כידוע, צוואות הדדיות שנערכו לפני תיקון מס' 12 לחוק הירושה (שפורסם ב-1.8.2005), אינן כפופות להוראות התיקון, הוראת סעיף 8א לחוק הירושה, ולגביהן חל הכלל לפיו כל מצווה רשאי לשנות או לבטל את צוואתו בכל עת, אלא אם קיימת כוונה משותפת מפורשת או משתמעת להגביל זאת, או במקרים ראויים שאז ניתן להחיל את עקרון תום הלב. ההלכה נקבעה בפסק דינו של בית משפט העליון בבערעור מיסים 10807/03 זמיר נ. גמליאל פד"י ס"ב (1) 601, שעסק בסוגיה זו, ושם נקבע, אי תחולת הוראות התיקון על צוואות שקדמו בזמן. בית המשפט בחן השאלה האם יש לפרש צוואה הדדית, שנערכה לפני תיקון 12, ככזו המטילה הגבלה על יכולתו של בן הזוג הנותר בחיים לשנות את צוואתו, לאחר מות בן הזוג הראשון, גם אם הצוואה לא ציינה זאת במפורש, שכן עצם ההדדיות אינה מלמדת על רצון להגביל.
בית המשפט קבע כי ככלל, אין לראות בצוואות הדדיות שכאלו, צוואות בלתי חוזרות או כאלה המגבילות את יכולת הביטול של בן הזוג הנותר בחיים, אלא אם כן הוכח בבירור כי זו הייתה כוונתם המפורשת והמשותפת של המצווים, כאשר ניתן משקל לעקרון חופש הציווי, הקובע כי כל אדם רשאי לשנות או לבטל את צוואתו בכל עת, בדרך המאפשרת לו להתאים את צוואתו לנסיבות חייו המשתנות לאחר מות בן זוגו הראשון.
בית המשפט קבע כי כל הגבלה על חופש הציווי דורשת פרשנות דווקנית וזהירה, ואין להסיק אותה מכללא או מהתנהגות הצדדים בלבד.
בערעור משפחה 39317-10-22 ד.א נ' ג.ק (ניתן ביום 2.10.23 פורסם במאגרי המידע [נבו]) תאר השופט ויצמן את הדין החל על צוואות הדדיות שנערכו טרם תיקון 12 לחוק הירושה:
"התייחסות לצוואה ההדדית כצוואה שנערכה לפני התיקון לחוק
- אם נבקש ליישם הדין על הנדון, הרי שנוכח העובדה שעסקינן בצוואות הדדיות שנערכו קודם לתיקון בחוק הרי שמניעות של אחד מעורכי הצוואות לשנותן תקום אך ורק בהתקיים אחת מהאפשרויות הבאות - האחת, באם ניתן יהיה ללמוד מהוראות הצוואה או מנסיבות חתימתה או הנסיבות בכללותן כי הצדדים מתחייבים שלא לשנותה, השנייה - כפי שנפסק בעניין זמיר ונשנה אצל המלומדים - אם נמצא מקום להורות על מניעות לשינוי הצוואה מתוך עקרון תום הלב."
האם הצוואה בעניינינו היא צוואה הדדית?
- בערעור משפחה 36694-10-16 א' נ' ל' ואח' (ניתן ביום 26.11.17 - פורסם במאגרים [נבו]) תוארו התנאים לפיהם ייקבע כי המדובר בצוואות הדדיות (סעיף 8 לפסק הדין):
"אין מחלוקת שצוואות 91 הן צוואות משותפות. הן תוצאה של החלטה משותפת של המנוח והמנוחה לעשותן. האם הן צוואות הדדיות? צוואות הן הדדיות כאשר ההסדרים שקבע אחד המצווים מבוססים על ההסדרים שקבע האחר (עיקרון ההסתמכות) ולא היו נערכים לולא הסדרים אלה. דוגמאות קלאסיות: צוואות הכוללות הסדר של "יורש אחר יורש" או צוואות המורות של הורשה לאותם יורשים, למשל, הן קרובים מצד המצווה האחד הן קרובים מצד המצווה השני."