יא.1 יש להורות על החזר הלוואת הבעלים שהעמידה התובעת לחברה
- אני סבור שכהוראה משלימה לרכישת מניות התובעת בחברה על ידי הנתבע 3, מוצדק להורות לחברה לפרוע גם את הלוואת הבעלים שהעמידה התובעת לחברה בסך של 235,000 ש"ח, בהתאם לסעד שנתבע בעניין זה בסעיף 76 לכתב התביעה ובסעיף 96 לסיכומי התובעת. מתן סעד זה לתובעת מוצדק משני טעמים: ראשית, משעה שרכישת מניות התובעת על ידי הנתבע 3 תיעשה לפי שווי החברה בניכוי הלוואות הבעלים שניתנו לה נכון ליום 31.12.2019 (למעט הלוואות בעלים עודפות), ברי כי ניכוי זה מחייב מבחינה כלכלית לפרוע גם את הלוואת הבעלים של התובעת. שהרי ללא פירעון הלוואות הבעלים גם לא היה מקום להפחיתן משווי החברה, ובהתאם היה גדל התשלום שהייתה מקבלת התובעת עבור רכישת מניותיה על ידי הנתבע 3; שנית, אני בדעה כי משעה שמדובר בהלוואת בעלים שנתנה התובעת לצורך מימון פעילות החברה, שהיא חברת מעטים עם שני בעלי מניות בלבד ואשר מהווה "מעין שותפות", הפרדת כוחות מלאה בין הצדדים מחייבת כי התובעת לא תיוותר בגדר נושה של החברה לאחר רכישת מניותיה (השוו: עניין קמינסקי, בפס' 112; תיק אזרחי (כלכלית ת"א) 44511-04-22 גואל נ' י. גואל אחזקות (1993) בע"מ, פס' 72 (15.5.2025)).
- לפיכך, בנוסף לתשלום הסך של 453,508 ש"ח בגין רכישת מניות התובעת בחברה אני מורה לחברה לפרוע את הלוואת הבעלים של התובעת, בסך של 235,000 ש"ח, בתוספת ריבית שקלית לפי סעיף 2(א) רישא לחוק פסיקת ריבית החל מיום 31.12.2019 ועד ל"מועד הפירעון" (כהגדרתו בחוק זה). ודוק: התובעת לא עתרה לקבלת הריבית ההסכמית בגין הלוואת הבעלים (סעיף 8.5 להסכם המייסדים), אלא רק ביקשה בסיכומיה "להורות על החזר הלוואת בעלים בסך של 235,000 ש"ח בצרוף ריבית והצמדה" (סעיף 96 לסיכומי התובעת). משלא עתרה התובעת לקבלת ריבית הסכמית, ולא טענה לריבית זו בכתב התביעה וגם לא בסיכומיה, ובכך אף מנעה מהנתבעים את היכולת לטעון מדוע אין להחיל את הריבית ההסכמית במקרה דנן, אני סבור כי לא יהיה זה צודק להחיל ריבית הסכמית (ערעור אזרחי 132/85 אמרופא א.ג. נ' ה.ש.י. המגדר - תעשיות פלדה בע"מ, פ"ד מא(4) 477, 491 (1987)). למעלה מן הצורך יצוין, כי אף לגופו של עניין, ספק אם היתה במקרה דנן הצדקה להחיל את הריבית ההסכמית, שכן לא נקבע בהסכם המייסדים מועד שבו התובעת תהיה זכאית לקבל חזרה את הלוואת הבעלים ואין מדובר במקרה שבו עמדה לתובעת זכות חוזית להחזר הלוואה זו, אלא שפירעון הלוואת הבעלים כאמור מהווה חלק בלתי נפרד מההוראות בדבר ההיפרדות ורכישת זכויותיה של התובעת בחברה.
- על אף התנהלות התובעת כמפורט בסעיף 87 לעיל, מאחר שלגבי הלוואת הבעלים (להבדיל מהתמורה עבור המניות) מדובר בכספים שהעמידה התובעת לחברה לשימושה, אני סבור שיש להשיב לתובעת את הלוואת הבעלים בתוספת ריבית שקלית לפי סעיף 2(א) רישא לחוק פסיקת ריבית החל מיום 31.12.2019 ועד ל"מועד הפירעון" (כהגדרתו בחוק זה) ולא ראיתי לנכון לקבוע כי גם לעניין הלוואת הבעלים תהא זכאית התובעת לקבל הפרשי הצמדה בלבד ללא ריבית החל מה-1.1.2024.
- ודוק: לא מצאתי לנכון להורות כי לסכום הלוואת הבעלים ייווספו ריבית או הצמדה כלשהם לתקופה שממועד נתינת ההלוואה ועד ליום 31.12.2019 (הוא מועד הערכת השווי). במסגרת הערכת השווי, המומחה ניכה את סכומי הלוואות הבעלים של הצדדים משווי הפעילות לפי הסכומים שנרשמו בדוחות הכספיים של החברה, אשר לא כללו ריבית או הצמדה אלא נכללו בסכומים הנומינליים שלהן (ר' לעניין זה: הערה (4) לאישור רואה החשבון של החברה, שצורף כנספח 1 לתצהיר הנתבע 3, בעמ' 59 לנומרטור; וכן עמ' 3 לדוחות הכספיים של החברה לשנת 2019, שצורפו כנספח 52 לתצהיר הנתבע 3, בעמ' 302 לנומרטור). לפיכך, בעת קביעת שווי החברה לא הביא המומחה בחשבון ריבית או ההצמדה על סכומי הלוואות הבעלים, כאשר אם הם היו נלקחים בחשבון הדבר היה מפחית את שוויה. בהתאם, אין הצדקה להחזיר לתובעת את הלוואת הבעלים שהעמידה לחברה בתוספת ריבית או ההצמדה עד ליום 31.12.2019 (להבדיל מריבית על פי חוק פסיקת ריבית מאותו מועד ואילך), שכן יהיה בכך משום כפל תמורה לתובעת.
יא.2 אין מקום לפסוק סעדים נוספים לתובעת
- בכתב התביעה ובסיכומיה עתרה התובעת למספר סעדים נוספים: (א) פיצוי כספי בסך של 30,000 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעת בשל הפגיעה בזכויותיה ובשמה הטוב; ו-(ב) "פיצוי בגין עוולות מסחריות" בסך 100,000 ש"ח.
- אין מקום לפסוק לתובעת את הסעדים האמורים, שהוזכרו בסיכומיה ללא כל פירוט מינימלי המסביר מדוע התובעת זכאית לקבלם. בפרט נמנעה התובעת מלפרט אילו מהעוולות שקובע חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, בוצעו כנגדה, על ידי מי מהנתבעים ובגין אילו מעשים.
- לעניין סעד הפיצוי בגין עוגמת נפש, התובעת לא ביססה כדבעי את טענותיה לפגיעה בשמה הטוב וחדירה לפרטיות, שנטענו בעלמא, ולא הוכחו, ובכל מקרה בשים לב לשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט במסגרת תביעה להסרת קיפוח, איני סבור שהתנהלות מי מהנתבעים כלפי התובעת מצדיקה לפסוק לה פיצוי בגין עוגמת נפש.
3יב. סוף דבר
- לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
- הנתבע 3 ירכוש את מניות התובעת בחברה בתוך 30 ימים בתמורה לסך של 453,508 ש"ח בתוספת ריבית שקלית לפי חוק פסיקת ריבית, החל מיום 31.12.2019 ועד ליום 31.12.2023; ובתוספת הפרשי הצמדה בלבד (ללא ריבית) כאמור בחוק פסיקת ריבית החל מיום 1.1.2024 ועד למועד הפירעון כהגדרתו בחוק זה.
- החברה תיפרע לתובעת את הלוואת הבעלים שקיבלה ממנה בתוך 30 ימים בסך של 235,000 ש"ח בתוספת ריבית שקלית לפי חוק פסיקת ריבית החל מיום 31.12.2019 ועד למועד הפירעון כהגדרתו בחוק זה.
- לצורך ביצוע האמור לעיל, בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה ימסור הנתבע 3 (מטעמו ומטעם החברה, לפי העניין) לב"כ התובעת שני שיקים בנקאיים לפקודת התובעת בגובה הסכומים כאמור בסעיפים 1- 97.2 לעיל, וזאת כנגד קבלת שטרי העברת מניות חתומים על ידי התובעת לגבי מניותיה בחברה. לאחר ביצוע התשלום כאמור בסעיף זה, יהיה הנתבע 3 רשאי לתקן בהתאם את מרשם בעלי המניות המתנהל בחברה וכן לפעול לתיקון המרשם לגבי החברה שמתנהל ברשם החברות.
- למען הזהירות, ועל אף טענות שונות שהעלו הנתבעים בקשר לסירוב התובעת לערוב לחובות החברה, אני קובע כי ככל שהתובעת נותרה ערבה לחוב כלשהו מחובות החברה, הנתבע 3 יהיה אחראי לשחררה מכל ערבות שכזו, וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת שטרי העברת מניות חתומים על ידי התובעת.
- כל שאר רכיבי התביעה נדחים בזה, הן ביחס לחברה והן ביחס לנתבעים 2 ו-3.
- בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, איני רואה צורך להידרש לשאר טענות הצדדים שלא נדרשתי אליהן במפורש, אף שאלו לא נעלמו מעיני, שכן אין בהכרעה בהן כדי להשפיע על תוצאת פסק דין זה (ר': רשות ערעור אזרחי 9294/09 חן נ' בנק הפועלים, פס' 7 (25.3.2010); בית דין גבוה לצדק 1666/22 אלמגור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 17 (12.12.2022)).
- בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנות 153-151 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אני קובע כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו. בהקשר זה הבאתי בחשבון בין היתר (ומבלי למצות) את השיקולים הבאים: הסעד של רכישת מניותיה של התובעת בחברה התקבל בהסכמה מבלי שנקבע כי התובעת קופחה, נדחו טענות התובעת בעניין הדילולים וכן נדחו טענותיה נגד חוות דעת המומחה, מלכתחילה לא הייתה לטעמי הצדקה להגיש את התביעה נגד הנתבע 2, ונדחתה הבקשה להעברת המניות; ומנגד, התקבלה טענתה של התובעת לגבי מועד הערכת השווי ודחיתי את טענות הנתבעים לעניין ניכוי הלוואות הבעלים העודפות משווי החברה.
- המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. זכות ערעור לבית המשפט העליון, כחוק.
ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"ה, 25 יוני 2025, בהעדר הצדדים.