בבקשתה, הנסבה על סוגיית ההתיישנות, טוענת מארסק כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הוראת סעיף III(6) לתקנות האג אינה חלה במישור היחסים בין הצדדים. מארסק שבה על טענתה לפיה אין חשיבות לכך שגולד בונד אינה צד לשטר המטען, שכן ההודעה נגדה מבוססת על טענה לאחריותה כלפי אורדע, ולא כלפי גולד בונד - אחריות המבוססת על היותה המוביל הימי על פי שטר המטען. מארסק סבורה כי החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה ללשון הוראת סעיף III(6), כמו גם לתכליתה, להעניק ודאות למוביל הימי ולאפשר לו "לנקות את ספריו" בחלוף התקופה הנקובה בה. חלף זאת, לדבריה, ההחלטה מטילה על המוביל הימי חובה לשמור ראיות, מידע ואף כיסוי ביטוחי למשך שנים ארוכות - למקרה שגורם כלשהו שהיה מעורב בהעברת המטען, יחליט להגיש נגדו תביעת השתתפות או שיפוי. לשיטתה, משמעות הדבר היא איון זכויות מהותיות שהוענקו למובילים ימיים באמנה בינלאומית שאומצה בחקיקה הראשית בישראל.
עוד טוענת מארסק, כי החלטת בית המשפט המחוזי עלולה להוביל לכך שמוביל ימי יוכל להתגונן בטענת ההתיישנות המקוצרת בגדרי תביעה עיקרית שתוגש נגדו על-ידי צד לשטר המטען, אך לא בגדרי הודעה לצד שלישי שתוגש נגדו במסגרת אותו הליך על-ידי צד זר לשטר - באופן שיוביל להכרעות סותרות וחוסר ודאות לגבי המצב המשפטי. לבסוף, מתריעה מארסק מפני "[]הצפת בתי המשפט באינסוף תביעות נגד מובילים ימיים", לרבות תביעות של נשגרים שתביעתם נגד המוביל הימי התיישנה זה מכבר, אך ביכולתם להביא כעת לחיובו, בעקיפין, באמצעות הגשת תביעה מלאכותית נגד גורם שהייתה לו מעורבות כלשהי בהובלה - אשר יגיש מצדו הודעת צד שלישי נגד המוביל הימי.
- גולד בונד מנגד סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, שלדידה עומדת בהלימה להלכות שנפסקו בנושא בארץ ובעולם. לטענתה, מארסק מבקשת למעשה להורות על "הרחבה תקדימית וקיצונית" של תקנות האג המנויות בפקודה, כך שתקופת ההתיישנות המקוצרת תחול גם על תביעתם של צדדים זרים לשטר המטען - תוך פגיעה בזכות הגישה שלהם לערכאות. מעבר לכך, חוזרת גולד בונד על טענותיה לפיהן הודעתה לצדדים השלישיים אינה מבוססת על שטר המטען, וממילא אין בכוחו של זה לחסום את תביעתה; וכי זו לא התיישנה גם בהתחשב בחריג שבסעיף III(6א) לתקנות האג. לבסוף, עומדת גולד בונד על אמות המידה המחמירות להתערבות ערכאת הערעור בהחלטות המורות על המשך בירור התביעה לגופה.
- אורדע, בתשובתה לבקשת רשות הערעור, הודיעה אף היא כי היא סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וסבורה כי אין מקום להתערב בה. יתר המשיבות, גטר וקומורי, בחרו שלא להגיש תשובה לבקשה.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר בחינת הפסיקה והספרות המשפטית בסוגיה המונחת לפנינו - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
- הלכה מושרשת היא, כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות דיוניות שמשמעותן היא המשך בירור ההליך לגופו, ובכלל זה דחיית בקשה לסילוק על הסף; התערבות בהחלטות כאלה שמורה לפיכך למקרים חריגים, בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה או מתעורר חשש ממשי לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים משמעותית ויוצאת דופן (ראו למשל: רשות ערעור אזרחי 6938/19 אילני נ' ברוך, פסקה 23 [נבו] (20.8.2020); רשות ערעור אזרחי 5464/22 לדרמן נ' עיריית קרית-גת, פסקאות 14-13 [נבו] (19.10.2022)). המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה, ומכל מקום, הכרעת בית המשפט המחוזי אף נכונה לגופה.
- אציין, כי עובדות היסוד כמו גם לוח הזמנים הדרושים להכרעה אינם שנויים במחלוקת. אין, למעשה, חולק, כי הצדדים לשטר המטען להובלתו הימית של המטען הם קומורי כשוגרת; גטר כנשגרת; ומארסק כמוביל הימי. אף אין חולק כי ההודעה לצד שלישי נגד מארסק הוגשה בחלוף למעלה משנה ממועד מסירת המטען: המכונה נפרקה בנמל חיפה בחודש ינואר 2021, ואילו ההודעה נגד מארסק הוגשה כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 19.12.2023. לפיכך, הסוגיה המונחת לפתחנו היא סוגיה משפטית בשאלת פרשנותה ותחולתה של הוראת ההתיישנות המקוצרת שבסעיף III(6) לתקנות האג. ככל שהוראה זו חלה על הודעת גולד בונד הרי שזו התיישנה ויש לסלקה על הסף. ככל שזו אינה חלה, אזי תקופת ההתיישנות הרלוונטית להודעה היא תקופת ההתיישנות הרגילה בהתאם להוראת סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, העומדת על שבע שנים - כך שהודעת גולד בונד לא התיישנה.
אקדים ואומר כי במוקד השאלה המתעוררת בעניינו בדבר תחולת הוראת ההתיישנות המקוצרת, עומדת העובדה שגולד בונד אינה צד לשטר המטען. השאלה האם הוראת ההתיישנות המקוצרת חלה על תביעתו של צד זר לשטר המטען נגד המוביל הימי טרם נדונה, למיטב ידיעתי, בבית משפט זה. משעניין לנו בשאלה משפטית בעלת השלכות החורגות מדלת אמותיו של המקרה הקונקרטי, ולאור מיעוט הפסיקה בסוגיה זו - מצאתי להרחיב מעט בעניינה. ראש ותחילה, אציג את המסגרת הנורמטיבית שבה אנו פועלים.