התחייבות לאי תחרות: "...הנני מסכים ומתחייב כי במשך תקופה של 12 חודשים מיום סיום עבודתי אצל החברה, לא אעבוד, במישרין או בעקיפין, אצל לקוחות החברה אתם הייתי בקשרים עסקיים בתקופת העסקתי חברה, ו/או אצל מתחריה של החברה ו/או אתחרה בחברה בכל דרך שהיא".
"אי שידול: במשך תקופת העסקתי בחברה ושנה אחת (1) לאחר סיומה, לא אשדל, במישרין או בעקיפים ולא אעסיק עובד או יועץ כלשהו של החברה לעבוד לטובתי או לטובת כל צד אחר. כן אני מתחייב כי בתקופת העסקתי ובין בתקופה של 12 (שנים עשר) חודשים לאחר סיום עבודתי בחברה, לא אגרום, בין במישרין ובין בעקיפים, לכך שלקוחות החברה ו/או ספקיה ו/או נותני שירותים לה יסיימו את קשריהם עם החברה או יפחיתו את הפעילות עמה.
תקוף: "התחייבותיי במסגרת הסכם זה תשארנה בתוקף גם לאחר סיום העסקתי, תהא סיבת סיום העסקתי אשר תהא".
- בתמצית, העובדים התחייבות לשמור בסוד כל מידע השייך לחברה כמפורט לעיל, והתחייבו לא להתחרות בה ולהימנע משידול עובדי החברה למשך תקופה של 12 חודשים מיום סיום עבודתם.
- על כן, שתי שאלות מרכזיות עומדות להכרעתנו. הראשונה, האם גזלו העובדים ועשו שימוש בסודותיה המסחריים של FBC במסגרת עבודתם במידעטק; השנייה, האם יש ליתן תוקף לסעיף אי התחרות בהסכם העבודה שבין הצדדים. אגב הדיון בשאלות הנ"ל, נשאל האם הפרו העובדים את הסכמי ההעסקה וכפועל יוצא האם חבים הם בפיצויים לחברה וספציפית לגבי העובדים 1, 2, 4, 5, 6, ו-7, האם חבים הם בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכמי ההעסקה מטעמם.
הגבלת תחרות בראי חוק יסוד: חופש העיסוק
- רבות נכתב על חופש העיסוק בפסיקה הישראלית, ובתמצית נקבע כי היא זכות יסוד ולה מעמד מעין חוקתי.
- חופש העיסוק אינה זכות מוחלטת, ובמקרה של התנגשות בינה לבין זכויות מעין חוקתיות אחרות מתעורר הצורך לעשות איזון בגין הזכויות המתנגשות.
- חופש העיסוק של העובד, רחב והוא כולל בין היתר, בהקשר העולה מהמחלוקות שלפנינו את הזכות לעבוד בכל עבודה חוקית. עם זאת, מול הזכות לחופש העיסוק, עומדים זכויות של צדדי ג' שלעיתים עלולות להתנגש בחופש העיסוק של העובד. זכויות אלה כוללות בין היתר את זכות הקניין של המעסיק בסודותיו המסחריים. זכות הקניין של המעסיק רחבה אף היא והיא עשויה לכלול את הזכות לשמור על לקוחותיו ואפילו עובדיו מפני "ציידי ראשים" אשר מבקשים לקבל מן המוכן את סודותיו המסחריים של המעסיק המגולמים בלקוחות או בהון האישי. בהליך שלפנינו, מתעוררות שאלות הנוגעות לאיזון בין חופש העיסוק של העובדים לזכות הקניין הנטענת של FBC בסודותיה המסחריים, זכות המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומחודש אוקטובר 1999 בחוק ספציפי, חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").
- בית המשפט העליון בין היתר בפרשת סער[26] ובית הדין הארצי בין היתר בפרשת צ'ק פוינט[27], דנו בסוגיה זו, לאורך השנים, בהרחבה. בפרשת סער נקבע על ידי כב' הנשיא ברק (כתוארו אז) העיקרון לפיו:
"ראשית, תניה בין מעביד לעובד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא אינטרס "קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת ה"אינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהלכות המסחר הראויות, ובחובת תום הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת".
- בפרשת צ'ק פוינט נקבע על ידי כב' הנשיא אדלר בעניין זה:
"לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון ההתקשרות...".
- בפסק דין צ'ק פוינט, נקבע הכלל המנחה לפיו, אין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה, אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות המפורטות להלן, המהוות דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" של מעסיק:
א. קיומו של סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.