ת. זה כספים שנלקחו מהחשבון מבלי שיש להם בסיס.
ש. מבלי שיש להם הסבר.
ת. נכון.
ש. כלומר לצורך העניין, שוב פעם ולא אומרים מי, מישהו או מישהויים לקחו כסף מהחשבון הזה, זה מה שאתה אומר בפשטות. בדיוק.
ת. כן. זה מה שכתוב (ההדגשות שלי).
- רו"ח בוכניק עמד על מסקנה זו גם בעת חקירתו בידי ב"כ נתבעים 1 ו-5, והבהיר בשנית כי הנתונים תומכים במסקנה זו (עמ' 127, שו' 14-8; עמ' 128, שו' 13-6):
ש. אני מסיים בסעיף 109/ב לחוות הדעת, שזה למעשה הסעיף של הממצא העיקרי של חוות הדעת. אתה מציין שם שהניתוח התזרימי של חשבונות הבנק של העסק שערכתי מצביע על גירעון כספי בגובה של 2.6 מיליון שקל לכל הפחות, ואז המסקנה שלך היא שזה מצביע [על] לקיחת כספים מהעסק.
ת. כן.
(...)
ש. עכשיו, האם אחרי ששמעת והצגנו תזות אחרות (...) המסקנה שלך שהגירעון הכספי (...) מצביע בהכרח על לקיחת כספים, זה לא יכול להצביע על דברים אחרים שמקודם אמרנו עליהם?
ת. קודם כל לא. הכספים האלה חסרים. הכספים, הניתוח הכספי פה-
ש. אז יכול להיות שיש הפסד לעסק.
ת. יכול להיות שיש הפסד, אבל כל המאפיינים לדפוס הפעילות של העסק זה שכסף יצא החוצה ולא שימש לטובת העסק.
ש. זה בגלל שאין אסמכתאות.
ת. נכון. (ההדגשות שלי).
- ואכן, בא כוח הנתבעים טען בסיכומיו כי אותם חוסרים מצביעים על היות העסק "הפסדי", ולכל היותר התובע "טעה בכדאיות העיסקה". איני מקבלת טענה זו והראיות שהוצגו בפניי מתיישבות יותר עם המסקנה כי כספים בהיקף עליו הצביע מומחה ביהמ”ש נלקחו לצרכים הזרים לעסק המשותף ואינם מהווים הפסד עסקי. ראשית - מדובר כאמור בדפוס התנהלות שהוכח בפניי, ראו סעיפים 51-49 לעיל; שנית - ההכנסה שהעסק המשותף ייצר בתקופת השותפות עמד על 1,931,832 ש"ח (סעיף 53 לחוו"ד בוכניק), כאשר היקף הרווח הגולמי להכנסה הנ"ל בעסק נורמטיבי לשטיפת רכבים עומד על שיעור של 20%-60% מההכנסות (סעיף 55 לחוו"ד בוכניק). אין זה הגיוני בעיניי כי ההוצאות של עסק שכזה עמדו על כ-4.5 מיליון ש"ח, בתקופה של 9 חודשים, כך שנמחקה כל ההכנסה ועוד נוצר "בור" של 2.6 מיליון ש"ח.
- שלישית, די לעיין ברשימה הבלתי נגמרת של השיקים שפוזרו; הגורמים שקיבלו את השיקים לידיהם; העדר חשבוניות לחלק ניכר מהם; העובדה שרמי היה פושט רגל, על כל המשתמע מכך; השימושים האישיים שנעשו בכרטיסי האשראי; ודברי המומחה, רו"ח בוכניק, אשר נזכרו לעיל. כל אלו יחדיו מצביעים, ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך האזרחי, כי הנתבעים עשו שימוש בכספי העסק שלא למטרותיו, לכל הפחות בסכום עליו הצביע מומחה בימ"ש. סכום זה לבדו תומך בסכום התביעה (2.7 מיליון ₪) ואינו מצריך חישובים נוספים.
- אבהיר כי כפי שציינתי לעיל, תביעה זו מתמקדת במישור היחסים שבין התובע לבין רמי ועופר, ובמסגרת מצאתי מקום לחייב נתבעים אלו בהשבת הגזילה מתוך כספי העסק. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל את בקשת התובע להכריז כי השיקים החתומים בפני צדדי ג' בטלים, גם אם חלקם ניתנו שלא למטרות העסק המשותף. התובע חתם על הצ'קים "על החלק", אותם חילק רמי כטוב בעיניו. כל עוד לא יוכח אחרת, צדדי ג' הינם אוחזים כשורה, ולא ניתן לקפח את זכותם רק בשל רשלנותו של התובע, אשר התבטאה בין היתר בחוסר פיקוח ובגישה עיוורת כמעט לנעשה, ובלשונו (עמ' 340, שו' 9-10): "בשיא תמימותי ובשיא טיפשותי לא בדקתי וסמכתי עליהם וזה אחר כך בדיעבד הבנתי שזו הטעות שעשיתי".
- מפנה אני בהקשר זה להחלטתו הדומה של השופט ימיני בעניין תיק אזרחי 50814-06-15 יאד גלובל אוטומוטיב בערעור מיסים נ' גבע פוינט בערעור מיסים (נבו 21.12.2017), שם חוייבה סיגלית בחובות העסק כלפי צדדים שלישיים. הדברים שנאמרו בפס' 26 על ידי השופט ימיני יפים גם לענייננו, בשינויים המתחייבים:
"בהתחשב בכל אשר נכתב עד כה, סבור אני שהנתבעת 2 ניהלה את החברה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה ובאופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, תוך שהייתה מודעת לשימוש כאמור (...) לאור קביעתו זו, סבור אני שיש להרים את מסך ההתאדות בין החברה לבין הנתבעת 2, ולייחס לנתבעת 2 את חובות החברה".