לצד זאת הובהר בעניין רונן, כי שימוש במעגל ההרחבה השלישי במקרים שבהם קיים מסך התאגדות המפריד בין הצד החתום על הסכם הבוררות לבין גורם אחר שאינו חתום עליו, אינו יכול להיעשות כלאחר יד. וכדברי בית המשפט:
"ואולם, ככלל, אין להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולצורך התעלמות כאמור יש לבצע הרמת מסך בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) והפסיקה אודותיו. לא ארחיב בעניין התנאים הנדרשים לצורך הרמת מסך, אך אציין כי זו תיעשה רק במקרים חריגים, בהם נדרש הדבר כדי למנוע שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת למשל, כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה [...]. אכן, מקובלת עלי הטענה לפיה לעיתים יהא זה מוצדק להורות על הרמת מסך כאשר הדבר נדרש כדי למנוע עקיפת הסכם בוררות תוך ניצול אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה [...]. ואולם, יש לזכור כי טענה בדבר קיומה של עילה להרמת מסך מצריכה הנחת תשתית עובדתית ראויה ועמידה בחובת ההוכחה הנדרשת לשם כך [...]" (שם, פסקאות 16-15; ההדגשות הוספו).
הנה כי כן, בהתאם לעניין רונן, במצב דברים שבו מבוקש לצרף להליך בוררות גורם אשר בינו לבין אחד הצדדים להליך מפריד מסך ההתאגדות - יש לבצע הרמה של המסך לפי סעיף 6 לחוק החברות, וזאת על יסוד תשתית עובדתית ראויה.
- הרציונל העומד ביסוד קביעה זו - הרצון למנוע התחמקות מהסכמה לפנות לבוררות תוך הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות - הגיונו בצדו, וכפי שיפורט להלן, הוא גם מתכתב עם התכלית הטמונה בהרמת מסך ההתאגדות. עם זאת, עיון מעמיק בהוראותיו של סעיף 6 לחוק החברות מגלה כי האפשרות לעשות בו שימוש לצורך צירוף צד להליך בוררות מעוררת קושי ממשי. ואסביר.
- חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד (סעיף 4 לחוק החברות). אישיותה המשפטית העצמאית של החברה מבוססת על קיומו של חיץ המפריד בינה לבין בעלי מניותיה. מחיץ זה נובע גם עיקרון הגבלת האחריות בתאגיד, שפירושו כי בעלי המניות בחברה עם אחריות מוגבלת אינם חבים בחובות החברה. חיץ זה בין החברה לבעלי מניותיה נתפס כאחד ממאפייניה החשובים של החברה (ערעור אזרחי 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, פ"ד סג(1) 548, 604-603 (2009-2008) (להלן: עניין אפרוחי הצפון); ערעור אזרחי 2223/99 קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(5) 116, 132 (2003) (להלן: עניין קריספי); ערעור אזרחי 8416/19 עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר מפרקי חברת אגרקסקו חברה לייצור חקלאי בערעור מיסים נ' מדינת ישראל, פסקאות 2-1 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף [נבו] (22.12.2021) (להלן: עניין אגרקסקו); יוסף גרוס חוק החברות 222-220, 242-241 (מהדורה חמישית מורחבת, 2016) (להלן: גרוס); דב סולומון "מימון דק - האמנם עילה עצמאית להרמת מסך או להדחיית חוב?" ספר אליקים רובינשטיין 1719, 1725-1724 (2021)).
- על אף האמור, הדין מכיר בכך שההכרה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה עשויה לפתוח פתח לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, ועל כן מאפשר במקרים מסוימים להרימו (עניין אגרקסקו, פסקה 3 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף; ערעור אזרחי 184/20 קדם נ' טופ אלפא קפיטל ש.מ. בע"מ, פסקה 41 [נבו] (11.7.2022); רשות ערעור אזרחי 1158/04 א.מ. השבחת נכסים בערעור מיסים נ' רם דר חברה לבניין בערעור מיסים [נבו] (19.6.2005); בית דין גבוה לצדק 132/15 ר-צ פלסטק בערעור מיסים נ' איפראימוב, פסקה 8 [נבו] (5.4.2017); ערעור אזרחי 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 362 (1992) (להלן: עניין מוברמן); אירית חביב-סגל דיני חברות כרך א' 281 (2007) (להלן: חביב-סגל); עמיר ליכט "הרמת מסך והדחיית חוב לאחר תיקון 3 לחוק החברות: מה נשתנה?" תאגידים ב(3) 65, 72 (2005) (להלן: ליכט)). עם זאת, הנחת היסוד היא כי השימוש בכלי זה צריך להיעשות במשורה ובאופן זהיר, תוך הגנה על גבולותיו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (רשות ערעור אזרחי 996/17 חברת טקסס השקעות בערעור מיסים נ' סאפרדל יזמות בע"מ, פסקה 4 [נבו] (31.8.2017) (להלן: עניין טקסס השקעות); ערעור אזרחי 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בערעור מיסים נ' שמעון, פסקה 56 [נבו] (22.1.2015) (להלן: עניין מרכז העיר אשדוד); עניין רונן, פסקה 15).
- עובר לחקיקת חוק החברות בשנת 1999, האפשרות להרים את מסך ההתאגדות הותוותה בהלכה הפסוקה, ונעשה בה שימוש במגוון נסיבות שבהן נמצא כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות כגון עירוב נכסים וזכויות, העברות מרמה, ושימוש בחברה לצורך מעשי תרמית ועקיפת חוקים (ערעור אזרחי 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פסקה 9(ה)(2) [נבו] (16.10.2005) (להלן: עניין דלתות חמדיה); חביב-סגל, עמ' 291-285). עם חקיקתו של חוק החברות עוגנה בסעיף 6 האפשרות לבצע הרמת מסך. הסעיף נוסח תחילה בלשון רחבה יחסית, כך שלא נקבעה בו רשימה סגורה של מצבים המצדיקים הרמת מסך, וזאת מתוך כוונה ליתן אפשרות לפסיקת בתי המשפט להמשיך ולפתח את הכללים בעניין (דברי ההסבר להצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995, ה"ח 2432, עמ' 12 (23.10.1995); ראו גם: עניין אפרוחי הצפון, עמ' 627; חביב-סגל, עמ' 318-291). עם זאת, בעקבות ביקורת שנמתחה על נוסחו הכוללני של הסעיף ועל רוחב שיקול הדעת השיפוטי בהפעלתו, הוא תוקן בשנת 2005 לנוסחו הנוכחי, אשר מצמצם את המצבים בהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבעלי מניותיה (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005; וראו: עניין דלתות חמדיה, פסקה 9(י"א); עניין אפרוחי הצפון, עמ' 578-577; ערעור אזרחי 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ"ד סד(1) 398, 440-438 (2010) (להלן: עניין נשאשיבי); ערעור אזרחי 9147/16 עו"ד אבנר כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' עו"ד מרדכי קרויזר, פסקה 17 [נבו] (24.7.2018) (להלן: עניין קרויזר); גרוס, עמ' 244).
- סעיף 6 לחוק בנוסחו דהיום כולל אפוא שלוש צורות של הרמת מסך: הרמת מסך "מלאה" (סעיף 6(א) לחוק); הרמת מסך "הפוכה" או "מדומה" (סעיף 6(ב) לחוק); והרמת מסך "חלקית" (סעיף 6(ג) לחוק). כל אחת מצורות אלו נועדה לטפל במצב דברים שונה, כמפורט להלן:
הצורה הראשונה, הרמת מסך "מלאה" (סעיף 6(א) לחוק), עוסקת בייחוס חוב של החברה לבעל מניה בה. הרמת מסך מסוג זה מבטלת הלכה למעשה את ההפרדה בין החברה לבין בעל המניה ומתעלמת מהאחריות המוגבלת של בעל המניה בה (עניין אפרוחי הצפון, עמ' 621; עניין אגרקסקו, פסקה 30 לפסק דיני; עניין מרכז העיר אשדוד, פסקאות 57-56; עניין מוברמן, עמ' 361; זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות 131 (2023) (להלן: גושן ואקשטיין)). נוכח העובדה שמדובר באמצעי קיצוני ומרחיק לכת, מונה החוק מספר תנאים שנועדו לוודא שהיא תתבצע רק במקרים המתאימים לכך. כך, הוראות סעיף 6(א) לחוק קובעות כי הרמת מסך מלאה תיעשה אם נמצא כי בנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות כן", ורק במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, לצורך הרמת המסך נדרשת מודעות ולמצער "עצימת עיניים" מצד בעל המניה לשימוש כאמור, וכן יש להתחשב בשיעור אחזקותיו, במילוי חובותיו כלפי החברה וביכולת החברה לפרוע את חובותיה (עניין אפרוחי הצפון, עמ' 631-629; עניין נשאשיבי, עמ' 440-437; עניין מרכז העיר אשדוד, פסקה 56; חביב-סגל, עמ' 325-318; ליכט, עמ' 86-83; גרוס, עמ' 248-246).