אלא שצירוף בעל מניה להליך בוררות שמנהלת החברה, ולהיפך, רק על יסוד התמקדות בטיב הקשר ביניהם, אינו נותן מענה לשאלה האם אכן הייתה הסכמה של אותו צד להליך הבוררות. אף אם אניח אפוא כי ייתכנו נסיבות מסוימות שבהן טיב הקשר יספק אינדיקציה מסוימת להסכמה להליך הבוררות של מי שאינו חתום על הסכם הבוררות, לא ניתן להסתפק בקביעת טיב הקשר ויש צורך לנמק כיצד זו מבטאת הסכמה. התמקדות אך ורק בשאלת טיב הקשר בין הצד שחתם על הסכם הבוררות לבין הצד שצירופו מבוקש, אינה עולה בקנה אחד עם הכוונה לאתר קיומה של הסכמה מסתתרת, ומחמיצה במידה רבה את תכלית המעגל השלישי ואת עיקרון ההסכמה שבבסיס דיני הבוררות.
- שנית, מזווית דיני החברות, צירוף צד להליך רק על יסוד טיב הקשר שבין בעל המניה לבין החברה שוחק את מעמדו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ופוגע בהבחנה הבסיסית בין החברה לבין בעלי מניותיה. כפי שפורט לעיל, עיקרון זה הוא עיקרון יסודי והכרחי לפעילותה התקינה של החברה, ולא בכדי קבע בית משפט זה חזור ושנה - לרבות בעניין רונן - כי חריגה ממנו באמצעות הרמת מסך ההתאגדות תיעשה בזהירות ובמשורה ורק בהתקיים התנאים המאפשרים זאת. צירוף צד להליך בוררות רק על בסיס היקף האחזקה בחברה או מעורבותו של בעל המניה בניהולה, פירושו הלכה למעשה הרמה של המסך, תוך עקיפת הצורך לבחון את התנאים לה כמפורט בסעיף 6 לחוק החברות.
- על כן נצעד בדרך המלך ונבחן את חלופותיו של סעיף 6 כמקורות אפשריים לצירוף בעלי דין להליך בוררות.
- חלופה 1 - סעיף 6(א) לחוק החברות - על פני הדברים, הרמת מסך מלאה מכוח סעיף 6(א) לחוק אינה מהווה אכסניה מתאימה לצירוף בעל דין להליך בוררות. הרמת מסך מסוג זה עוסקת כאמור בייחוס חוב של החברה לבעל מניה בה, וברי כי צירוף צד להליך בוררות אינו בגדר "ייחוס חוב". אכן צירוף כאמור עשוי להוביל במקרים מסוימים למצב שבו במסגרת הליך הבוררות ייקבע כי לחברה קיים חוב וכי ישנה הצדקה לייחס אותו לבעל מניה בה מכוח סעיף 6(א) לחוק החברות, אולם ודאי שהצירוף איננו בגדר ייחוס חוב כשלעצמו.
- ניתן להעלות טענה לפיה מקום שבו קיימת טענה להרמת מסך מלאה כלפי בעל מניה שלא חתם על הסכם הבוררות, וזו מגובה בתשתית מתאימה, הדבר מצדיק את צירופו להליך הבוררות המתנהל מול החברה. ברם לטעמי טענה זו מעוררת שני קשיים משמעותיים.
הראשון, הוא כי השאלה האם אכן קיימת תשתית מתאימה להרמת מסך טעונה בירור כשלעצמו, והדבר יביא לכך שבית המשפט הדן בבקשת הצירוף יכריע במקום הבורר בשאלות שאמורות להתברר לפניו. מנגד, אם יופחת נטל ההוכחה, הדבר יפתח פתח לצירופו של צד להליך בוררות רק על יסוד טענה להרמת מסך ההתאגדות (וראו בהקשר זה את דברי בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא הערעור, פסקה 12, כן ראו: תיק אזרחי (מחוזי-ב"ש) 27877-11-23 ועד רוכשי כרמי גת נ' באמונה ייזום וניהול פרויקטים בערעור מיסים [נבו] (28.5.2024); רשות ערעור אזרחי 6574/13 עמרם נ' רגב, פסקאות י"ב-י"ג [נבו] (3.12.2013)). אין צריך לומר כי מדובר בתוצאה בלתי רצויה. יפים לעניין זה דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בעניין החברה המרכזית: