ב. הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו.
ג. תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.
ד. חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב.
- במסגרת פסק דין צ'ק פוינט הובהר כי אין צורך שארבעת המבחנים יתקיימו כולם לשם הגבלת עיסוק העובד, מאידך התקיימות אחד מהם אינה תנאי הכרחי להגבלת עיסוק וכי כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו הפרטניות.
- בהלכת ד"ר פח[28], חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה אין ליתן תוקף לתניה החוזית, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ההוכחה כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי":
"כידוע, "הלכת צ'ק פוינט הגדירה מחדש את איזון האינטרסים בכל הנוגע לאפשרות להגביל עיסוקו של עובד לאחר סיום עבודתו, בכך שקבעה נקודת מוצא חדשה. נקודת המוצא הינה כי לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו (כן ראו את בקשות עירייה אחרות 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ''ד נד(3) 850 (2000)). היה ויוכיח המעסיק "אינטרס לגיטימי" - לא די בכך, ועל בית הדין לבחון את סבירות התניה בהתאם למבחנים שהיו מקובלים בעבר (דוגמת משך זמן ההגבלה, היקפה, התחום הגיאוגרפי עליו היא חלה)" (מתוך ערעור עבודה (ארצי) 2912-11-10 מנחם מן - ספיר ספרינט בערעור מיסים [פורסם בנבו] (14.11.11) (להלן: ענין ספיר)."
מהו "סוד מסחרי"?
- סוד מסחרי מוגדר בחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999, באופן הבא:
"'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
- על המעסיק נטל השכנוע, כי עסקינן בסוד מסחרי וכי פעילות העובד מהווה גזל של סוד מסחרי. לאחר מכן יש לבחון את הסייגים לאחריות כאמור בסעיף 7 לחוק, לרבות החלופה הקבועה בסעיף 7(ב)(2) לחוק עוולות מסחריות: "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים".
FBC לא הוכיחה קיומו של "סוד מסחרי"
- מר פרנקל בתצהירו[29] טען כי העובדים היו חשופים למידע פנימי וסודי בעל ערך בל יתואר של החברה, ובפרט-למחירי שעות עבודה, מחירי מודולים, תיקיות של אפיונים מקצועיים, הערות של מפתחי תוכנה, קשיים או בעיות עסקיות כתוצאה מפתוחי תוכנה, תכנונים, פיתוחי קוד תוכנה חדשה, מערכת מסמכי הלקוחות, מערכת המידע של החברה פריוריטי, מחירים, חשבוניות, תנאי תשלום, לקוחות פוטנציאלים נוספים, פרטי אנשי קשר ועוד.
- בפסק הדין בעניין צ'ק פוינט הנ"ל נקבע כי "סוד מסחרי" אינו "מילת קסם", ועל מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו:
"היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן."
- למרות ש-FBC טענה לקיומו של מידע סודי, היא לא עשתה מאומה כדי לתאר אותו וממילא לא פעלה כדי להוכיח אותו. אין די בהפרחה לאוויר של ביטויים עמומים וסבוכים ככל שיהיו מעולם הטכנולוגיה על מנת ליצור רושם של מידע קונפדנציאלי ועל חברה המאשימה את עובדיה במעשים חמורים של גניבת סודות מסחריים מוגנים, לעמוד בנטל הוכחה, לכל הפחות על פי מאזן ההסתברויות, כדי לבסס את החשד הנטען. FBC לא ביקשה לבסס את טענותיה באסמכתאות כלשהן ולו לעיני בית הדין בלבד כפי שהחוק מתיר לה. מר פרנקל הסכים כי התובעת לא הציגה מסמכים בתמיכה לטענה לקיומם של סודות מסחריים[30] והחברה אפוא הותירה את טענותיה בעניין זה מיותמות.
- החברה אף לא הוכיחה כי נקטה באמצעים סבירים כדי לשמור על "המידע הסודי" הנטען. העובדים העידו כי כל המידע במערכות החברה חשוף לכלל העובדים, לרבות הפרילנסרים וכי לא נדרשו מהם הרשאות מיוחדות כדי לקבל גישה למידע זה[31], ועדותם בעניין זה לא נסתרה.
- יתרה מכך בעדותו רמז מר פרנקל כי מושא התביעה העיקרית אינה מידע ספציפי שעובד מזדמן יכול "לאסוף מן המוכן" ולהעביר אותו לאחר, אלא החשש הוא לטעמו מעובד שעבד תקופה, "למד את צרכי הלקוחות, את האפיון הנכון ואת התהליכים הנכונים ועבר לחברה מתחרה"[32]. מכאן עולה, כי החברה טוענת לקיומו של סוד מסחרי שהופך לכישוריו המקצועיים של העובד לאורך זמן ולכן נראה כי ממילא קיימת לעובדים ההגנה הקבועה בסעיף 7(א)1 לחוק עוולות מסחריות הקובע כי אדם לא יהיה אחראי בשל גזל סוד מסחרי אם הידע הגלום בסוד הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים.
- אמנם הוסיף מר פרנקל בעדותו כי החברה המציאה "מערכת בקרה תקציבית בתחום החללים" שאין לחברה אחרת וכי הוא חשש שהעובדים יעבירו אותה למידעטק[33]. אולם, הוא העיד שאין לו ראיות שזה הועבר בפועל וכי מדובר בהנחה שלו בלבד[34]. ממילא, מדובר בטענה בעלמא שלא נטענה בכתב התביעה העיקרי וממילא לא נעשה ניסיון להוכיח אותה.
- אשר לטענה כי רשימת לקוחותיה של החברה מהווה סוד מסחרי נקבע בעניין דאטא פול[35], כי על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי המידע ברשימה צריך להוות יתרון מסחרי לבעליו, לא נגיש לציבור, ושיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון.
- טענה בעלמה בדבר קיומה של "רשימת לקוחות" אינה בבחינת "פתרון פלא" המזכה באופן מיידי בהגנת סוד מסחרי, והיה על FBC להוכיח כי נדרש מאמץ להשיגה, וכי יש ערך מוסך בקבלתה "מן המוכן"[36]. אכן, כפי שנקבע בעניין הר זהב[37] במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי ההתקשרות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. עם זאת, לא רק שהתובעת לא הוכיחה קיומה של רשימת לקוחות סודית אלא, שהיא לא הצביעה, ולו בראשית ראיה על סממנים שיש בהם כדי לייחד רשימה כזו וליתן לה מעמד מיוחד.
- FBC לא תיארה ולא פירטה מהם המרכיבים הסודיים בתנאי ההתקשרות עם לקוחותיה, מהו הסוד הטמון בנתונים אלה, מה המיוחד בהם, באיזה אופן היא שמרה על מידע זה בגדר "סוד" ובאילו אמצעים נקטה כדי שהמידע לא ידלוף. זאת ועוד, ממילא לא הוכח כי העובדים העבירו למידעטק את רשימת לקוחותיה של החברה או כי במידעטק שירתו לקוחות של FBC- כך למשל העידה גב' קרקו כי במסגרת עבודתה במידעטק היא כלל לא נתנה שירותים לחברות שהיו שייכים לתובעת[38].
- מכאן, לא מצאנו כי FBC הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח קיומו של "סוד מסחרי" הראוי להגנה.
החברה העמידה לרשות העובדים הכשרה מסוימת לתפקיד
- אמנם נראה כי החברה נתנה לחלק מהעובדים או לכל הפחות העמידה לרשותם אפשרות לעבור הכשרה לביצוע עבודתם. על פי עדותם של העובדים נראה כי זו האדירה את היקף ההכשרה, כי מדובר בהכשרה קצרת מועד ומצומצמת שניתנת לכל עובד חדש שמתקבל לעבודה. חלק מהעובדים אף הכשירו את עצמם בין אם במסגרת הלימודים ובין אם באופן עצמאי במקביל לעבודתם בחברה[39].
- החברה לא הוכיחה את ההיקף, איכות ועלות ההכשרה לעובדים, ולא התרשמנו אפוא כי השקיעה משאבים מיוחדים ויקרים בהתאם לדרישת הפסיקה.
תמורה מיוחדת
- התובעת לא הראתה כי שולמה לעובדים תמורה מיוחדת בגין התחייבותם שלא להתחרות בה לאחר סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, ההפך הוא הנכון. מרבית העובדים החלו את עבודתם בשכר נמוך, וממילא לא שולמה להם תמורה נפרדת כלשהי בגין התחייבותם שלא להתחרות בה.
- מכאן, בהעדר הוכחת קיומו של סוד מסחרי, ומכלל הסיבות שפורטו לעיל, מצאנו כי אין מקום ליתן תוקף לסעיף אי התחרות בהסכם העבודה שבין הצדדים. כמו כן, ממילא שוכנענו כי העובדים לא גזלו מהתובעת סוד מסחרי כלשהו ולפיכך, דין טענותיה בעניין זה להידחות.
תום הלב של הצדדים והפרת הסכמי העבודה
- אין חולק כי מרבית העובדים (גב' ג'יבלי, גב' קרקו, מר גנם, מר כחלון ומר אלחנתי) התקבלו לעבודה כסטודנטים לתואר ראשון[40], התחילו בשכר שעתי נמוך של כ- 40 ₪[41], והתקבלו לעבודה ללא ניסיון תעסוקתי עשיר.
- העובדים הוחתמו כולם על הסכמי עבודה דומים שהוכתבו על ידי קבוצת ואן[42], ולא הוכח בפנינו כי ניתן היה לנהל מו"מ על נוסחם של הסכמים אלה.
- כמו כן, מהטבלה שלעיל עולה כי העובדים הועסקו תקופות קצרות.
- הגם שחתימתם של העובדים על הסכמי העבודה מחייבת, וככלל יש ליתן תוקף להסכמות חוזיות של צדדים בוגרים וכשרים הנותנים ביטוי להסכמות אלה בחתימת ידם, לא בכל מקרה נראה בבקשות בדיעבד להשתחרר מהתחייבויות חוזיות התנהלות בחוסר תום לב. עם זאת, בנסיבות העניין התרשמנו כי מדובר בעובדים צעירים, בתחילת דרכם המקצועית, שביקשו להשתלב מרביתם הישר ממוסדות הלימוד לתוך קריירה מקצועית, ללא ניסיון קודם. קשירתם של עובדים מסוג זה בהסכמים המטילים מגבלות על התפתחות הקריירה המקצועית שלהם בראשית דרכם, ללא תמורה מיוחדת, מצמצמת מאוד את האופק המקצועי שלהן, סותרת את תקנת הציבור ופוגעת בתחרות במשק. לפיכך, בנסיבות העניין השתחררותם של העובדים מתניית העיסוק בהסכמי העבודה לא תיחשב כחסרת תום לב והפרה של חובת הנאמנות.
- בנסיבות אלה וכלל הנימוקים שפורטו, מצאנו שלא ליתן להתחייבותם של העובדים לאי תחרות תוקף מחייב וכפועל יוצא, גם התחייבותם החוזית, לרבות התחייבותם של העובדים שהוחתמו על פיצויים מוסכמים, נוגדת את תקנת הציבור ואינה בתוקף.
התביעה שכנגד