הלכת וינברגר - חובת המעסיק לשקול המשך העסקת העובד לאחר גיל פרישה:
- בפסק הדין בעניין וינברגר עמד בית דין זה על המתח בין קביעת גיל פרישת חובה לבין עקרון השוויון הכללי וחוק השוויון האוסרים על הפלית עובד מחמת גילו. עוד הצביע בית הדין על השלכותיה השליליות של הוצאה כפויה לגמלאות בהיבטים שונים, במיוחד על רקע העלייה המשמעותית בתוחלת החיים: פגיעה בהיבטים חברתיים - נפשיים, לנוכח חשיבותה של העבודה לחיי הפרט והיותה "מקור מרכזי לסיפוק, משמעות, הגשמה, הגדרה עצמית, התפתחות אישית, קשרים בין אנושיים ומעורבות חברתית"; הפגיעה בכבוד ובחופש העיסוק של האדם המבוגר; פגיעה פוטנציאלית במצב הבריאותי; פגיעה כלכלית משמעותית, גם בנסיבות שבהן יש לעובד הסדר פנסיוני מקיף, ובוודאי בנסיבות שבהן לא היה לעובד הסדר פנסיוני בחלק ניכר מתקופת עבודתו.
- גם בפסיקתו של בית המשפט העליון ניתן ביטוי להשלכות השליליות של פרישה כפויה לגמלאות. כך, עוד בעניין נעמי נבו [בית דין גבוה לצדק 104/87 נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד (4) 794 (1990) נפסק כי:
"לפרישה מעבודה יש השלכות אישיות-נפשיות וחברתיות שליליות. במקרים רבים, אדם הפורש מעבודתו בשל גילו המתקדם מרגיש, כי אין הוא עוד שותף למערכת היצרנית של החברה. הוא חש, כי נשללים ממנו הסיפוק שבעשייה והסיפוק שבקבלת תגמול עבור עמלו. הרגשה זו מתחזקת גם בשל יחס החברה, אשר במקרים רבים מתייחסת אליו כאל 'זקן', שאין בו עוד תועלת. הדברים חריפים יותר בימינו, כאשר תוחלת החיים הממוצעת גדלה, ובריאותו של האדם נשמרת גם בגילאים מתקדמים. בשל כך גדל מספר השנים, שבהן אדם מבוגר, איתן בגופו ובנפשו, נאלץ, למרות סגולותיו, לפרוש מפעילותו בשוק העבודה ולהביט, לעתים קרובות בתיסכול, בזרם החיים הפעלתני שלא ניתן לו עוד ליטול בו חלק" (שם, בעמוד 755).
וראו גם:
בית דין גבוה לצדק 1268/09 זוזל נ' נציב שירות בתי הסוהר, [נבו] (27.8.2012) (להלן - עניין זוזל).
עניין גביש.
- בעניין וינברגר התייחס בית הדין גם לשאלת חוקתיותו של סעיף 4 לחוק גיל פרישה, אולם בסופו של יום קבע כי היא תיוותר "בצריך עיון" ותוכרע על ידי בית המשפט העליון.
- כאמור, בעניין גביש דחה בית המשפט העליון לבטל את הוראת סעיף 4 לחוק גיל פרישה, אולם בד בבד אימץ ואף הסתמך על פסיקתו של בית דין זה בעניין וינברגר, שלפיה לעובד זכות לבקש ממעסיקו להמשיך לעבוד גם לאחר גיל 67, וכי -
"כנגד זכות זו קמה חובה על המעסיק להפעיל שיקול דעת ראוי ופרטני במענה לבקשה זו. חובה זו נובעת מחובות תום הלב וההגינות שחב בהן מעסיק כלפי עובדיו, בשילוב האיסור החוקתי והחוקי על הפליה מטעמי גיל. שילוב זה מחייב .. את המעסיק להקשיב בנפש חפצה, ולשקול בתום לב, בקשה עניינית של עובד להארכת תקופת עבודתו...".