גם לא הוכיח שבמהלך המשא ומתן נדונה האפשרות שתקופת ההודעה המוקדמת תעלה על זו הקבועה בחוק.
- אשר לחובת מסירת הודעה לעובד על תנאי עבודתו: אין מחלוקת על כך שהנתבעת לא נתנה לתובע הודעה כתובה על תנאי עבודתו בהתאם לחובתה על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) ומכוחו התובע תובע פיצוי בסך 15,000 ₪. הנתבעת מצדה מתנגדת לפסיקת פיצוי לפי חוק הודעה לעובד מפני שלטענתה הסיבה לכך שלא נתנה לתובע הודעה היא התנהלות התובע שהערים קשיים על חתימת ההסכם ומנע את חתימתו. מה גם שהתובע ידע מהם תנאי העבודה מאז פגישתו עם מר כפיר ברק ביום 29.5.2023.
- סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד מעניק לבית הדין סמכות לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק בשיעור שלא יעלה על 15,000 ₪ אם מצא שהמעסיק לא מסר לעובד ביודעין הודעה על תנאי העבודה. מדובר בפיצוי שנתון לשיקול דעת בית הדין ובנסיבות שהוכחו לפנינו הגענו למסקנה שאין לפסוק לטובת התובע פיצוי ונפרט.
ראשית נזכיר כי הוראות חוק הודעה לעובד באות להוסיף על זכותו של עובד מכוח חוזה עבודה (סעיף 6). מכאן שמעסיקה רשאית לחתום עם עובד על חוזה עבודה הכולל בתוכו גם את הפרטים המחויבים על פי חוק הודעה לעובד, וזה מה שביקשה הנתבעת לעשות. זאת ועוד. מר כפיר ברק העיד כי תנאי העבודה היו ידועים ומוסכמים כבר כשהתובע התחיל לעבוד והם נרשמו בטיוטת הסכם העבודה (עמ' 43, שורות 12-9; 22-20; עמ' 57, שורות 29-28). התובע אישר גרסה זו בחקירתו הנגדית כשהודה שכבר עם תחילת עבודתו הוא ידע מהם תנאי ההעסקה שלו ובתוך כך: השכר שישולם לו ותוספות השכר שישולמו לו (עמ' 8, שורות 9-8); היקף המשרה שלו (עמ' 8, שורה 11); מועד תחילת ההעסקה שלו (מעמ' 8 בשורה 36 עד עמ' 9, שורה 12); תפקידו (עמ' 9, שורות 14-13). יתרה מכך, לא רק שהתובע ידע מהם התנאים הוא זה ש"שתל" אותם בטיוטת הסכם העבודה שלא נחתמה בסופו של דבר (עמ' 11, שורות 39-37), בעטיו של התובע עצמו, ועל אף שהנתבעת המתינה לכך. כלומר, נכון הוא שהתובע עצמו סיכל את חתימת החוזה ששוכנענו שהיה ממלא גם אחר הוראות חוק הודעה לעובד, כפי שאישר בעצמו בחקירתו הנגדית (עמ' 11, בשורה 1). כך יש לומר כי אף שהנתבעת לא מסרה לתובע הודעה כתובה על תנאי העבודה וכאמור, הוא היה מודע למירב הפרטים המנויים בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד מיד עם תחילת העסקתו. מעבר לכך שהתובע ידע מהם תנאי עבודתו מכוח הסיכום שלו עם מר כפיר ברק, הרי שהוא ידע מהם מכוח התפקיד בו נשא שבמסגרתו הוא עצמו היה אחראי למשכורות העובדים. כאן המקום להזכיר שהתובע התקבל למשרת סמנכ"ל הכספים, תפקיד שכפוף למנכ"ל הנתבעת ומהווה חלק משדרת הניהול הבכירה שלה, ועל כן אין מדובר במקרה 'רגיל'. בנסיבות אלה עמדתנו היא שאין מקום לפסוק לטובת התובע פיצוי.
- ערים אנו לטענת התובע שטען שכאשר לא ניתנת הודעה לעובד על תנאי העבודה ולא נחתם עמו הסכם עבודה יש לקבל את גרסתו ולפסיקה שאליה הפנה התומכת בכך (תערעור אזרחי (תל אביב) 6479/09 כהנוביץ - אי.ד.איי.ונצ'רס בערעור מיסים [נבו] (4.12.2011)). עמדתנו שונה. אנו סבורים שאי מתן ההודעה לעובד אינו מחייב לקבל אוטומטית את גרסת התובע. מפני שסעיף 5א לחוק הודעה לעובד קובע שבעניין מהעניינים המפורטים בסעיף 2 באותו חוק חובת ההוכחה תהיה על המעסיק. כלומר, מדובר בהעברת נטל ההוכחה בלבד, שהמעסיק יכול להרים אותו, כפי שעשה כאן. ככל שהדברים מכוונים לתקופת ההודעה המוקדמת, הרי שכפי שקבענו לעיל גרסת התובע נסתרה. מעבר לדרוש נציין כי לא נעלמה מעניינו העובדה שתמורת הודעה מוקדמת לא מופיעה בתלוש השכר האחרון של התובע. עם זאת התובע הודה כי החל ממועד השימוע חדל להגיע למקום העבודה או לעבוד וזאת קודם להודעת הפיטורים (עמ' 30, בשורות 30-24). אף על פי כן שכרו החודשי שולם במלואו.
כללם של דברים בפרק זה, בנסיבות בהן תנאי העבודה היו ידועים לתובע ואף הועלו על הכתב בטיוטת חוזה העבודה, שהתובע הוא שסיכל את חתימתו, ובהינתן תקופת העבודה הקצרה של התובע, הרי שדין הטענה לפיה הנתבעת לא עמדה בהוראות חוק הודעה לעובד באופן שמצדיק פיצוי, להידחות.